משנה חולין ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ח · משנה ב | >>
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת, ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד, זה בשר וזה גבינה, ואין חוששין.
צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד,
- זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה,
- וְאֵין חוֹשְׁשִׁין:
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת,
- ובלבד - שלא יהו נוגעים זה בזה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שני אכסניים,
- אוכלין על שולחן אחד, זה בשר וזה גבינה - ואינן חוששין.
מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל, אינו אלא באכסנאין שאין מכירין זה לזה, ואין להם שייכות וקירוב אלו עם אלו כדי שיושיט ידו למה שאכל חבירו.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה - דאי נגעי, אע"ג דצונן בצונן הוא, בעי הדחה:
שני אכסנאין אוכלים על שלחן אחד - דוקא שאין מכירין זה את זה. אבל מכירין זה את זה, אסור, שמא יטול אחד מהן משל חבירו ויאכל. והלכה כרשב"ג:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
.אין פירוש למשנה זו
צורר אדם וכו': שם בשבת פ"ק דף י"ג. וביד פ"ט דהלכות מאכלות אסורות סימן י"ז כ"א. ובטור אורח חיים בסי' קע"ג וביורה דעה סימן צ"א:
אם יש בה בנ"ט: פי' בטפה ההיא יש בה שיעור לתת טעם באותה חתיכה. ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת: טוך:
ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה: וכשנגעו זה בזה ואחד מהן לח וצונן. צריך להדיח מקום נגיעתן יחד [ש"ך צ"א סק"א]. וכשאחד מהן שמן. שומן מסרך סריך ובעי שפשוף היטב [תורת הבית קי"ב א']. וה"ה כשנגע בשר או גבינה בפת. ורוצה לאכלו עם מין אחר ממין שנגע בו. נמי דינא הכי [צ"א ס"ג]:
רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אכסנאין: שסתם אכסנאין אין מכירין זה את זה:
ואין חוששין: אין לחוש שיאכל זה משל זה דאין מכירין זא"ז. אבל במכירין זה את זה. אפילו מקפידין זה על זה. חיישינן שיאכלו יחד. מיהו בהניחו ביניהן להכירא. דבר שאין דרך להביאו על השולחן. או שדרך להביאו אבל אין משתמשין בו בשעת אכילתן. מותרים לאכול יחד אפילו מכירין זא"ז [פ"ח ב']. [ואין לדקדק. דטפי הוה שייך למנקט הך דרשב"ג במשנה א'. דנמי מיירי בחשש אכילה. דנ"ל דנקט למלתא דרשב"ג הכא. לאפוקי מת"ק דמ"ב. דמשמע מדבריו דרק בנגיעה אין חוששין שיגעו זב"ז במופרשין זמ"ז. אבל בחשש אכילה אפילו מופרשין חיישינן שיאכלם יחד. וכמשנה א'. להכי קמ"ל רשב"ג דלא מבעיי' לנגיעה אין חוששין כשמופרשין. אלא גם לאכילה אין חוששין כשמופרשין זמ"ז. דהיינו באין מכירין זא"ז. ומשנה א' דתנא אסור לעלותן. מיירי במיוחדין לאדם אחד. או במכירין זא"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת