משנה זבחים ג ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ג · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ -- לא פיגל.

המולק תורין בפנים לאכול ביציהם בחוץ -- לא פיגל.

חֲלב המוקדשין וביצי תורין -- אין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא.

משנה מנוקדת

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין

לֶאֱכֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַּחוּץ,
לֹא פִּגֵּל.
הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים
לֶאֱכֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ,
לֹא פִּגֵּל.
חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תּוֹרִין,
אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:

נוסח הרמב"ם

השוחט את המוקדשין לאכל שליל או שליה בחוץ לא פיגל המולק תורין בפנים לאכל ביציהן בחוץ לא פיגל חלב מוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא.

פירוש הרמב"ם

השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ כו': כבר ידעת שהזבח לא יהיה פגול אלא אם חשב עליו חוץ לזמנו כמו שנזכר ולפיכך יהיה סדר המשנה כך השוחט את המוקדשים לאכול שליל או שליא בחוץ לא פסל וכן אם חשב לאכול מהם חוץ לזמנן לא פיגל לפי שהן מאוסים על האדם כמו העור והאלל. ושליל הוא העובר הנמצא בגוף הבהמה קודם גמר ברייתו ושליא הוא המכסה אשר על השליל בגוף ושאר ההלכה מבוארת ממה שרמזנו בכאן וזכרנו בפירוש ההלכה שלפני זאת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השוחט את המוקדשין - כל היכא דנקט האי לישנא מיירי בנקבות:

לאכול שליל - שבמעיה:

או שליא - העור החופה את הולד - אין מחשבה זו פוסלת את הזבח. דשליל ושליא לאו גופא דזיבחא הוא:

לא פיגל - הכי קאמר, השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא חוץ למקומו, לא פסל. ואם חשב לאכול מהן חוץ לזמנו, לא פיגל:

חלב המוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול - אם פגל בזבח ואכל מחלב שבדדיה, לא מחייב עליה משום פגול, דלאו גופא דזיבחא הוא:

פירוש תוספות יום טוב

תורין. לשון משנה. רש"י פ"ק דחולין משנה ה' ועי' פי"א דחולין משנה ב':]

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לאכול שליל או שיליא בחוץ לא פיגל:    ה"ה למחר תוס' ז"ל. וכן פי' ר"ע ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל ופשוט הוא ובזה מדוקדק לע"ד דנכנס בחוץ למקומו ויצא בלשון פיגול דהוי לשון דחוץ לזמנו. ובגמרא דייק רבא לסיועי לר' אלעזר השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל והדר תני חֲלֵב המוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהם משום פגול הא שליל ושליא חייבין אלא ודאי מחמת מחשבת זבח מתפגלין מחמת מחשבת עצמן אין מתפגלין. ונקד ה"ר יהוסף ז"ל חֲלֵב המוקדשין החית בשב"א פת"ח והלמ"ד בציר"י:

תפארת ישראל

יכין

השוחט את המוקדשין לאכול שליל:    עובר שבמעי קרבן:

או שליא:    הוא עור החופה הולד במעי אמו:

בחוץ:    ר"ל בין חוץ לזמנו או חוץ למקומו:

לא פיגל:    ה"ק בשחישב על אלו חוץ למקומו, לא פסל, ובחוץ לזמנו לא פיגל, מדלאו גופה דזיבחא נינהו [ואע"ג דבשליל יש לומר עובר ירך אמו (כחולין נ"ח א'). היינו דשדינן וולד בתר אם, דכשפיגל באם חייב גם על אכילת הולד, דהו"ל כגוף האם, והרי חזי קצת לאכילה. אבל לא דנשדי אם בתר וולד, דלעולם אם עיקר (ועי' (רמב"ם פי"ח מהל' פסוה"מ הכ"ג), ורלח"מ עבדים פ"ז ה"ה. ועי' לקמן תמורה פ"ו ל"ו]:

המולק תורין בפנים לאכול ביציהם:    שימצאו במעיהן וכ"ש בחישב על חלב שבדדיה, ונקט תורין מדכשרין רק גדולים, ויש ביצים במעיהן [ונ"ל עוד דקמ"ל אף דגם רבנן דס"ל ולד טריפה מותר ולא מחשב ירך אמו, בביצת טריפה מודו דאסור דמגופה קרבי [כתמורה ל"א א'], אפ"ה לא מחשב גופה ממש]:

חלב המוקדשין:    חלב בקמץ:

וטמא:    ר"ל (כלעיל סי' כ"ה), דכשנתפגל הקרבן ואכל אלו, או שנתותרו, או שנטמא גופו, ואכלן, פטור מכרת, הא שליל ושליא חייב [כלעיל סי' כ"ט]. [ובפ"ג דמעילה מ"ה תנן, דאין נהנין לכתחילה ולא מועלין בדיעבד]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים