רמב"ם על זבחים ה

זבחים פרק ה עריכה

משנה א עריכה

קדשי קדשים - נקראין העולה, והחטאת, והאשם.

ודבר תורה בחטאת ואשם, "קדש קדשים היא"(ויקרא ו, יח). ולמדנו העולה, לפי ששווה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקבול דמה, כמו שיתבאר.

ומקום שחיטת העולה נאמר בה "ושחט אותו, על ירך המזבח צפונה"(ויקרא א, יא), ונאמר בחטאת "במקום אשר ישחט העולה, תשחט החטאת"(ויקרא ו, יח), ונאמר באשם "במקום אשר ישחטו את העולה, ישחטו את האשם"(ויקרא ז, ב), ואמרו בנין אב לכל החטאות שלא ישחטו אלא בצפון.

וכן המקבל דם לא יהיה אלא בצפון שנאמר סמוך לשחיטה "ולקח מדם הפר"(ויקרא טז, יח), שיהיה הקבול בצפון גם כן.

ורבוע המקום היה מכותל המזבח הצפוני עד כותל העזרה והוא ששים אמה [וחצי], וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי והוא ששה ושבעים אמה, וזה הרבוע נקרא צפון לשחיטת קדשי קדשים. וזה יתבאר לך מצורת המקדש שאצייר במידות, וכן יתבאר בתוספת זבחים [ראש פרק ו] שהמקום הזה מקום השחיטה.

ופר ושעיר של יום הכפורים - אינן אלא חטאת כמו שבארנו בתחילת חילוק הקרבנות, (ולפיכך נכנס לפנים כמו שנאמר בתורה, הקדים אותן על כל החטאות,) ולא הקדים העולה (אף על פי) [לפי] שהיא עיקר, ועליה סמך הכתוב כמו שנאמר "במקום אשר ישחטו את העולה"(ויקרא ז, ב).

ולמה לא אמר גם כן בקודשי קדשים "וקבול דמן בכלי שרת בצפון", לפי שאשמות מכלל קדשי קדשים, ומכלל האשמות אשם מצורע שכל דמו אינו נכנס לכלי שרת, אלא מקצתו ביד הכהן ומקצתו בכלי שרת, כמו שיתבאר בפרק האחרון מנגעים.

וכבר נתבאר לך בפרק שלפני זה, שמתנות שבפנים מעכבות זו את זו.

ושירי הדם - רוצה לומר הנותר מדם פר ושעיר של יום הכיפורים, לפי שלמד מדינו משירי דם הפר של כהן משיח, שדמו גם כן נכנס לפנים שנאמר בו "ואת כל דם הפר, ישפוך אל יסוד מזבח העולה, אשר פתח אהל מועד"(ויקרא ד, ז). והצד הסמוך לפתח אוהל מועד מן המזבח הוא צד מערבי, לפי שההיכל במערב, כמו שיתבאר מצורת המקדש במידות, והמזבח לפניו.

ולפי שהוא שיורי מצווה, נאמר בה אם לא נתן, לא עכב, שהעיקר בידינו שיורי מצווה אין מעכבים.

והמצווה שהיא עיקר, הם ההזאות:

משנה ב עריכה

כבר בארנו בפרק שלפני זה שפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הם כולם חטאות וקרבן צבור.

ולמדנו דינם במתן דמים וזולתו מפר כהן משיח, רוצה לומר פר שגגתו, שנאמר בו "והזה מן הדם, שבע פעמים לפני ה', את פני פרכת הקדש, ונתן הכהן מן הדם, על קרנות מזבח העולה, קטרת הסמים לפני ה', אשר באוהל מועד, ואת כל דם הפר, ישפוך אל יסוד מזבח העולה"(ויקרא ד, ז), וכמו כן אמר בפר העלם.

ולמדנו שעיר עבודה זרה מפר כהן משיח כמו שנזכר, ולפיכך מה שאמר בכאן ודמן טעון הזייה על הפרכת תהיה הזייה מקור, ולא תהא הכוונה הזאה אחת, רק ההזאה ממניין ידוע שהוא שבע הזאות כמו שנתבאר:

משנה ג עריכה

כבר זכרנו בתחילת דברינו במסכת זו כל החטאות של יחיד וצבור. ונתבאר גם כן בפרק הזה שהחטאות שחיטתן בצפון, וכן קבול דמן.

ודבר תורה בחטאת "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה"(ויקרא ד, כה), וכבר בארנו בפרק שלפני זה שהוא על ארבע קרנות. וסוף הפסוק "ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה"(ויקרא ד, כה), ואמרו בסיפרא "זה יסוד דרומי", שהוא הקרוב אליו ברדתו מן המזבח, לפי שהכבש שעולין בו למזבח הוא בדרומו של מזבח, כמו שנבאר כשנצייר אותו במידות. כמו שדם החטאת הנעשית בפנים, שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו, גם כן דם הנעשה בחוץ, שופכין שירי הדם על היסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח.

ולפי שקרן דרומית מזרחית הוא על ימינו בעלותו מן הכבש למזבח, ראוי להתחיל בו.

והעיקר בידינו "כל פנות שאתה פונה, יהיו דרך ימין למזבח".

ואני מצייר עתה צורת ריבוע המזבח, כדי שיתבארו לך אלו הפנות והקרנות בלבד, עד שנצייר צורת המזבח כולו במקומו ממידות. וזו היא צורת ריבועו:

 


ומקום הנחתו תוך הארבע פנות.

ונאמר בתורה על החטאת "במקום קדש תאכל, בחצר אהל מועד"(ויקרא ו, יט), והוא עניין לפנים מן הקלעים, והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן.

ונאמר עוד "כל זכר בכהנים, יאכל אותה"(ויקרא ו, כב).

ולמה תאכל ליום ולילה, לפי שמצאנו התודה שהיא קדשים קלים נאמר בה שלא תאכל אלא ליום ולילה כמו שנזכר בפרק הזה, לפיכך אינו ראוי לפסול זאת שהיא קדשי קדשים גם כן [יותר] מיום ולילה.

ולמה היא עד חצות הלילה, כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו שנתבאר בתחילת ברכות:

משנה ד עריכה

לא נאמר בעולה קדשי קדשים, אלא מפני שלא נאמר עליה כן בתורה, אבל השווה בין החטאת והאשם והעולה במקום שחיטתן וקבלת דמן כמו שבארנו בתחילת פרק הזה, ולפיכך היתה גם היא קדשי קדשים כמו החטאת והאשם.

ודבר תורה בעולה "והפשיט את העולה, ונתח אותה לנתחיה, והקטיר את הכל"(ויקרא א, ו), ולא נאמר בעולה "על קרנות המזבח" כדי שנאמר עליה שהיא צריכה ארבע מתנות, אבל נאמר בזריקת דמה "וזרקו את הדם על המזבח סביב"(ויקרא א, ה), ולפי שנאמר "סביב" הוצרכנו שיהיו המתנות כוללים ארבע כותלי המזבח, וזה יהא כשיזה שתי מתנות בשני קרנות שהן באלכסון, וזהו שהן ארבע רוצה לומר ששניהם כוללים הארבע כותלים.

והנני מצייר עכשיו ריבוע המזבח, ויהיה הדם הנזרק כמו החוטים שכתוב עליהם דם. וזו היא צורת המזבח והדם על הסדר הנזכר:

 


משנה ה עריכה

כבר ידעת שאין לצבור שלמים אלא שני כבשי עצרת, והן שמניפין אותן על שתי הלחם כמו שיתבאר אחר כך. וסמך אותן הכתוב אל החטאת שנאמר "ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת, ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים"(ויקרא כג, יט), לכן היה משפטן כחטאת זולתי מתן ארבע, שאין חייבין במתן ארבע בקרבן בשום פנים אלא בחטאת בלבד.

וכבר בארנו אלו האשמות כולן בתחילת דברינו:

משנה ו עריכה

התודה - היא קרבן שלמים עם מנחה, ועוד נבאר אותה במנחות, שנאמר "וזאת תורת זבח השלמים"(ויקרא ז, יא) וכו' "אם על תודה יקריבנו"(ויקרא ז, יב).

ונאמר בזריקת דם השלמים "סביב" כמו שנאמר בעולה, לפיכך כל שלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ארבע כמו העולה.

ואמר רחמנא בחטאת "ואכלתם אותה במקום קדוש"(ויקרא י, יג), ואמרו "אותה במקום קדוש, ולא אחרת במקום קדוש", רוצה לומר שהחטאת וכל הראוי לה, והאשם שמשפטו כמשפטה שנאמר בתורה "כחטאת כאשם"(ויקרא ז, ז), היא שאינה נאכלת אלא בעזרה, אבל זולתה מן הקרבנות נאכלין בכל ירושלים.

והמורם - הוא הדבר שהכהן נוטל מתודה ואיל נזיר.

והוא שנוטל מקרבן תודה חזה ושוק, ונוטל מן הלחם שמקריבין עמו אחד מכל קרבן שהן ארבע חלות כמו שנבאר בשביעי ממנחות, ונוטל מאיל נזיר הזרוע בשלה (וחזה ושוק גם כן), וחלת מצה ורקיק מצה מן הלחם שמקריבין עם איל השלמים. וכל אלו אוכלין אותן הכהנים זכרים ונקבות לפי שכן בא הכתוב עליהן "כי חקך וחק בניך"(ויקרא י, יד) וגו'.

ונאמר בתודה בפירוש "ובשר זבח תודת שלמיו, ביום קרבנו יאכל, לא יניח ממנו עד בקר"(ויקרא ז, טו). ואיל נזיר הוקש לתודה, שהוא גם כן קרבן שלמים עם מנחה.

וכבר ידעת שכל מקום שנאמר בו "עד בוקר" מצותו עד שיעלה עמוד השחר, אבל מדרבנן אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה, כמו שנזכר למעלה:

משנה ז עריכה

אמר רחמנא על השלמים "ושחטו פתח אהל מועד"(ויקרא ג, ב), ואמרו "להכשיר כל הרוחות", לפי שלא ייחד בו צפונה.

ואמר כל מיני שלמים, מלבד תודה ואיל נזיר שדומה לו, אמר בו "והנותר מבשר הזבח ביום השלישי, באש ישרף"(ויקרא ז, יז), ושאינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה וממחרת עד ליל שלישי.

ומה שנוטל הכהן מן השלמים והוא הנקרא מורם מהם, הוא חזה ושוק, שנאמר בו "כי את חזה התנופה, ואת שוק התרומה"(ויקרא ז, לד) וגו':

משנה ח עריכה

אמר רחמנא בבכור "את דמם תזרוק על המזבח"(במדבר יח, יב), ולא אמר את דמו, ואמרו שזה נאמר על הבכור [ומעשר בהמה] שאינו צריך אלא זריקה אחת.

ומעשר בהמה שמקריבין ממנה האימורים, ואוכלין הבעלים הנותר כמו שביארנו פעמים, ואין לכהנים בו שום דבר אפילו חזה ושוק, והוא מה שאמר לכל אדם.

והבכור אוכלים אותו הכהנים, וכן כתוב בו "ובשרם יהיה לך כחזה התנופה"(במדבר יח, יח) וגו'.

וכבר ידעת שחזה ושוק דומה לשלמים כמו שאמרנו "המורם מהם כיוצא בהם", והשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, וגם כן הבכור אוכלין אותו הכהנים לשני ימים ולילה אחד בכל העיר בכל מאכל כמו שאוכלין חזה ושוק.

וכל מה שנאמר בפסח הוא דבר תורה, וכבר ביארנו אותו בפסחים.

ואשר הצריכנו שתהא מתנה כנגד היסוד לפי שנאמר בעולה "וזרקו את הדם"(ויקרא א, ה), ואמר באלו "את דמם תזרוק על המזבח"(במדבר יח, יז), לפיכך כמו שהעולה אי אפשר בלא יסוד שנאמר אל "יסוד מזבח העולה"(ויקרא ד, ז), כן אלו. ובמידות יתבאר לך שפנות המזבח יש מהן שיש להן יסוד ויש מהם שאין להם יסוד, ושמה נצייר זה.

ודע כי מה שאמרנו בתחילת דברינו במסכת הזאת שלמים או הדומים להם לא היתה כוונתינו אלא על אלה השלשה קרבנות, רוצה לומר הבכור והמעשר והפסח, לפי שהן דומין לשלמים במקומות השחיטה, ובהקטרת אימורים, ובמקומות האכילה, והיות האוכלים זכרים ונקבות ועבדים, ובהיותם קדשים קלים, ובזמן אכילתן זולתי הפסח שנאמר בו פסוק.

ואם יקשה מקשה ויאמר איך לא אמרת במיני הקרבנות [שבעה], ותמנה אלו השלשה מוסף על העולה והחטאת והאשם והשלמים, זה אינו ראוי מצד החילוק. לפי שאותן הארבע מינים פעמים רבות יתחייב היחיד בכל אחד מהם כפי שנוי העניינים, והצבור חייבין בהם בזמנים משונים, ואלו אינם כן. ועוד שהכתוב לא בא אלא על אלו המינים בלבד, והם שנתן להם תורות, שנאמר "זאת תורת העולה למנחה ולחטאת לאשם ולמילואים"(ויקרא ז, לז), ואמר אחר כך "אשר צוה ה'"(ויקרא ז, לח) וגו', הרי אין שם קרבן זולתי אלו. אמנם המילואים לא זכרנו אותו, לפי שאיני זוכר אלא קרבן הנוהג לדורות. והמנחה עוד יתפרשו דיניה במסכת שאחרי זאת: