משנה דמאי ד
דמאי פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת דמאי • פרק רביעי ("הלוקח פירות") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות, ושכח לעשרן, ושואלו בשבת, יאכל על פיו.
חשכה מוצאי שבת, לא יאכל עד שיעשר.
לא מצאו, אמר לו אחר שאינו נאמן על המעשרות: מעושרין הן, אוכל על פיו.
חשכה מוצאי שבת, לא יאכל עד שיעשר.
תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה, רבי שמעון שזורי אומר, אף בחול שואלו ואוכלו על פיו.
המדיר את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות, אוכל עמו בשבת הראשונה, ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות, ובלבד שיאמר לו מעושרין הן.
ובשבת שניה, אף על פי שנדר ממנו הנייה, לא יאכל עד שיעשר.
רבי אליעזר אומר, אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי.
וחכמים אומרים, קורא שם ואין צריך להפריש.
מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי, לא יטלם בשבת.
ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו, יבואו ויאכלו, ובלבד שיודיעם.
האומר למי שאינו נאמן על המעשרות, קח לי ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר, אינו נאמן.
מאיש פלוני, הרי זה נאמן.
הלך ליקח ממנו, ואמר לו: לא מצאתיו, ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן, אינו נאמן.
הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם, אמר: מי כאן נאמן? מי כאן מעשר?
אמר לו אחד: אני איני נאמן, איש פלוני נאמן, הרי זה נאמן.
הלך ליקח ממנו, אמר לו: מי כאן מוכר ישן? אמר לו: מי ששלחך אצלי.
אף על פי שהן כגומלין זה את זה, הרי אלו נאמנין.
החמרים שנכנסו לעיר, אמר אחד: שלי חדש ושל חברי ישן, שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן, אינן נאמנין.
רבי יהודה אומר, נאמנין.
- וְשׁוֹאֲלוֹ בְּשַׁבָּת,
- יֹאכַל עַל פִּיו.
- חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
- לֹא מְצָאוֹ,
- אָמַר לוֹ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת: מְעֻשָּׂרִין הֵן,
- אוֹכֵל עַל פִּיו.
- חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
- אַף בְּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו.
- אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה,
- וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
- וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: מְעֻשָּׂרִין הֵן.
- וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה,
- לֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
- אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- קוֹרֵא שֵׁם,
- וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ.
- וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי,
- לֹא יִטְּלֵם בְּשַׁבָּת.
- וְאִם הָיָה כֹּהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ,
- יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ,
- וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם.
- קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן.
- מֵאִישׁ פְּלוֹנִי,
- הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
- הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ:
- לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן.
- לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- אָמַר:
- מִי כָּאן נֶאֱמָן? מִי כָּאן מְעַשֵּׂר?
- אָמַר לוֹ אֶחָד:
- אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן; אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן!
- הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
- הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ.
- אָמַר לוֹ: מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן?
- אָמַר לוֹ: מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי!
- אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה,
- הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
- אָמַר אֶחָד:
- שֶׁלִּי חָדָשׁ, וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן.
- שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן, וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן.
- אֵינָן נֶאֱמָנִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נֶאֱמָנִין.
נוסח הרמב"ם
(א) הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות, ושכח לעשרן -
- שואל לו בשבת - ואוכל על פיו.
- חשיכה מוצאי שבת - לא יאכל עד שיעשר.
- לא מצאו -
- אמר לו אחר, ממי שאינו נאמן על המעשרות:
- "מעושרין הן" - אוכל על פיו.
- חשיכה מוצאי שבת - לא יאכל עד שיעשר.
- אמר לו אחר, ממי שאינו נאמן על המעשרות:
[ב] *הערה 1: תרומת מעשר של דמאי, שחזרה למקומה -
- רבי שמעון השזורי אומר:
- אף בחול - שואלו, ואוכל על פיו.
(ב) [ג] המדיר את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות -
- אוכל עימו שבת הראשונה, אף על פי שאינו מאמינו על המעשרות,
- ובלבד שיאמר לו: "מעושרין הן".
- ולשבת שניה,
- אף על פי שנודר ממנו הנייה - לא יאכל עד שיעשר.
- אוכל עימו שבת הראשונה, אף על פי שאינו מאמינו על המעשרות,
(ג) [ד] רבי אליעזר אומר:
- אין אדם צריך לקרות שם - על מעשר עני של דמאי.
- וחכמים אומרים:
- קורא שם - ואינו צריך להפריש.
(ד) [ה] מי שקרא שם,
- לתרומת מעשר של דמאי,
- או למעשר עני של ודאי - לא יטלם בשבת.
- אם היה כהן או עני, למודים לאכול אצלו -
- יבואו, ויאכלו - ובלבד שיודיעם.
(ה) [ו] האומר, למי שאינו נאמן על המעשרות:
- "קח לי ממי שהוא נאמן,
- וממי שהוא מעשר" - אינו נאמן.
- "מאיש פלוני" - הרי זה נאמן.
- "קח לי ממי שהוא נאמן,
- הלך ליקח לו ממנו,
- אמר לו: "לא מצאתיו,
- ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן" - אינו נאמן.
- אמר לו: "לא מצאתיו,
(ו) [ז] הנכנס לעיר, ואינו מכיר אדם שם,
- ואמר: "מי כאן נאמן?
- ומי כאן מעשר?";
- אמר לו אחד:
- "אני" - אינו נאמן.
- "איש פלוני" - הרי זה נאמן.
- ואמר: "מי כאן נאמן?
- הלך ולקח ממנו,
- אמר לו: "מי כאן מוכר ישן?";
- אמר לו: "מי ששלחך אצלי",
- אף על פי שהן כגומלין זה את זה - הרי אלו נאמנין.
(ז) [ח] החמרים שנכנסו לעיר;
- אמר אחד מהם:
- "שלי חדש, ושל חברי ישן;
- שלי אינו מתוקן, ושל חברי מתוקן" - אינן נאמנין.
- "שלי חדש, ושל חברי ישן;
- רבי יהודה אומר: נאמנין.
- אמר אחד מהם:
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה דמאי, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב