עיקר תוי"ט על זבחים ג

משנה זבחים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) בנשים. איצטריך משום דבשאר עבודות פסולות אפילו כהנות. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) הקשה הר"ר אפרים, איך יתכן שיהיה כל כך סכין ארוכה מהר הבית עד עזרת ישראל, קל"ה אמות. ותירץ דמשכחת לה דשחיט דרך גגין ועליות דלא נתקדשו. תוס':

(ג) (על הברטנורא) או אם שגג ונכנס לעזרה או שעבד ג"כ. הר"מ:

(ד) (על הברטנורא) וה"ה לשאר טמאים שאינם מטמאים כלים:

(ה) (על הברטנורא) ואע"ג דדם קדשים אינו מכשיר, חיבת הקודש מכשרת, או כשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה. תוספ':

(ו) (על המשנה) וכולן. עיין בפירוש הר"ב בריש פרק ח' דמעילה, דכתב שאם היה הפסול שקנ: ל פסול טומאה, דאין לו תקנה בחזרה:

(ז) (על המשנה) שקבלו כו'. או הוליך או זרק. הר"מ:

(ח) (על הברטנורא) כהן כשר. ובדבר הראוי כו', לאפוקי מנחת עומר שהיא של שעורים ואינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר, ולא משום קרבן אתיא כו'. ובמקום הראוי לאפוקי נפגם המזבח, דכתיב וזבחת עליו, בזמן שהוא שלם, דעליו כולו משמע. רש"י:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאלו הוליך, אי אפשר לתקן. גמרא:

(י) (על המשנה) שלא כו'. פירוש או שלא כו':

(יא) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו' הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל הואיל ואינו ראו. לאותה עבודה ג"כ אין פוסלין מעשיו. ע"כ. דאלו כשר נתנו ע"ג הכבש, ביון דבעלים נתכפרו אין זריקה דלא מכפרת [היינו הך שניה דחזרת הכשר דהא כבר נתכפרו בקמייתא] שריא בשר באכילה. גמרא:

(יב) (על הברטנורא) פירוש, כשאין הטמא ראוי לטטא הכלי:

(ג)

(יג) (על המשנה) כחצי זית. צריך עיון, דהא תנינא לה חדא זימנא בסוף פרק דלעיל. ועתוי"ט:

(ד)

(יד) (על המשנה) העור. חוץ מעור האליה שהוא לאכילה. הר"מ:

(טו) (על המשנה) הרוטב. הוא המרק. הר"מ ועיין ריש פרק ט' דחולין:

(טז) (על הברטנורא) ובריש פרק העור והרוטב מפרש תבלין בלבד. דאלו דק דק אוכל מעליא הוא. ובמ"ה פ"ב דטבול יום מפרש, התבלין והמרק ושומן בשר שנמוח. ונ"ל שכל אחד למד מענינו:

(יז) (על המשנה) הגידים. שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינם דופקים ועל מיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. הר"מ:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יח) (על הברטנורא) דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתוב שלישי, ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים, דהיינו חוץ לעזרה ממש. שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. ומהאי טעמא נמי לא פסל כשמחשב לפנים. כדאיתא בגמרא דף פ"ב. וצ"ע כשמחשב לחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמרא דבשובר עצמות לא פליגי, דזיבחא גופיה מי מיפסל. ע"מ שיאכלוה טמאים כו' לא כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאום כו', הלכך אין מחשבתו מחשבה לערב דמן. ר"י לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם: