משנה דמאי ד ניקוד
(א) הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן,
- וְשׁוֹאֲלוֹ בְּשַׁבָּת,
- יֹאכַל עַל פִּיו.
- חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
- לֹא מְצָאוֹ,
- אָמַר לוֹ אַחֵר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת: מְעֻשָּׂרִין הֵן,
- אוֹכֵל עַל פִּיו.
- חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
- אַף בְּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו.
- אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה,
- וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת,
- וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: מְעֻשָּׂרִין הֵן.
- וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה,
- לֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
- אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- קוֹרֵא שֵׁם,
- וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ.
- וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי,
- לֹא יִטְּלֵם בְּשַׁבָּת.
- וְאִם הָיָה כֹּהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ,
- יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ,
- וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם.
- קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן.
- מֵאִישׁ פְּלוֹנִי,
- הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
- הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ:
- לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן.
- לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן,
- אָמַר:
- מִי כָּאן נֶאֱמָן? מִי כָּאן מְעַשֵּׂר?
- אָמַר לוֹ אֶחָד:
- אֲנִי אֵינִי נֶאֱמָן; אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן!
- הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.
- הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ.
- אָמַר לוֹ: מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן?
- אָמַר לוֹ: מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי!
- אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה,
- הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.
- אָמַר אֶחָד:
- שֶׁלִּי חָדָשׁ, וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן.
- שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן, וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן.
- אֵינָן נֶאֱמָנִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נֶאֱמָנִין.
משנה דמאי, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב