משנה דמאי ה ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ה · משנה ח | >>
הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה; אף על פי שאמרו: אין אדם רשאייב למכור טבל אלא לצורך.
הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת,
- מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה;
- אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ,
- אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ:
הלוקח טבל משני מקומות - מעשר מזה על זה.
- אף על פי שאמרו:
- אין אדם רשאי למכור טבל - אלא לצורך.
מה שאמר אלא לצורך - על תנאי שני, שלא ימכרהו אלא לתלמיד חכם, ואפילו בשעת הצורך. וכן אמרו בתלמוד: "אלא לצורך, ולחבר":
משני המקומות. שהמוכרין הודיעוהו שהוא טבל:
אלא לצורך. כגון שנתערב לחברו חולין מועטין בטבל מרובה שאין תקנה לטבל אלא אם כן מעשר עליו ממקום אחר:
ירושלמי אמר רבי ינאי אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר מעתה לעם הארץ שנתערב לו טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו ומעשרו לו פי' טבלו בחולין איפכא הוה ליה למימר חולין בטבלו דאי כשחולין מתוקנים מרובים מן הטבל לא מחייב במעשר אלא מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה (דף לא.) דאמרי ליה לך קח מן השוק או לך קח מן הנכרי:
משני מקומות - ששני המוכרים הודיעוהו שהוא טבל:
אלא לצורך - כגון שנתערב לחברו חולין מועטין בטבל מרובה, שאין לטבל זה תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר יג. ודוקא לחבר יד מותר למכור טבל אבל לא לעם הארץ. וע"ה שנתערב לו חולין בטבל כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ממקום אחר ומעשי. לו:
אף ע"פ שאמרו אין אדם רשאי וכו'. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן. דשמא לא יודיע ללוקח. כדלעיל פרק ג משנה ג [והכי קאמר אע"פ שאמרו הלוקח וכו' לא שרשאי שאין אדם רשאי וכו'] ויש מפרשים אע"פ שאמרו וכו' אפי' הכי אם עבר מעשר וכו':
אלא לצורך. כתב הר"ב כגון שנתערב לחבירו חולין מועטין בטבל מרובה דאי איפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל הטבל מועט בחולין המרובין מדאורייתא דבטל ברוב ולא נתחייבו אלא מדרבנן. הלכך אין לתקן בטבל ודאי שממקום אחר דהוי מן החיוב על הפטור. כ"פ הר"ש מגמרא מנחות פ"ג דף לא. ועיין לקמן במשנה ז פרק ז. ומ"ש הר"ב ודוקא לחבר. כן הלשון בירושלמי. וכן העתיק הרמב"ם בפרק ו מהלכות מעשר. ונראה דלאו דוקא אלא הוא הדין לנאמן על המעשרות. ועיין סוף פרק ו:
(יב) (על המשנה) אין אדם רשאי. שאין רשאי להוציא מידו בלתי מתוקן דשמא לא יודיע ללוקח.
(יג) (על הברטנורא) דאי אפכא טבל מועט בחולין מרובין נתבטל ברוב מדאורייתא ולא נתחייב אלא מדרבנן. ואם יתקן בטבל ודאי ממקום אחר יהיה מן החיוב על הפטור:
(יד) (על הברטנורא) ה"ה לנאמן על המעשרות:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
הלוקח טבל משני מקומות: והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל:
מעשר מזה על זה: קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי:
אע"פ שאמרו: דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל:
אין אדם רשאי למכור טבל: אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן:
אלא לצורך: בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת