משנה הוריות ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ג · משנה ז | >>
האיש קודם לאשה להחיות ה ולהשיב אבדה, והאשה קודמת לאיש לכסות ו ולהוציאה מבית השבי.
בזמן ששניהם עומדים לקלקלה, האיש קודם לאשה.
הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה,
- וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ,
- לְכַסּוֹת, וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי.
- בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה,
- הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה:
האיש קודם לאשה - להחיות, ולהשיב אבידה.
- והאשה קודמת לאיש - לכסות, ולהוציא מבית השבי.
- ובזמן ששניהן עומדין בקלקלה - האיש קודם לאשה.
כבר ידעת שהמצוות כולם חייבין בהן הזכרים, והנקבות בקצתם כמו שנתבאר בקידושין, והוא מקודש ממנה, ולפיכך קודם להחיות.
ואמרו שניהם לקלקלה רוצה לומר שאם היו שניהם בשביה ושניהם מבקשים אותן לביאה, פודין האיש קודם האשה, לפי שהאיש אין דרכו בכך ובקשו ממנו דבר שאינו טבע לו:
האיש קודם לאשה - שהוא מקודש ממנה, שהאיש חייב בכל המצות והאשה אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא:
והאשה קודמת לאיש בכסות - שבושתה מרובה מבושתו של איש:
לקלקלה - לביאה. ולמשכב זכור:
האיש קודם - שזו דרכה בכך וזה אין דרכו בכך:
האיש קודם לאשה להחיות וכו' והאשה קודמת לכסות. פירש הר"ב שבושתה מרובה וכו'. להחיות מסיק ב"י טור י"ד סימן רנ"א דהכי פירושו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא בזה. ונקיט כסות וה"ה לאכילה דחד טעמא הוא.
(ה) (על המשנה) להחיות. להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא בזה. [ב"י]:
(ו) (על המשנה) לכסות. נקט כסות. והוא הדין לאכילה. דחד טעמא הוא. ב"י:
האיש קודם לאשה וכו': ביד פ"ח דהלכות מתנות עניים סימן ט"ו:
להחיות: היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא בו אבל אכילה לאו בכלל להחיות היא אלא דינה כדין הכסות ותנא כסות וה"ה לאכילה דחד טעמא הוא כן פירש בית יוסף בטור יורה דעה סימן רנ"א לדעת הרמב"ם ובעל הטור ז"ל שפסקו דמקדימין האשה לאיש בין להאכילה בין לכסותה ושכן משמע מן הברייתא דבפרק מציאת האשה. ואיתה נמי בטור שם ביורה דעה סימן רנ"ט. בפי' רעז"ל קודם לשון המתחיל לוי צריך לכתוב סימן החית ולמחוק החית שלאחר כן:
יכין
להחיות: כששניהן עומדין להציל ממות, מציל תחלה האיש. אבל להאכיל, אשה קודמת [י"ד רנ"א ס"ח]:
ולהשיב אבדה: וטעמא, משום דאיש מקודש טפי, מדחייב גם במצות עשה שהזמן גרמא:
לכסות: דאשה בשתה מרובה כשתלך ערום. וכמו כן כשצריכה לאכול, בשתה מרובה כשתחזור על הפתחים, ואפילו כשמחזרת השתא על הפתחים, היא קדמה לאיש, דבשתה מרובה כשתמתין עד אחר שיתנו לאיש [ש"ך שם]:
ולהוציאה מבית השבי: שלא יאנסוה לזנות:
בזמן ששניהם עומדים לקלקלה: לזנות, כגון איש למשכב זכור:
האיש קודם לאשה: דאשה שדרכה בכך, אין לה כל כך בושת עי"ז כאיש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת