תפארת ישראל על דמאי ה

משנה דמאי, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הלוקח מן הנחתום: שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]:

כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר: ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום:

וחלה: אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח:

ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר: עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא:

סמוך לו זה שעשיתי מעשר: בתחילה:

עשוי תרומת מעשר עליו: ויתנו לכהן:

והשאר: חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה:

ומע"ש בצפונו או בדרומו: של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק:

ומחולל על המעות: וא"צ להוסיף חומש:

משנה ב

הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת: דרשאי גם הישראל ליתן התמ"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ"ע א' מק':

נוטל אחד משלשים ושלש ושליש: ר"ל מכל ל"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל"ג סאה ושליש. דהו"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות:

ואומר א' ממאה: בכל החלק:

ממה שיש כאן: בסאה שהפרשתי:

ה"ז בצד זה חולין: ר"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ"ל דדוקא צ"ל כן. דאל"כ מדמפריש ת"ג ותמ"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ"ע לת"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ"ל במתני' דהכא. ולרב"א ה"ט דצ"ל כן. מדצריך להפריש ת"ג מאומד. ותמ"ע צריך מדידה. ובאומר "והשאר". הוי כמאומד:

והשאר: ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי:

תרומה על הכל: יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק:

ומאה חולין שיש כאן: ר"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל:

הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו: שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר:

זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו: על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת"ג ותמ"ע:

והשאר חלה: ר"ל ואם רוצה להפריש ת"ג ותמ"ע וחלה כא'. ג"כ רשאי. רק דלא נקט בכה"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ"ז הנשארים. טפי מב'. ואע"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש"ל סי' י"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ"ד מ"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי:

משנה ג

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה: דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה:

אפילו מטפוסין: דפוסין שעושין בהן הלחם א"נ נ"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ"ב דב"מ]:

הרבה: אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן:

שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר: ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר"י. ולתוס' [ב"מ נ"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג"כ מב' דפוסים:

ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר: אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין:

ומתיר בחלה: דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא:

משנה ד

הלוקח מן הפלטר: הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע"ד ממנחות [ק"ג ב] ודלא כרש"י [ב"מ נ"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ"ר נהפך הוא]:

מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר: דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי:

רבי יהודה אומר מאחת על הכל: ס"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום:

מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול: מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה:

שהוא מעשר מכל אחד ואחד: ר"ל מכל טפוס וטפוס:

משנה ה

הלוקח מן העני: שמחזיר על הפתחים:

וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה: חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם:

מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל: דס"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א"כ כשיפריש אחר שיבללם. א"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא:

אמר ר"י אימתי בזמן שמתנה מרובה: שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד:

אבל בזמן שמתנה מועטת: שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]:

משנה ו

הלוקח מן הסיטון: סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה:

וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג: אותה כלי ואפי' לר"י לעיל בפלטר עכ"פ בסיטון מודה דמטובא זבן:

אפילו מאותו המין: שחמתית או לבנה:

נאמן הסיטון לומר משל אחד הם: מדקאמר דנאמן ש"מ דבע"ה מיירי. ואע"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ"ד כ"ו] אפ"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו"ל ס"ס. ספק שאמר אמת. וא"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו:

משנה ז

הלוקח מבעל הבית: מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע"ה שאינו מעשר:

וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה: מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן:

בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק: וקנה וחזר וקנה ממנו:

בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר: הלוקח:

ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד: דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר:

משנה ח

הלוקח טבל משני מקומות: והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל:

מעשר מזה על זה: קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב"ם רפ"ב ממעשר. ולראב"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי"ל [מגילה פ"ב מ"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י"ל התם ודאי וודאי הוא. משא"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי:

אע"פ שאמרו: דבמכרו לו טבל מעשר מזע"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ"פ אין אדם וכו'. כך נ"ל:

אין אדם רשאי למכור טבל: אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן:

אלא לצורך: בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע"ג דבטלי חולין ברוב. עכ"פ כיון דאין בילה ביבש. א"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו"ל דשיל"מ [כנדרים דנ"ח] אבל מדאורייתא בטל. א"א להפריש מטבל אחר דהו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה:

משנה ט

מעשרין משל ישראל על של נכרי: דקיי"ל אין קניין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשר (רמב"ם פ"א מהל' תרומות):

משל ישראל על של כותים: קמ"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל:

רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים: דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ"ש דפליג ר"א ברישא דליכא ס"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת"ל שא' מהן לא עישר. י"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה:

משנה י

עציץ נקוב: זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו':

תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה: ואפי' לכתחילה תורם הכי:

משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום: דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור:

מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות: דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני:

משנה יא

תרם מן הדמאי על הדמאי: נ"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת"ג הרי לא נחשדו ע"ה עליה [כסוטה דמ"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ"א:

מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום: דשמא א' עישר. וא"צ לתקן התרומה. דרוב ע"ה מעשרין: