ברטנורא על דמאי ה

משנה דמאי, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הלוקח מן הנחתום - כשהנחתום מוכר במדה גסה הלוקח ממנו חייב לתקן מה שהוא לוקח והנחתום פטור. והא דתנן לעיל בפרק ב' שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה, התם מיירי במוכר במדה דקה שמפני שהוא משתכר הרבה הטילו עליו לעשר, אי נמי מפני התינוקות שלוקחים ממי שמוכר בדקה כדי שלא יאכלו טבלים הטילו עליו לתקן. מדה גסה ודקה מפורשים לעיל ספ"ב:

נוטל כדי תרומת מעשר - דהיינו אחד ממאה וכדי חלה אחד ממ"ח. ולא שיפרישם מן הככר שלקח מן הנחתום, אלא קובע להם מקום ומניחם מחוברים במקומם:

אחד ממאה ממה שיש כאן - מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר, ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה:

ושאר מעשר - דהיינו עוד תשעה סמוך לו הרי קבע מקום לכל המעשר, ואותו האחד שקראתי לו שם מעשר תחילה עשוי תרומת מעשר על התשעה הסמוכים לו:

והשאר חלה - א' ממ"ח שהפרשתי חלה:

ומעשר שני בצפונו או בדרומו - קובע לו מקום ואחר כך מחללו, ואינו צריך להוסיף חומש:

(ב)

נוטל אחד משלשים ושלש ושליש - היינו שליש ממאה. וסאה שנוטל יש בהם ג' שלישים, שנים מהן לתרומה שהיא תרי ממאה ואחד לתרומת מעשר שהיא אחד ממאה. ואומר על אותה סאה שנטל אחד ממאה שיש כאן בין הכל דהיינו שליש אותה סאה:

הרי הוא בצד זה חולין - פירוש ישאר חולין כמו שהוא עתה בטבלו בצד שני שלישים שעמו, והשאר דהיינו שני שלישים יהיו תרומה על הכל:

מהחולין שיש כאן - דהיינו השליש שאמרתי עליו שישאר חולין. הרי זה בצד זה מעשר:

ושאר מעשר - דהיינו עוד תשעה סמוך לשליש זה, אותם עשרה שלישים יהיו מעשר על המאה שלישים. ולאו דוקא עשרה אלא מעט פחות כפי המגיע לשנים של תרומה:

זה שעשיתי מעשר - היינו השליש שקרא עליו שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר על תשעה השלישים. ולא שליש שלם אלא חסר דבר מועט, ולהכי קאמר מהחולין שיש כאן דמשמע ולא כל החולין. ומתניתין אתיא כאבא אלעזר בן גומל דאמר בסוף פרק כל הגט (לא.) כשם שיש לו לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר. ואיהו נמי שרי להפריש תרומת מעשר באומד בעין יפה בפרק כל המנחות באות מצה (דף נד: נה.) הלכך אותו שליש שהוא מפריש משלם אע"פ שהיה ראוי להיות חסר מעט, בעין יפה הוא מפריש ושרי:

(ג)

ומן הצוננת על החמה - אע"פ שהוא מעשר מן הרע על היפה סבר לה כר' אלעאי דאמר (קדושין מו.) התורם מן הרע על היפה תרומתו תרומה, ובדמאי התירו אפילו לכתחילה:

ואפילו מדפוסים הרבה - ולא חיישינן שמא אתמול קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב, דנחתום מחד גברא זבין אע"פ שהוא עושה מדפוסים הרבה:

רבי יהודה אוסר - כששניהם של אמש או שניהם של היום מודה רבי יהודה לרבי מאיר דאפילו מדפוסים הרבה שרי, דלא חייש לדפוסים . אבל אחד של אמש ואחד של היום אפילו מדפוס אחד אסר, שאני אומר וכו':

ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר - דאפילו שניהם של היום או של אמש כיון דבשני דפוסים הוא אמרינן מתרי גברי זבן את התבואה ושמא האחד עישר והאחד לא ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב:

ומתיר בחלה - דבחלה כולי עלמא מודו אפילו של אמש בשל היום ואפילו משני דפוסים, דאי נמי מתרי גברי זבן לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייבה בחלה שהוא גלגל את העיסה. והלכה כרבי שמעון:

(ד)

פלטר - הוא הלוקח מן הנחתומים ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן אחר כך בשוק אחד אחד:

מעשר מכל דפוס ודפוס דברי רבי מאיר - דסבירא ליה לרבי מאיר פלטר מתרי תלתא נחתומי זבן, ואנו אומרים דפוס זה קנה מנחתום אחד והשני מנחתום אחר. ורבי יהודה סבר פלטר מחד נחתום זבן ואע"פ שהם משני דפוסים כולן מנחתום אחד הן, הלכך אם כולן משל אמש או משל היום מעשר מאחד על הכל כדין נחתום:

מנפול - קונה מן פלטרין הרבה ומוכר לאחרים, וכיון שהוא רגיל לקנות מאנשים הרבה הלוקח ממנו מעשר על כל אחד ואחד. והלכה כרבי יהודה:

(ה)

הלוקח מן העני - המחזר על הפתחים:

פלחי דבילה - חתיכות של דבילה:

בולל ונוטל - דורס התמרים או הגרוגרות ומערבן יחד והן נבללים ומתערבים ונמצא מפריש מן החיוב, דקסבר יש בלילה בדבר היבש. אבל פרוסות של לחם ופלחי דבילה אין נבללין ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב:

בזמן שהמתנה מרובה - בזמן שהכל נותנין מתנה מרובה, שכל המתנות שוות אז מועלת בלילה:

אבל בזמן שהמתנה מועטת - כלומר שמתנה אחת מעוטה מחברתה לא מהניא בלילה, דדלמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט. כך נראה פירוש משנה זו בירושלמי :

(ו)

סיטון - סוחר הלוקח תבואה מבעלי בתים הרבה ביחד ומוכר לאחרים במדה גסה:

לא יעשר מזה על זה - דשמא מה שלקח ממנו בשניה מאדם אחר קנאו, ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב:

ואפילו מאותו הסוג - כלומר מאותה קופה. ודומה לו במסכח כלים (פטז מג) הסוגים הגדולים:

ואפילו מאותו המין - דשניהם שחמתית או שניהם לבנה. ואם אמר הסיטון דמאדם אחד קנה נאמן:

(ז)

מעשר מזה על זה - דכולו מעושר או כולו אינו מעושר. ובלבד שיהיה ממין אחד ובתוך שנתו, שאין תורמין משל שנה זו על [של] שנה אחרת:

ומגנת אחרות מעשר מכל אחת ואחת - דבעלי הגנות שמא זה עישר וזה לא עישר:

(ח)

משני מקומות - ששני המוכרים הודיעוהו שהוא טבל:

אלא לצורך - כגון שנתערב לחברו חולין מועטין בטבל מרובה, שאין לטבל זה תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר . ודוקא לחבר מותר למכור טבל אבל לא לעם הארץ. וע"ה שנתערב לו חולין בטבל כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ממקום אחר ומעשי. לו:

(ט)

משל ישראל על של עובד כוכבים - האי תנא סבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר ורבי מאיר היא, ואינד הלכה דקיימא לן יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר דכתיב (ויקרא כד) והארץ לא תמכר לצמיתות הא אם נמכרה צמותה היא :

על של כותים - פירות הכותים ודאי טבל מוכרין אותן. דאע"פ דכשאוכלין פירותיהן עשורי מעשרי, כשמוכרין אינן מעשרין דלא חיישי על לפני עור לא תתן מכשול :

רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים - דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו, ושמא האחד מעושר והאחד לא ונמצא מפרי. ש מן הפטור על דחיוב . ובזמן הזה הכותים עשאום כעובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם:

(י)

עציץ נקוב - כלי שמשימין בתוכו עפר וזורעים בו, אם נקוב כדי שרש קטן שהוא פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור דאורייתא:

תרם מן הארץ - אפילו לכתחלה נמי מצי לתרום, ומשום סיפא נקט לשון דיעבד:

תרומה ויחזור ויתרום - דמן הפטור על החיוב הפריש ולאו תרומה היא הלכך יחזור ויתרום, ומכל מקום כיון שקרא לה שם תרומה נותנה לכהן דלא ליתי לזלזולי בתרומה. ואין צריך להוציא עליה תרומה ומעשר כמו בסיפא משום דמדאורייתא לאו טבל הוא, אבל מן הנקוב על שאינו נקוב דמן החיוב על הפטור הפריש התרומה הויא טבל דאורייתא , הלכך לא יאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:

(יא)

מן הדמאי על הדמאי - דלמא האי מעושר והאי לא מעושר:

תרומה - ואין צריך לתקן את התרומה כיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרים הן:

מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל - דהוי דומיא דמפריש מן הנקוב על שאינו נקוב. מן החיוב על הפטור, שאם הדמאי מעושר נמצאת התרומה טבל דאורייתא הלכך לא תאכל: