תפארת ישראל על זבחים ג

משנה זבחים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על זבחים · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

שחיטתן כשרה:    אפילו לכתחילה [אמנם לתוס' קדושין (דע"ו ב'), לכתחילה לא ישחטו רק מיוחסין, ולתוס' כתובות (דכ"ד ב') אפילו להפשט ונתוח צריך מיוחסין]:

ובעבדים:    אפילו עבד כנעני כשמל וטבל, אבל בלא מל, הרי אפילו גר תושב שחיטתו נבילה הוי, ואפילו בחולין (כריש חולין):

ובטמאים:    רק טמא לא ישחט לכתחילה, שמא יגע בבשר. מיהו הכא מיירי שעבר הטמא ונכנס בשוגג או במזיד, או שעמד על הגגין, שהרי לא נתקדשו, ומותר טמא ליכנס לשם. ושחט משם בסכין ארוך. ומיירי נמי שנטמא השוחט בטומאה שאינה של מת, דאל"כ הרי מטמא לסכין, להיות אב הטומאה, וחוזר הסכין ומטמא להבשר שהוכשר בחיבת הקודש, או דמיירי ששחט בדבר שאינו כלי, [עמ"ש לקמן פ"ה סי' ו'], אבל אי"ל דמיירי שכרך דבר שאינו מקבל טומאה סביב ידו, ולא נגע בסכין, ליתא, דא"כ הו"ל חציצה בין ידו להכלי, שפוסל [כ(רמב"ם פ"י מהל' כלי מקדש ה"ט)]:

לפיכך הם פוסלים במחשבה:    בשחיטה מדראויין לעבודה זו של שחיטה:

וכולן שקבלו את הדם:    או הוליכו או זרקו ע"מ לאכול או להקטיר חוץ וכו' שלאלו הן פסולין:

וחוץ למקומו:    או או, וחוץ לזמנו ומקומו לרבותא נקט, דאפ"ה איכא תקנה בשיש דם הנפש, ומכ"ש בשחישב כדינו דמהני הך תקנה:

אם יש דם הנפש:    שיש עוד בבהמה דם שכשר לזריקה:

יחזור הכשר ויקבל:    דאין מחשבה פוסלת באופן שלא יועיל קבלה אחרת כדינו [כפ"ב מ"ב] רק [אדם סימן], מאדם הראוי לעבודה, לאפוקי פסולין שעבדו, ובדבר הראוי, לאפוקי בחשב בעבודת העומר שמצוותו בשעורין, והרי אין שעורין ראוי למנחה בשאר קרבנות [רק מנחת קנאות פוסל בה מחשבה משום דחטאת קרייא רחמנא], ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי בחשב לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו על מזבח שנפגם. מיהו טמא שקבל הדם ואח"כ נזרק אפילו ע"י כשר שוב אין תקנה להחזיר להכשר הדם הנשאר, משום דטמא ראוי לעבודה בקרבן צבור, שבא אפילו בטומאה, לפיכך ראוי לעבודה מקרי, ומדנזרק הדם אח"כ נעשה שאר הדם כשיריים [(רמב"ם פ"א מהל' מוקדשין הכ"ח)]:

משנה ב

יחזיר לכשר:    ולא נפסל במה שנתנו להפסול, דהו"ל הפסול כאילו הושיבו הכשר ביני ביני על האיצטבא מיהו בהוליך הפסול הדם אפילו רק פסיעה א', וכ"ש כשזרקו במקום הראוי, שוב אין תקנה לאותו הדם רק ביש עוד דם הנפש יחזיר כשר ויקבל, כלעיל סי' ה':

כשר:    מיהו בנשפך קודם שקבלו בכלי' נפסל הדם כלעיל פ"ב סי' ט"ז:

נתנו על גבי הכבש:    ר"ל אם זרק הפסול הדם ע"ג כבש, או שזרקו במזבח שלא וכו':

נתן את הנתנין למטה:    מחוט הסקרא (עי' פ"ב סי' כ'):

את הנתנים בפנים:    בהיכל או בק"ק:

בחוץ:    על מזבח החיצון:

יחזור הכשר ויקבל:    אבל כשר שעשה א' מאלו, שוב אין תקנה. להכשיר הבשר והאימורין רק בעליו נתכפרו, חוץ מחטאת חצוני שהכניס דמו לפנים בין שהכניסו כשר או פסול, גם בעליו לא נתכפרו, ואפילו יש עוד דם הנפש, נפסל הקרבן לגמרי [ועי' פ"ב סי' כ"ג]. וכולהו צריכא, דאי תנא רק קיבל הפסול, סד"א דוקא בקיבל הטמא מיירי, דמדהותרה טומאה בצבור להכי ביחיד מועיל עכ"פ להחזיר, אבל שמאל דלא מהני בשום דוכתא בדם אימא דלא מהני החזרה לימין, ואי אשמעינן שמאל, סד"א מדכשר עכ"פ כשמכניס כוה"ג ביו"כ כף קטורת בשמאלו [כיומא פ"ה מ"א], אבל כלי חול דלא חזי בשום דוכתא, לא מהני החזרה, ואי אשמעינן כלי חול, סד"א דוקא בכלי חול מהני תקנה מדעכ"פ חזי לאקדשינהו, אבל נשפך הדם ואינך, דלא מהני בשום גוונא סד"א דלא מהני בהו תקנתא, קמ"ל:

משנה ג

השוחט את הזבח:    במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, וה"ה בקיבל או הלך או זרק במחשבה זו רק עבודה קמייתא נקט:

לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית:    ר"ל שחישב בשעת שחיטה על אכילה או הקטרה שכל א' פחות מכזית:

שאין אכילה והקטרה מצטרפין:    אף דכבר תנא ליה לעיל (ספ"ב) אפ"ה הדר תני לה, לאשמעינן דדוקא בכה"ג אין מצטרף, הא לאכול כחצי זית, ולחזור לאכול כחצי זית, אחר שיעור שיהוי אכילת פרס, אף דבכה"ג הוה דומיא דלאכול ולהקטיר, אפ"ה מצטרף:

משנה ד

השוחט את הזבח:    במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, וה"ה בקיבל או הלך או זרק במחשבה זו רק עבודה קמייתא נקט:

לאכול כזית מן העור:    חוץ מעור שתחת האליה דחזי לאכילה [כפ"ב סי' כ"ט]:

מן הרוטב:    קמ"ל אף די"ל טעם כעיקר דאורייתא:

מן הקיפה:    תבלין, כשומין ובצלים וכדומה שנותנין בבשר להטעימו, ומעורב שם ג"כ דק דק של בשר, וקמ"ל דאף דבטעם כעיקר שבתבלין מעורב ג"כ קצת ממשות, אפ"ה פטור, דכולה כזית ממשות בעינן:

מן האלל:    דלדולי בשר שנשאר בעור אחר ההפשט. וי"א דאלל היינו גיד הצואר שהוא קשה, ואינו ראוי לאכילה:

מן העצמות:    אפילו הרכים:

מן הטלפים:    אפילו במקום שקרובים לבשר, שכשחותך שם יוצא דם. ובכולהו או או קתני, שכשהיה א' מהן במחשבת חוץ וכו':

וטמא:    דכשפיגל הקרבן ע"י שחשב לאכול כזית מבשרו או להקטיר מאימורין לאחר זמנו דאז כל בשר הקרבן, בכרת, אפ"ה באכל אלו ממנו פטור, וכמו כן קרבן כשר שנותרו אלו ואכלן אחר זמן אכילתן, או בנטמא גופו ואכל אלו מהקרבן, פטור מכרת:

משנה ה

השוחט את המוקדשין לאכול שליל:    עובר שבמעי קרבן:

או שליא:    הוא עור החופה הולד במעי אמו:

בחוץ:    ר"ל בין חוץ לזמנו או חוץ למקומו:

לא פיגל:    ה"ק בשחישב על אלו חוץ למקומו, לא פסל, ובחוץ לזמנו לא פיגל, מדלאו גופה דזיבחא נינהו [ואע"ג דבשליל יש לומר עובר ירך אמו (כחולין נ"ח א'). היינו דשדינן וולד בתר אם, דכשפיגל באם חייב גם על אכילת הולד, דהו"ל כגוף האם, והרי חזי קצת לאכילה. אבל לא דנשדי אם בתר וולד, דלעולם אם עיקר (ועי' (רמב"ם פי"ח מהל' פסוה"מ הכ"ג), ורלח"מ עבדים פ"ז ה"ה. ועי' לקמן תמורה פ"ו ל"ו]:

המולק תורין בפנים לאכול ביציהם:    שימצאו במעיהן וכ"ש בחישב על חלב שבדדיה, ונקט תורין מדכשרין רק גדולים, ויש ביצים במעיהן [ונ"ל עוד דקמ"ל אף דגם רבנן דס"ל ולד טריפה מותר ולא מחשב ירך אמו, בביצת טריפה מודו דאסור דמגופה קרבי [כתמורה ל"א א'], אפ"ה לא מחשב גופה ממש]:

חלב המוקדשין:    חלב בקמץ:

וטמא:    ר"ל (כלעיל סי' כ"ה), דכשנתפגל הקרבן ואכל אלו, או שנתותרו, או שנטמא גופו, ואכלן, פטור מכרת, הא שליל ושליא חייב [כלעיל סי' כ"ט]. [ובפ"ג דמעילה מ"ה תנן, דאין נהנין לכתחילה ולא מועלין בדיעבד]:

משנה ו

שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר:    שלא יקריבם כלל:

וחכמים מכשירין:    מדלא חישב להקריבן למחר או בחוץ:

שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש:    ר"ל ע"מ לזרוק הדם ע"ג הכבש, או ע"מ לזרקו במזבח שלא וכו':

שלא כנגד היסוד:    עי' פ"ב סי' כ':

ואת הנתנין למעלה למטה:    עי' פ"ב סי' כ"א: