משנה גיטין ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ט · משנה ה | >>
שנים ששלחו שני גיטין שווין ונתערבו, נותן שניהם לזו כ ושניהם לזו.
לפיכך, אבד אחד מהן, הרי השני בטל.
חמישה שכתבו כלל בתוך הגט, איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית, והעדים מלמטה, כולן כשרין וינתן לכל אחת ואחת.
היה כתוב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטה, את שהעדים נקרין עמוכד, כשרכה.
משנה מנוקדת
שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִּיטִין שָׁוִין,
- וְנִתְעָרְבוּ,
- נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ.
- לְפִיכָךְ, אָבַד אֶחָד מֵהֶן,
- הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל.
- וְנִתְעָרְבוּ,
- חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט:
- אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית,
- וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,
- כֻּלָּן כְּשֵׁרִין,
- וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת וְאַחַת.
- הָיָה כָּתוּב טֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,
- אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר:
נוסח הרמב"ם
שנים ששלחו שני גיטים שווין - ונתערבו,
- נותן שניהם לזו - ושניהם לזו,
- לפיכך, אם אבד אחד מהן - הרי השני בטל.
- נותן שניהם לזו - ושניהם לזו,
- חמישה, שכתבו כלל בתוך הגט,
- איש פלוני - מגרש את פלונית,
- ופלוני - לפלונית,
- והעדים - מלמטן,
- כולם כשרים - וינתן לכל אחת ואחת .
- היה כותב טופס - לכל אחד ואחד,
- והעדים - מלמטן,
- את שהעדים נקראין עימו - כשר.
- והעדים - מלמטן,
פירוש הרמב"ם
כלל - הוא זמן אחד לכל, כגון שיכתוב בשני בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית, וישלים שאר הדברים.
וטופס לכל אחד ואחד - הוא שיכתוב זמן לכל אחד ואחד, והוא שיאמר באחד בשבת גירש פלוני לפלונית וישלים הגט, ועוד יתחיל ויאמר ובאחד בשבת גירש פלוני לפלונית וישלים הגט גם כן בעניין, זה גט אחר גט והעדים מלמטן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ששני גיטין ששוין - בשמותיהם:
הרי השני בטל - דלא ידעינן דמאן ניהו כא:
כלל - זמן אחד לכולן, בכך בשבת גירש פלוני פלונית ופלוני פלונית:
טופס לכל אחת - זמן לכל אחת ואחת כב, בכך בשבת גירש פלוני לפלונית, והשלים הגט. ובכך בשבת כג גירש פלוני לפלונית, והשלים הגט, וכן כולם. והעדים מלמטן:
פירוש תוספות יום טוב
נותן שניהם לזו כו'. אפילו לר"א דאמר עדי מסירה כרתי ועל כרחך לה לשמה דכתיב בקרא. לאו אחתימה קאי אלא אוכתב. ומיהו אונתן לא קאי. דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מנייהו מתגרשת. גמ':
הרי השני בטל. כתב הר"ב דלא ידעינן דמאן ניהו. וכן ל' רש"י. וז"ל הר"ן הרי השני בטל. לא בטל ממש. אלא דכיון דלא ידעינן דמאן ניהו לא ינתן לא לזו. ולא לזו. אבל אם נתן לאחת מהן או לשתיהן הרי זה ספק גירושין:
היה כתוב טופס לכל אחת וכו'. פירש הר"ב זמן וכו' לאו דשם טופס הונח על הזמן דזמן בכלל תורף הוא כדאיתא בפירוש הר"ב מ"ד פ"ב. אבל שם טופס הונח על כל נוסח הגט שזה ענין טופס העתק ותואר הגט והכל בכלל אלא שהוציאו מן הכלל וקראו למקצת מהן תורף. ואם נאמר טופס בלא הזכרת תורף עמו יש במשמע טופס כל נוסח הגט. ועוד י"ל דזמן ראוי ג"כ להקרא בשם טופס שאינו אלא מדרבנן. ועיין לשון ב"י שהעתקתי במ"ד פ"ב. וראשון בעיני עיקר. ומ"ש הר"ב ובכך בשבת כו' מפרש בגמ' שזה הזמן בו ביום עצמו של הראשון. דאל"ה הוי הראשון מוקדם לחתימת העדים ולא היה צריך לטעם שאין העדים נקרין עמו. גם מפורש בגמ' דדוקא שכתוב ובכך בוי"ו לחברם ביחד דאל"ה תיפוק ליה דאין עדים חתומים על הכל:
את שהעדים נקראין עמו. היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון. רש"י:
כשר ולא האחרים. וביאר הרמב"ם בפ"ד מהלכות גירושין בשאין שם עדי מסירה. דאי בעדי מסירה ודאי כולהו מתגרשות דלא גרע מאם לא היו שם עדים חתומים כלל. וכ"כ
[שם] לכל הני דלקמן שכיוצא בזה הן. דכולן על ידי עדי מסירה כשרים. וכתב המגיד שכתב הרמב"ן עליו שפתים ישק משיב דברים נכוחים דודאי מזויף מתוכו אין כאן דכל שפסולו ניכר הוא אין לחוש בו [כמ"ש במשנה ד' פ"ב] דהא ידוע מלתא לכל [מאן] דמטי שטר לידיה ולא אתי למסמך עליה דהא לא עליה חתימי סהדי ואצ"ל בראש הדף ומאחריו. ומן הצד דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים. ואם נתנה לה בפני עדים כשר. ע"כ. ומיהו הא דאיכא למשמע דזה הגט דתנן שהוא כשר דהיינו אפי' בלא עדי מסירה הוא לפי שיטתו כשיטת הרי"ף אמתני' דלעיל. אבל להתוס' והרא"ש וסיעתם אין שום גט כשר בלא עדי מסירה וכמו שנראה מתוך מה שכתבתי במ"ב פ"ו בשם הטור [וע"ש סימן קל"ג] צ"ל דהא דתנן כשר ואע"פ שאינו כשר אלא ע"י עדי מסירה וכי איכא עדי מסירה אינך נמי כשרים וכ"ש ללשון הרא"ש שכתבתי במ"ג פרק ד' אלא שהוא כשר יותר מהאחרים לענין שאינה צריכה להביא לפנינו עדי מסירה שאנו תולין שכדין נמסר לה וכמבואר ג"כ מתוך מ"ש במשנה ב' פ"ו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כ) (על המשנה) לזו, אפילו לר"א דאמר עדי מסירה כרתי וע"כ לה לשמה דכתיב בקרא לא אחתימה קאי אלא אכתב ומיהו אונתן לא קאי דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מנייהו מתגרשת. גמרא:
(כא) (על הברטנורא) וז"ל הר"ן, לא בטל ממש אלא דכיון דלא ידעינן דמאן ניהו לא ינתן לא לזו ולא, לזו. אבל אם נתן לאהת מהן או לשתיהן ה"ז ספק גירושין:
(כב) (על הברטנורא) זמן בכלל חורף הוא. אבל שם טופז הונח על כל נוסח הגט כו'. אלא שהוציאו מן הכלל וקראו למקצת מהן תורף. ואם נאמר סופס בלא הזכרת תורף עמו יש במשמע טופס כל נוסח הגט. ועתוי"ט:
(כג) (על הברטנורא) מפרש בגמרא שזה הזמן בו ביום עצמו של הראשון דאל"ה הוי ראשון מוקדם לחתימת העדים. ולא היה צריך לטעם שאין העדים נקרים עמו. וגם מפורש בגמרא דדוקא שכתוב ובכך בוי"ו לחברם. דאלת"ה תיפוק ליה דאין עדים חתומים על הכל:
(כד) (על המשנה) נקרין עמו. היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון. רש"י:
(כה) (על המשנה) כשר. ולא האחרי' היינו בלא עידי מסירה אבל בעידי מסירה כולם כשרים דלא גרע מאם לא היו בו עדים כלל. הר"מ. וכתב הרמב"ן ושפתים ישק כו'. ולהתוספ' והרא"ש דאין שום גט כשר בלא עדי מסירה צ"ל דכשר דא"צ להביא העדי מסירה לפנינו, דאנו תולין שכדין נמסר לה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שנים ששלחו: וכו' ירושלמי ריש פ' כל הגט ותוס' שם וביד פ"ג דה"ג סי' י"ב. ובגמרא מאן תנא דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו כר' מאיר דלא בעי עדי מסירה הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה שהרי בא לידה ועדיו חתומין בו ור"מ כיון דלא בעי עדי מסירה שפיר דמי דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינם יודעים למי ינתן אבל לר' אלעזר כיון דחתימה לשמה לא בעי על כרחך לשמה דכתב קרא אכתב ונתן קאי ונתינה לשמה בעינן אביי אמר אפילו תימא ר' אלעזר אימור דבעי ר' אלעזר כתיבה לשמה אבל נתינה לשמה מי בעי פי' דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מינייהו מתגרשת. ועיין בהר"ן ז"ל שהביא דברי תוס' שבר"פ כל הגט ודחה אותן ויישב הוא קושייתן ז"ל:
חמשה שכתבו: וכו' עד סוף סי' ז' ביד פ"ד דהלכות גירושין מסי' י"ח עד סי' כ"ה וכן בטור אבן העזר סי' ק"ל:
כלל בתוך הגט: מפ' ר' יוחנן בגמרא כגון שכתב בחד בשבא גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית ופרכינן עליה ואמאי כולן כשרין ודילמא כי חתמו סהדי אבתרא הוא דחתימי מי לא תניא עדים החתומים על שאלת שלום בגט פסול דחיישינן שמא על שאלת שלום חתמו כלומר שאם כתב תחת הגט שאלו בשלומה והעדים חתמו מלמטה חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו ולא על הגט ומפרקינן א"ר אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוחנן שאלו פסול ושאלו כשר כלומר לפי שהוי"ו מחברת הכל הכא נמי דכתב ביה ופלוני פלוניתא בוי"ו ומש"ה כולן כשרים:
היה כותב טופס לכל אחד: דהיינו זמן לכל אחד ואחד כגון בחד בשבא בחד בשבא כן פירשה ר' יוחנן ותניא כותיה. וכתב הר"ן ז"ל והא דמיצטריכינן לא קומה בחד בשבא בחד בשבא דאי בחד בשבא בתרי בשבא תיפוק לי דראשון מוקדם ופסול שהרי לא חתמו עדים עד תרי בשבא ע"כ. והוא גמרא ובההיא ברייתא דתניא כותיה דר' יוחנן פליג ר' יהודה בן בתירא את"ק דאמר את שהעדים נקראין עמו כשר דהוא סבר דאם יש ריוח ביניהם פסול ואם לאו כשר שאין זמן מפסיקן וריש לקיש פירש לכלל ולטופס דמתני' בגוונא אחרינא דס"ל דזמן אחד לכולן נמי טופס הוי אלא ה"ד כלל דכתיב ביה הכי אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית ומשום דלא להוו תרתי נשי מתגרשין בגט אחד דהתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה הדר כתב בסוף גיטא פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ותניא נמי כותיה דריש לקיש:
את שהעדים נקראין עמו כשר: פי' הרמב"ם ז"ל שם פ"ד שהאחרון כשר גמור אבל הראשונים הוו בספק גירושין וכן העלה הר"ן ז"ל דמנקט לחומרא עדיף טפי ולא אמרינן דבראשונים אין כאן עדים כלל ואיתה להאי בבא בירושלמי פרק שבועת הפקדון:
תפארת ישראל
יכין
שנים ששלחו שני גטין שוין: בשמותיהן:
לפיכך אבד אחר מהן הרי השני בטל: מדלא ידעינן דמאן ניהו:
חמשה שכתבו כלל בתוך הגט: שבגט א' כתבו זמן א' לכולן, בכך וכך בשבת וכו' ואח"כ כתבו תורף וכל עיקר הגט לכל אחת ואחת לבד, ואח"כ חזרו וסיימו שאר הטופס בכולל א' לכולן יחד. דאם כללן בתורף, הו"ל כגט א' לנשים הרבה דכולן אינן מגורשות [ק"ל ס"ט]:
היה כתוב טופס לכל אחת ואחת: טופס דהכא אינו כשאר טופס שבמסכת זו, דהכא מדלא נזכר אצלו מלת תורף, משמעו "נוסח", ור"ל שכתב נוסח גט לאחת והשלימו, וחזר וכתב נוסח גט לאחרת והשלימו, וכן לכולן וכולן היו ביום א':
את שהעדים נקרין עמו כשר: ואפילו יש במשמעותו שהעדים מעידים ג"כ על אותן שלמעלה, כגון שכתוב וי"ו החבור בהתחלת כל גט מהאחרונים ואין עדי מסירה לכ"א. מיהו בלא וי"ו החבור, גם ביש עדי מסירה. רק האחרון כשר [ק"ל ס"ט] ובכתובים בוי"ו החבור ויש עדי מסירה לכל אחד כולן כשרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת