מלאכת שלמה על דמאי ה
<< · מלאכת שלמה · על דמאי · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
תמ"ע וחלה: בירוש' פריך וחלה מי חייבת בדמאי והתנן לעי' בפ"ק חלת ע"ה והמדומע פטורין מן הדמאי ובעי לאוקמה כב"ש דמחייבי בחלה וכמש"ש אבל בתר הכי מסיק דמתני' דפ"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן אבל הכא במוכר ברבים אנן קיימין. ובירוש' דרפ"ב דערלה גרסי' א"ר יוסי בר' בון תנאי ב"ד הוא שתהא חלתו בצפון צפונו. וראיתי להעתיק פה כל פי' הרא"ש ז"ל וז"ל ובירו' פריך וחלה חייבת במעשר והא תנן חלת ע"ה והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע"ה להפרישה חבר כמו שחילק ר' אושעיא לעיל בפ"ק אלא אליבא דר"י פריך דאמר התם היא הדא היא הדא ושקיל וטרי עלה בירוש' טובא עד דמשני אליבא דר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה דהכא מיירי בעושה בטומאה הלכך צריך לתקן אף החלה וההיא דפ"ק בשטרח להביא גבל לעשותה בטהרם הלכך תלינן דודאי תיקן ומטעם זה חלק נמי ר"י לעי' בין נחתום לנחתום דלעי' אמרי' דנחתום מפריש תמ"ע והכא אמרי' דלוקח מפריש ור' אלעזר דלא שני הכי לעי' מוקי לה כאן וכאן בעושה בטהרה ולעי' מיירי כשמתארח אצלו וכה"ג מצינו דהקילו חכמים בתוספתא דחלה פ"ק הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה בשוק צריך להפריש חלת דמאי בעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי. וה"נ אמרי' בע"ז פ' אין מעמידין אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה. וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר. אבל חלת ודאי טבל בעיא תיקון כדתני בירושלמי העושה עיסתו טבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיפריש עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ואע"ג דאמרי' בפ' יוצא דופן דמדומע פטור מן החלה דוקא שקרא לה שם תרומה קודם גלגול אבל הכא דלא קרא לה שם תרומה קודם גלגול כבר נתחייבה בחלה. ירושלמי למה קדם ראשון משום דקדם לגרן וכתיב בה ראשית. שני אע"פ שקדם לגרן אין כתוב בו ראשית. פי' שֶׁלָמָה קדם מע"ר לחלה כי היה ראוי שיקדים החלה שקרויה ראשית וגם יש בה מיתה לזר האוכלה. ומשני משום שקדם לגרן שחל חיובו קודם חיוב החלה ועוד שכתוב בו ראשית בתמ"ע דפתיכא ביה ותרומה קרויה ראשית אבל מע"ש אע"פ שקדם לגרן אין כתוב ביה ראשית. ועוד משני התם. פי' אפרכא דוחלה חייבת במעשר. דה"ק אחד מן המאה חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה דחלה לא בעי' תיקון עכ"ל ז"ל:
הרוצה להפריש כו': וראיתי להעתיק פה פי' הרש"ש ז"ל וגירסתו וז"ל. הרוצה להפריש תרומה ותמ"ע. בודאי מיירי מדקתני ת"ג ותני לה הכא במכלתין אגב רישא ומוקי לה בגמ' ירושלמית בכהן ולוי אבל בישראל לא מצי מפריש תמ"ע מן המעשר דתורם דבר שאינו שלו הוא ותנן בפ"ק דתרומות דאין תרומתן תרומה: נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש. פי' נוטל שלשה ממאה ב' לת"ג וא' לתמ"ע. וג' ממאה הוי א' מל"ג ושליש דג"פ ל"ג ושליש איכא במאה: אחד ממאה שיש כאן. כנגד הכרי הגדול: הרי הוא בצד זה חולין. ואיני קורא לו שם עד שאפריש תרומה. בצד זה חולין. בזה הצד שאני מסיים דהיינו או למזרח הכרי או למערבו להוו חולין: והשאר תרומה. והשתי סאין שאצל האחת שאמרתי שהיא חולין תהא תרומה על הכל כדי שתכנס בכלל גם הסאה הראשונה שסיימתי והרי קראתי שם לשני סאין: ומאה חולין שיש כאן. עתה חוזר וכולל השני סאין שקרא שם בהן לתרומה בכלל הכרי ומפריש גם עליהן מעשר ובגמ' ירושלמית מפ' טעמא. הרי זו השלישית מעשר ושאר הט' סאין סמוכין אצלה כולן מעשר וחוזר ואומר זה שקראתי מעשר עשוי תמ"ע עליו על הט' סאין של מעשר והמע"ש יהא בצפונו או בדרומו ומחולל הוא על המעות ואוכלן בירושלים והיינו דקתני תרומה ותמ"ע כאחת דהא התרומה עצמה נכנסת בכלל המעשר ומפריש גם עליה תמ"ע עכ"ל ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל גריס ומאה חולין בשתי תיבות שפירש חלק ממאה מכלל זה ע"כ. וכתב מהרי"ק ז"ל בספ"ג דה' תרומות בשם הראב"ד ז"ל אחד מל"ג פי' שהן ג' סאין ואומר א' ממאה ממה שיש כאן פי' בין הכל והוא סאה הרי הוא בצד זה שהפרשתי פי' באותם שלש סאין וה"ה חולין פי' עד שיפריש התרומה הגדולה והנשאר שהפרשתי פי' הם השנים הוא תרומה על הכל והמעשר הראוי להיות למאה חולין אלו ה"ה בצד זה הכרי שהפרשתי ממנו וזה האחד הנשאר יתר על התרומה הגדולה ממה שהפרשתי ה"ה תמ"ע עליהן ודברים פשוטים הן ע"כ:
נוטל אחד משלשים: כו' מצאתי מוגה במשנת החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל אחד משלשה ושלשים ושליש ואומר כו':
בפי' ר"ע ז"ל היינו שליש ממאה עכ"ל. אמר המלקט נ"ל שצ"ל היינו סאה ממאה שלישים או שלש ממאה שלישים. אמנם אח"כ מצאתי בפי' הרא"ש כת"י היינו שליש מסאה ויכול להתיישב. וכתב בתי"ט וזה קל יותר כו' ע"ש ושמא שזה הוא מה שפירש הרמב"ם ז"ל ותהיה כונתו בדבר הזה לְשַלֵשׁ החלקים ע"כ.
בפי' ר"ע ז"ל ולהכי קאמר מהחולין שיש כאן דמשמע ולא כל החולין. אמר המלקט פי' לפי שאין כל השליש קדוש לתמ"ע דחסר ממנו מעט שבשני שלישים לת"ג ולהכי קורהו חולין מפני שאסור לקרות לו שם מעשר קודם שיקרא שם לת"ג:
עוד בפי' ר"ע ז"ל ומתני' אתיא כאבא אלעזר בן גומל. אמר המלקט הכי בעי למימר וכי תימא הא ע"כ הכא בודאי מיירי ולא בדמאי מדאפריש ת"ג וא"כ היאך ישראל מפריש תמ"ע והלא מע"ר דלוי הוא ועליו להפריש אלא מתני' אתיא וכו' ור"ע ז"ל קיצר. והקשה הר"ש ז"ל בפ"ק דתרומות סי' ז' וא"ת היכי שרי לתרום תמ"ע מאומד א"כ הו"ל מרבה במעשרות וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל במתכוין לאמוד יפה לא חשיב מרבה. ואח"כ הביא ראיה דל"ל לאבא אלעזר בן גומל מרבה במעשרות ע"ש וגם בתוס' דפרק כל המנחות באות מצה דנ"ד ובס"פ כל הגט (גיטין ד' ל"א) וכתב שם דנהי דר' יוסי בר"י ס"ל דאפי' מעשר ניטל מאומד דילמא אבא אלעזר בן גומל לית ליה האי סברא:
והשאר חלה: ל"ג הכא. ובירושלמי תניא הרוצה להפריש תרומה ותמ"ע וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותמ"ע וחלה כאחת וכמה הן א' מעשרים ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן ה"ז בצד זה חולין טבל ועוד א' ממ"ח סמוך לו חולין טבל והשאר תרומה על הכל ומהחולין הראשון שיש כאן ה"ה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו ומה שעשיתי מעשר עשוי תמ"ע עליו והשאר חלה ומע"ש בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות ע"כ. ופי' הר"ש והרא"ש ז"ל אחד מעשרים חמש סאין למאה. ב' לת"ג וא' תמ"ע. וב' חלה. ואין החשבון מצומצם דמעט יותר משנים צריך לחלה קרוב לכדי חלת סאה א' ע"כ. וגם בברייתא זו היה גורס הר"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ומאה חולין ופירשה על דרך שפי' משנתינו. ובתי"ט גריס במתני' והשאר חלה וסובר דקיצר התנא וכוונתו כדתניא בהך ברייתא:
בפי' ר"ע ז"ל דר"מ ס"ל כר' אלעאי וכו'. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל ובירוש' קאמר דעד ט"ו יום שרי ר"מ להפריש מזה על זה אבל טפי לא ולפ"ז עד ט"ו יום אין כאן רע ויפה ע"כ. ירושלמי תני כן ר' יהודה ור"ש אוסרין בתמ"ע ומתירין בחלה והתם מפ' א"כ מאי בינייהו והביאו הר"ש ז"ל:
הפלטר: מצאתי כתוב פלטר שמוכר בשוק לשון פלטיא. והרי"ש היא כמו הסנדלר ע"כ. ורש"י ז"ל פי' שם בפ' הזהב פלטר הוא לענין ככרות כסיטון לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנונים ולנחתומים ע"כ וע"ש בתוס':
בפי' ר"ע ז"ל ואע"פ שהן משני דפוסים. פי' הרמב"ם ז"ל כי יתכן כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מן הדפוסים ע"כ:
מנפול: הרמב"ם ז"ל פי' כפירוש פשט הירושלמי דאמרי' התם איזהו מנפול דבי ר' ינאי אמרין ט' פלטרין ועשרה נחתומין תמניא מן תמניא וחד מן תרי משמע שר"ל דעיר שיש בה ט' פלטרין ועשרה נחתומין ע"כ יש פלטר א' שקונה משני נחתומין והוא המנפול ומודה בה ר"י:
בסוף ל' ר"ע ז"ל והלכה כר' יהודה. אמר המלקט כתב הה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וכזה הלשון כתב הרמב"ם ז"ל ומשמע דהלכה קאי על דבר המחלוקת וא"כ הלכה כר"י שאומר מאחת על הכל ומבואר לעיל שא"צ להפריש מן דמאי רק תמ"ע וצ"ע לעיל בלוקח מן הנחתום וכו' פסקו כר"ש שאוסר בתמ"ע אפי' ביום א' היכא שיש שני דפוסין וצריך לעשר מכאו"א וא"כ כ"ש בפלטר דו"ק. וע' בהרמב"ם ז"ל בפסקיו שפסק לעיל בנחתום ג"כ כר' יהודה עכ"ל ז"ל. וכבר דבר בזה בתי"ט ג"כ:
בולל ונוטל: כתב בערוך דאיכא מאן דגריס בורר ונוטל ע"כ. ובירושלמי איכא מאן דמוקי לה בשאינם גדולות אלא עד כזית ואז נבללין אבל אי הוו גדולים חשיבי ואין בילה:
בזמן שמתנה מרובה: פי' הרמב"ם ז"ל מרובה כלומר גדולה וכו' ולפי פי' זה ניחא לשון מרובה דאילו לפי' הירושלמי הול"ל בזמן שהמתנות שוות והכי אי' בירושלמי דבי ר' ינאי אמרו בשעת הגרן שנו שהכל נותנין בשוה. היו הכל נותנים ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים. היו הכל נותנין מחמשים וא' מארבעים מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים וא' משלשים מעשר משלשים. היו הכל נותנין משלשים ואחד מעשרים מעשר מעשרים. היו הכל נותנים מעשרים. וא' מעשרה מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה וא' מאחד מעשר מכל אחד ואחד. פי' מעשר מחמשים בוללן ומחלקן לחלקים שיהא בכל חלק וחלק חמשים ומעשר מכל חלק וחלק ותלינן דדלמא כל חד וחד מתרמי ליה דידיה ואין טעם ברור להתיר בכה"ג ודוקא בדמאי אבל בודאי לא והכי אי' בירושלמי בדמאי התירו כר' יהודה אבל בודאי אמרי' התם לכל אין בילה חוץ מיין ושמן וכן אמר שמואל בפ"ק דר"ה די"ג ובתוספתא מחלק בין שנת השובע לשאר השנים והיינו משום דבעת השובע הכל נותנין מתנות מרובות הר"ש ז"ל. ואימתי דר"י בא לפ' כדקיי"ל בכמה דוכתי ולפיכך פסק הרמב"ם ז"ל הלכה כמותו:
הלוקח כו': כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ובסיטון ע"ה עסקי' וכיון שלוקח תבואה מאנשים הרבה חיישי' שמא התבואה שמכר תחלה לקחה מע"ה שפירותיו דמאי וזה שלקח בסוף מחבר שפירותיו מתוקנין: משל א' הם דבהא נאמן. ומסיק בירושלמי דאפי' השביח לו מקחו ששואל הלוקח אם הם טובים כשל אתמול וענה לו משל א' הם כלומ' וטובים הם כראשונים נאמן דבדמאי הקלו ומעשר מזע"ז ע"כ. ובירושלמי מפ' דין הלוקח מחנוני:
מעשר מזה על זה: ובלבד בתוך שנתו שאם לקט ירק ערב ר"ה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט משתבא השמש אין מעשר מזה על זה שאין תורמין משל שנה זו על של שנה אחרת:
בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחד על הכל: ירושלמי א"ר יונה לאו דוקא מגנותיו אלא ה"ה אם היה דרך בעלי הגנות האחרות שבעיר שמביאין לו הירק בטבלו ואומרים לו שהוא יעשר וינכה להם מן הדמים והיה זה מפורסם בעיר הלוקח מאותו בעה"ב א"צ לעשר מכל אגודה ואגודה:
ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד: ירוש' בעי ר' יונה נימא סתם מתני' דקתני שכשמביאין לו מגנות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה דלא כר"מ דלר"מ מכל קלח וקלח לבדו צריך לעשר דתנינן תמן בפ"ו דמס' מכשירין כל האגודות של בית השווקים טמאים ר' יהודה מטהר בלחים. א"ר מאיר וכי מפני מה טמאום אלא מפני משקה הפה. דס"ל לר"מ דאף אגודות הלחות מוכשרות וטמאות שפעמים האגודה נתרת וקושר אותה בפיו ומשקה הפה מכשירה ש"מ דר"מ חייש להותר הקשר ה"נ ליחוש שמא הותרו ב' או ג' אגודות וכשבא לקושרן מערב קלחים של זו בזו וצריך לעשר מכל קלח וקלח. ומשני התם ראוי לטמא כל האגודות שמא אחת הותרה וקשרה בפיו ואין ידוע איזו היא. אבל הכא אף כי הותרו שתים או שלש אין לחוש לעירוב. אלא כ"א מהן קושרה לבדה בקלחים שלה. אלא שפעמים נותן מה שבחוץ בפנים ומה שבפנים בחוץ. ואין בכך כלום. הלכך א"צ לעשר אלא מכל אגודה ואגודה:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בפי' ר"ע ז"ל משל ישראל על של נכרים האי תנא סבר וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל נ"ל דמיירי הכא שקנה תבואה מן הנכרי או מן הכותי קודם שמרחום הבעלים ודוק היטב ונמצא שהכל עולה כהלכה ע"כ. נראה דאזיל לטעמיה שכתבתי לעיל ספ"ד דפאה סי' ט' בשמו שההלכה היא שאין קנין לנכרי כפשטיה אתיא כר"מ כדאוקמה בירוש' והלכתא כוותיה אליבא דידיה ז"ל וע' במש"ש בפאה:
ה"ג: וכמדומה לי שכך ראיתיו במשנה כ"י דווקנית משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של ישראל ומשל כותים על של כותים וכך שנוייה בתוספתא וכך ראיתי רוב שוני משניות הדייקנין גורסין. אכן בס' תוי"ט נראה דל"ג ליה במשנה. וכתב הרש"ש ז"ל ומשל כותים על של כותים הא דלא תני ברישא ומשל נכרים על של נכרים דכ"ש הוא ולא תני כותים אלא משום ר"א דפליג עלה ע"כ. ובירושלמי מפ' ר"י טעמא דר"א כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז כך עשו פירות כותי ודאי דסבר תנא דידן גירי אמת הן ואין תורמין ומעשרין מזע"ז:
לשון ר"ע ז"ל תרם מהארץ אפי' לכתחלה וכו'. אמר המלקט נראה דמתני' דלא כרבי שמעון דאיהו משוי עציץ נקוב לשאינו נקוב ע' בתוספות דשבת ד' צ"ה:
מן הנקוב וכו': כ' הרש"ש ז"ל בשם רש"י ז"ל לאו דוקא עד שיפריש עלי' תרומה ומעשרות ממקום אחר דה"ה דמפריש עליה הכהן מיניה וביה. ואיכא למידק דהא עציץ שאינו נקוב נמי טבל הוי מדרבנן ואמאי לא תני נמי גבי משאינו נקוב על הנקוב לא תאכל עד שיוציא עליה תו"מ וכו'. וי"ל דברישא תני יחזור ויתרום דהוי אזהרה לבעה"ב משום דגבי דידיה הוי טבל דאורייתא דסבר דהנקוב נשאר מתוקן. וגבי כהן אין כאן אלא טבל דרבנן. וכן בסיפא תני לא תאכל עד וכו' דהוי אזהרה לכהן דטבל הוי גבי דידיה דלא חל שם תרומה ממה שהפריש מן הנקוב ולגבי בעה"ב פשיטא דהוי טבל דאיהו לא חשיב נקוב מתוקן דלא תרם אלא על שאינו נקוב וכי נמי אכיל בעה"ב שאינו נקוב אין כאן אלא איסור דרבנן. וכללא דתני תנא הדינין היכא דרמי איסור טבל החמור וכ"ז למדנו מתוך דברי רש"י ז"ל דהאיש מקדש ע"כ:
תרם מן הדמאי כו': ובירושלמי כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות נאמר מן הדמאי על הדמאי כן. ומשני ר' בון ב"ר חייא בשם ר' שמואל ב"ר יצחק זאת אומרת ספק דמוע וספק תמ"ע של דמאי פטור וה"פ המפרש כל מה שהצריכו חכמים לעשר מספק בדמאי שמא ע"ה לא עישר כשבא לנו אותו ספק בדמוע או בתרומת מעשר שנשנו במשנה זו מעיקרא פטרוהו מלעשר ע"כ. אבל הרא"ש ז"ל פי' דטעמא הוי משום דרוב ע"ה מעשרין הן וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
תרומה ויחזור ויתרום: כ' הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל קצת ק' למה מותר לאכלה שמא טבל היא שהאחרת היתה מתוקנת וזו טבל. וי"ל דהוי ס"ס שזה הדמאי שלוקח ממנו התרומה הוי ספק אם הוא טבל אם לאו וא"ת טבל הוא יש ספק אחר שמא גם הדמאי האחר הוא טבל. וצ"ע א"כ למה צריך לחזור ולתרום. ונ"ל עוד טעם לומר למה א"צ להוציא ממנה מעשרות כי לא גזרו על כזה דהוי כמו חלת ע"ה או שירי המנחות שפטורין מן הדמאי כי לא גזרו עליהם כשגזרו על הדמאי כדקאמר בירושלמי. ע"כ: