עיקר תוי"ט על דמאי ד

(א)

(א) (על המשנה) מוצאי שבת. ר"ל ליל ראשון אחר צאת הככבים אבל בין השמשות אוכל. הר"מ:

(ב) (על המשנה) לא יאכל כו'. על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקילו והאמינוהו אלא לצורך אותו שבת. הר"מ:

(ג) (על המשנה) עד שיעשר. ר"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי. הר"מ:

(ד) (על המשנה) לא יאכל. כסתם מתני' פ"ד דבכורות כל החשוד על הדבר לא דנו ולא סעידו:

(ה) (על המשנה) למקומה ירושלמי תרומת סעשר של דמאי שחזר. ה למקומה מדמעת:

(ו) (על המשנה) על פיו. פי' שהפרישה החבר אי העם האר. ן בפנינו לפי שיודע שלא נאמינהן. ונפלה למקוסה לצ"ט שמהם הופרשה. שואלין את הע"ה אם כבר תיקנה לעצמו שנמצא שלא היה צריך לתרומת מעשר זאת ואין כאן דימוע:

(ב)

(ז) (על הברטנורא) ר"ל משלי:

(ח) (על המשנה) לא יאכל. אע"פ שא"ל מעושרין הן. דלא דמי ללוקח דלעיל. דכשכבר לקח והרי הן שלו התירו לו שיסמוך בשבת על פיו אבל הכא לא התירו לו שיאכל עם ע"ה על פיו אלא בשבת הראשונה מפני דרכי שלום. תוי"ט:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) האריך להפליא דהרי בריש מכילתין מפרש דע"ה חשודין על מעשר עני. עד דמסיק מפירוש הירושלמי דרבנן לדבריו דר"א קאמרו דסברית דלא נחשדו ועיין בתוי"ט:

(ד)

(י) (על המשנה) שקרא שם. ר"ל בע"ש:

(יא) (על המשנה) לתרומת מעשר. הר"ש ולתני תרומה גדולה של ודאי ומסיק משום דלאו אורחיה להשהותה ורגי. לין להפרישה לאלתר אפי' הביאה לבית. ודלא תני מעשר ראשון של ודאי לפי שאע"פ שקרא שם אין בו תועלת ניתנו ללוי בשבת זה שאינו יכול להפריש בשבת תרו"מ דהוה כמתקן סנא. תוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) ואין אסור אחרי שהפרישו מע"ש אלא בהולכה לכהן. ואין כל הסתנות שוים בזה:

(ה)

(יג) (על המשנה) שהוא נאמן. לענין איסור כל ישראל בחזקת כשרות הם שאינם אוכלים דבר איסור. והכא במכילתין לענין מעשרות ותרוסה מיירי:

(יד) (על המשנה) אינו נאמן. ואין לומר נהמנוהו במגו דאי בעי אומר שמצאו ולקח סמנו. אין זה מגו טוב שמתיירא שימצא בדאי אם יבוא אותו פלוני וישא "להו זה ששלחו. תוי"ט:

(ו)

(טו) (על הברטנורא) בתוספ' כתובות כ"ד האריכו להקשות והעלו כפרש"י ז"ל. שלי חדש ואינו יבש כל צורכו של תבירי יבש וישן דאע"פ שמגרע שלו ומוסיף להשביח של חבירו אינו נאמן להחזיק את חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין:

(ז)

(טז) (על הברטנורא) וטעמייהו דרבנן מצויין הם להתפרנס מעיר אחרת. ירושלמי: