רש"ש על המשנה/דמאי/ד

רש"ש על המשנה מסכת דמאי פרק ד

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בתור"ע (אות ל"ה) הקשה עמ"ש הרמב"ם דבה"ש דמו"ש יוכל לאכול ממנו. הא יכול להפריש עתה בבה"ש כדתנן ספ"ב דשבת. ועוד הקשה על מה שפסק בחבורו דאם שאלו ביו"ט ראשון אוכל ע"פ ביו"ט שני והוא מהירושלמי מפני שלא נראה לעשר בינתים. הרי יכול לעשר ביו"ט שני מטעם ס"ס לדעת המחבר ע"ש. ולי קשה אליבא דכ"ע דקיי"ל בעירובין (ל"ט ב') דבשני יו"ט ש"ג מתנה על הכלכלה ביו"ט א' ואוכלה בב' אפי' בטבל גמור. וגם לפי מה שהבין בשעה"מ בפ"ד מהלכות תרומות הי"ו בדעת התוס' יש תקנה אפילו בשבת ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. וע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דאף דיכול לעשר התירו מפני כבוד שבת ויו"ט. רק אם שאלו בחול לכ"ע אינו יכול לסמוך עליו אפי' בשבת. ומפני שהיה יכול לעשר בעוד שלא היה עליו כבוד שבת. ומה דאיתא בירושלמי וכן ברמב"ם של"נ לעשר בינתיים. הכוונה שלא נתחייב לעשר בינתיים מפני שלא הפסיק יום חול. ומהתימה על הרא"ש שכתב דלמ"ד מפני כבוד שבת אפילו שאלו בחול יאכל בשבת. דהא מסיק בירושלמי דזה לכ"ע לא מהני. ודע דמש"כ הרמב"ם דאפי' ה"ל פירות מאותו המין שרי. מסיים בירושלמי כיצד תאוב. ונ"פ דצ"ל היצר ברי"ש ור"ל שיצרו מתאוה לאכול הרבה ובפרט אם תאסר עליו דמים גנובים ימתקו:

ב

אוכל עמו בשבת ראשונה כו' ובשבת שני' כו'. נראה דשבת דהכא היינו שבוע. כמו ברפ"ח דנדרים שבת זו אסור בכל השבת ע"ש ודכוותיה טובא. ובזה לא נצטרך למש"כ התוי"ט בד"ה לא יאכל:

ד

ברע"ב ד"ה מי שקרא שם לת"מ של דמאי כו' אבל ת"מ של ודאי אין כו' אלא הוא נותן מעשר ללוי כו'. כ"כ הר"ש וקשה דהא לקמן פ"ה מ"ב סתם לן תנא כאאב"ג שיש לבעה"ב רשות להפריש גם ת"מ כמ"ש הר"ש שם. והנ"ל לומר דאף שיש לו רשות להפרישו ולא הוי כתורם את שאינו שלו מ"מ הטוה"נ לא שייכא ליה. וחייב לתתה אח"כ ללוי והוא יתננה לכל מי שירצה. אבל כיון דיליף לה מדאיתקש לתרומה גדולה משמע דלגמרי אקשינהו. וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מה"ת הי"ב ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן. ומ"ש בתור"ע דמכאן סתירה לדעת הטור דת"מ של דמאי מוכרה לכהן דא"כ אמאי צריך להודיעם. אין כאן סתירה. חדא די"ל דהטעם כמ"ש הר"ש שמא אינו טהור. שנית די"ל דהטעם משום גניבת דעת דהוא יסבור שהם חולין דדמיו יקרים משל תרומה. ולא גרע מכל הני דאיתא בחולין (צ"ד) דאסור משום גנ"ד. ולכאורה מרישא סתירה דאמאי אסור ליתנה לכהן כיון דאינה מת"כ. אבל גם דא לא תברא דמתנה בעלמא ג"כ אסור בשבת ויו"ט עמ"א סי' ש"ו סקט"ו. אמנם לצורך שבת מותר כמ"ש המ"א שם. והכא משמע דאפילו לצורך אכילה אסור:

ה

בתוי"ט ד"ה קח לי ממי שהוא נאמן. פירש הרמב"ם וז"ל איש נאמן על טו"ט כו' ומיהו קשה דטומאה מאי שייכא הכא. ולעיל בסמוך כ' דמכילתין לענין מעשרות וטומאה איירי וכן לעיל פ"ב מ"ג ולקמן פ"ו מ"ו ומ"ט:

ו

[בתוי"ט בד"ה הרי זה נאמן ועד אחד נאמן כו' נ"ב הגר"א בשנות אליהו הגיה שצ"ל בירושלמי ועם הארץ נאמן וצ"ע. - מהגרמ"ש]: