משנה דמאי ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ד · משנה ד | >>
מי שקרא שם י לתרומת מעשר יא של דמאי ולמעשר עני של ודאי, לא יטלם בשבת.
ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו, יבואו ויאכלו, ובלבד שיודיעם.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי,
- וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי,
- לֹא יִטְּלֵם בְּשַׁבָּת.
- וְאִם הָיָה כֹּהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ,
- יָבוֹאוּ וְיֹאכְלוּ,
- וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם.
נוסח הרמב"ם
מי שקרא שם,
- לתרומת מעשר של דמאי,
- או למעשר עני של ודאי - לא יטלם בשבת.
- אם היה כהן או עני, למודים לאכול אצלו -
- יבואו, ויאכלו - ובלבד שיודיעם.
פירוש הרמב"ם
עניין קרא שם - שיאמר תרומת מעשר, המחוייבת לזה הצבור מן התאנים, תהיה בזה הצד, וסימן עליו, אך לא הפרישה מכלל התאנים. על כן אמר: "אף אל פי שהם ידועים, לא יטלם בשבת".
וביארו בתלמוד, שעניין מה שאמר לא יטלם - הוא לא יתנם, וכאילו אמר "לא יטלם לנתינה", מפני שאסור לתת המתנות בשבת.
ופירוש למודין - רגילין.
ומה שאמר בלבד שיודיעם - שיאמר להם: "זה שאני מאכיל אתכם, הוא תרומת מעשר, או מעשר עני". שאם לא יודיעם, יחשבו שמאכילם דרך נדבה, ויהיה כמי שמאכיל תרומה ומעשרות לאורחיו, או עשה מהן צרכיו:
פירוש רבינו שמשון
לתרומת מעשר של דמאי. לא מצי למינקט של ודאי דבישראל מיירי והוא חייב ליתן מעשר ראשון ללוי והלוי יתן תרומת מעשר למי שירצה אבל בדמאי מעשרותיו שלו דהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל תרומת מעשר מפריש ונותן לכהן כדתנן בסוטה בשילהי עגלה ערופה (דף מח.) אבל גבי מעשר עני נקט הוודאי דאילו של דמאי שלו ואם תאמר וליתני תרומה גדולה של ודאי ויש לומר דמעשר עני כשקרא שם מערב שבת יכולים לאכול הוא והעני בבת אחת בלא הפרשה אלא שיקבע מערב שבת צפונן ודרומן אבל תרומה שמדמעת את החולין צריך להפריש ובשבת אסור להפריש אע"פ שקרא שם מערב שבת כדמוכח לקמן בפרק ז' (משנה א ה) דתנן המזמין חברו לאכול אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר וגבי היו לו תאנים של טבל קתני שאני עתיד להפריש ולא קתני למחר משום דכיון דודאי הוא אסור להפרישו בשבת אע"פ שקרא שם ומיהו אין מזה ראיה דהכי נמי בסיפא דקתני היו דמאי ולא קא תני למחר והא דקתני למחר גבי מזמן משום דאין מפריש שם אלא מה שאוכל והוא הדין נמי במי שיש לו תאנים של טבל שיכול להפריש מה שאכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן אף המותר הכל בבת אחת לא קתני למחר דלצורך חול אסור להפריש ובהדיא אמרי' לקמן בירושלמי פרק ז' (הל' א) רבי ינאי הוה ליה תאני ודאי שאל לר' ירמיה רבה מהו מתקנא בשבת אמר ליה למען תלמד ליראה את ה' כל הימים אפי' בשבת פי' תאני ודאי תאנים שהיה לו ודאי טבל שהתנה עליו מערב שבת מה שאני עתיד להפריש יהא מעשר אלמא בהדיא דשרי והא דלא נקט הכא תרומה גדולה של ודאי יש לפרש משום דלאו אורחיה דמילתא לשהות תרומה ורגילין להפרישה לאלתר אפי' קודם שהביאה לבית כדאמרי' בירושלמי בפ"ג דמעשרות (הל' א) אי אפשר לגורן שתיעקר אא"כ נתרמה תרומה גדולה וגם לפי שאין צריך לטרוח במדידה ואדרבה מצוה באומד וקצת תימה בעובדא דר' ינאי בהאשה רבה (דף צג.) דר' ינאי גופיה עישר מפירי דביתי' שלא מן המוקף יקרא שם ויפריש בשבת מן המוקף כדעבד בירושלמי ושמא ההוא הוה ברישא ולא ידע אכתי אי שרי אי נמי הוה צריך לכולה כנתא דפירי ועוד דאין מתנה אודאי על מה שביד חברו כמו שמפרש בירושלמי בריש פרק ז':
לא יטלם. לאו דוקא אלא כלומר לא יטלם כדי ליתנן לכהן ולעני שבחצר ושבמבוי סתמא כב"ש דביצה בפ"ק (דף יב :) דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן כדמפרש בירושלמי (הלכה ב) אבל בלימודין לאכול שרי ומיהו לאחרים ולר' יהודה דאמרי התם דמודו ב"ה בתרומה שאין מוליכין משום דאינו זכאי בהרמתה אתיא אפילו כב"ה:
ירושלמי (הל' ג) כיני מתני' לא יתנם בשבת דתנן ב"ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב"ה מתירין הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא [הדא ילפא מההיא] היא י"ט היא שבת וההיא ילפא מהדא בלימודין אבל בשאינן לימודין לא סלק בר נש מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה פי' פיסתיה מלשון (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ ומהאי טעמא נמי במתני' בעי שיודיעם דאפילו למודין לאכול אצלו לא סליק על דעתיה לאכול אצל חברו בשבת אא"כ הודיעו מערב שבת ועוד דפעמים אינו טהור ואסור בתרומה ועני נמי אין צריך לטמאות טהרותיו של חברו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי - שאמר תרומת מעשר שאני חייב להפריש מכרי זה יהא מונח בצפונו או בדרומו ולא הפרישה. ותרומת מעשר של ד. מאי דנקט לפי שהישראל קורא לה שם ונותנה לכהן ולוקח המעשר לעצמו, אבל תרומת מעשר של ודאי אין הישראל קורא לה שם אלא הוא נותן מעשר ללוי והלוי מפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן:
לא יטלם - כדי ליתנם לכהן יב או לעני שבחצר ושבמבוי, שאסור ליתן מתנות לכהן ולעני בשבת. אבל בלמודים לאכול אצלו כלומר דרגילין לאכול על שלחנו שרי, ובלבד שיודיעם שהם של תרומת מעשר או של מעשר עני שאם אינו מודיעם והם סבורים שמשלו הוא מאכילם הוה ליה כמאכיל אורחיו תרומה ומעשרות שהוא אסור:
פירוש תוספות יום טוב
מי שקרא שם וכו'. רוצה לומר בע"ש. וכן מפורש בהר"ש. וכתב הר"ב שאמר וכו' יהא מונח בצפונו או בדרומו ומסיים הרמב"ם בפירושו וסימן עליו:
לתרומת מעשר וכו'. כתב הר"ש ולתני תרומה גדולה של ודאי ומסיק משום דלאו אורחיה לשהותה ורגילין להפרישה לאלתר אפילו )הביאה לבית כדאמר בירושלמי פרק ג דמעשרות אי אפשר לגורן שתיעקר אלא א"כ נתרמה תרומה גדולה וגם לפי שאין צריך לטרוח במדידה ואדרבה מצוה באומד עכ"ל. ועיין בדברי הר"ב ריש פרק ו ודלא תני מעשר ראשון של ודאי לפי שאע"פ שקרא שם ויפרישה ויתנה בשבת ללוי אין לו בו תועלת בשבת זה שאינו יכול לקרות שם ולהפריש בשבת התרומ' שבמעשר דהוי כמתקן מנא כדתנן בפ' ה דביצה:
לא יטלם. לשון הר"ב כדי ליתנם לכהן וכו'. וז"ל הר"ש ולא יטלם לאו דוקא אלא כלומר לא יטלם כדי ליתנם לכהן וכו'. וכך הם דברי הרמב"ם. ור"ל דלהפריש המתנות אחר שקרא שם מע"ש אינו אסור בשבת שאין אסור אח"כ אלא בהולכת המתנות לכהן. ועי' במשנה ד פ"ז ומה שאכתוב שם בס"ד. והא דאמרינן שאסור ליתן מתנות לכהן ולעני בשבת לפום מסקנא דמפ' הר"ב במ"ו פ"ק דביצה אתיא כבית שמאי. ועיין עוד שם דמתנות דאמרן אין כל מתנות כהונה שוין בזה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) שקרא שם. ר"ל בע"ש:
(יא) (על המשנה) לתרומת מעשר. הר"ש ולתני תרומה גדולה של ודאי ומסיק משום דלאו אורחיה להשהותה ורגי. לין להפרישה לאלתר אפי' הביאה לבית. ודלא תני מעשר ראשון של ודאי לפי שאע"פ שקרא שם אין בו תועלת ניתנו ללוי בשבת זה שאינו יכול להפריש בשבת תרו"מ דהוה כמתקן סנא. תוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) ואין אסור אחרי שהפרישו מע"ש אלא בהולכה לכהן. ואין כל הסתנות שוים בזה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שקרא שם: פי' מערב שבת:
לתרומת מעשר של דמאי: אבל גבי מעשר עני נקט הודאי דאילו של דמאי שלו הוא ואין צריך ליתנו לעני מספק דהמוציא מחבירו עליו הראיה:
לא יטלם: לאו דוקא לא יטלם דכיון דקרא שם מותר ליטלם אלא לא יתנם לכהן או לעני שבחצר או שבמבוי וסתמא כב"ש דפ"ק דיו"ט דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט. ומיהו לאחרים ולר' יהודה דאמרי התם דבתרומה מודו ב"ה דאין מוליכין משום דאינו זכאי בהרמתה אתיא אפי' כב"ה. ובלבד שיודיעם כדי שיטהר הכהן עצמו לאכול תרומה וגם העני שלא יטמא טהרות של חבר. הר"ש והרא"ש ז"ל. ועי' בתוספות פ"ק דיו"ט דף י"ב:
תפארת ישראל
יכין
מי שקרא שם: קודם שבת:
לתרומת מעשר של דמאי: שאמר תרומת מעשר של כרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. ונקט דמאי דבדמאי מקיים הישראל המעשר לעצמו. ולהכי מפריש הוא התמ"ע לכהן. משא"כ בודאי רגיל הלוי להפריש התמ"ע לכהן. ולא תני תרומה גדולה של ודאי מדאין רגיל להשהותה עד לאחר הגורן:
ולמעשר עני של ודאי: דאילו בדמאי הרי א"צ ליתנו לעני כמ"ג ולא תני מע"ר של ודאי דהרי אין הלוי יכול לאכלו בשבת. מדאסור להפריש תמ"ע דהו"ל כמתקן מנא:
לא יטלם בשבת: ר"ל הכהן והעני. דאף דבקרא שם מע"ש מותר להפרישן אסור להוליכן בשבת:
ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם: שלא יסברו שמאכילן משלו. והו"ל כמאכיל אורחיו תרומות ומעשרות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת