רמב"ם על גיטין ט
גיטין פרק ט
עריכה[* ראו גם: נוסח המשנה גיטין ט רמבם
דע כי מה שאמר לאיש פלוני, כגון שיאמר חוץ מאיש פלוני, ואין זה ספר כריתות.
אבל אם עשה זה תנאי הרי הוא מותר, כגון שיכתוב גט כשר כמו שצריך, אחר כן יאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשא לפלוני, הרי זה מותר ואין בו מחלוקת. ואינו מותר שיאמר לה על מנת שתנשא לפלוני, לפי שלא יאמרו נשותיהם מחליפין ונותנים זה לזה.
ומה שאמר יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה - על מנת שיאמר לה זה הדבר אחר כתיבת הגט והוא לא יתנה בה תנאי, אבל כל זמן שהתנה תנאי מהתנאים קודם כתיבת הגט ואפילו שהיה זה התנאי על פה הגט פסול.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
רבי יהודה אומר, אף על פי שגוף הגט הרי את מותרת לכל אדם, צריך שיכתוב בו ודין דיהוי ליך מנאי.
והלכה כרבי יהודה.
ומותר לכתוב הגט באיזה לשון שיהיה ובאיזו כתיבה שיהיה וזה בשני תנאין, תנאי בלשון ותנאי בכתיבה, ואמנם תנאי בלשון בהזהרת אלו העניינים המיוחדים בלשון הגט אצלנו, ואמנם התנאי בכתיבה שלא יהיה בו ספק בשום דבר שיובן בעניין הקריאה, אחד מחסרון התיבות או מהפסד צורת האותיות המוסכמות עליהם אצל זאת האומה:
( ראו משנה ב )
מה שאמר אין בו אלא עד אחד - על מנת שיהיה כתוב בכתב ידו, אבל אם כתב אותו סופר ויש בו עד אחד תצא והולד ממזר. אבל באלו השלשה גיטין אם נשאת לא תצא.
והלכה כרבי אליעזר בגיטי נשים וזולתן, שאומר עדי מסירה כרתי, כמו שבארנו בפרק רביעי מזאת המסכתא (הלכה ג):
כלל - הוא זמן אחד לכל, כגון שיכתוב בשני בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית, וישלים שאר הדברים.
וטופס לכל אחד ואחד - הוא שיכתוב זמן לכל אחד ואחד, והוא שיאמר באחד בשבת גירש פלוני לפלונית וישלים הגט, ועוד יתחיל ויאמר ובאחד בשבת גירש פלוני לפלונית וישלים הגט גם כן בעניין, זה גט אחר גט והעדים מלמטן:
ומה שאמר בכאן עדים יונים - אינו רוצה לומר יוונים באמונה, אבל הם עדי ישראל כשרים אבל הם חתמו בכתיבת היוונים.
ואתה יודע שכתיבת היוונים אינו כמו כתיבת העברים והערבים שמתחילין בכתיבה מן הימין אל השמאל, ואמנם כותבין מהשמאל אל הימין.
זאת היא צורת שני הגיטין:
ועל זאת הצורה היו הגיטין והחתימות שמדבר בהם בזאת ההלכה.
דע אילו היה כתוב תחת הגט האחד ראובן ותחת האחד בן אברהם, וכמו כן תחת האחד שמעון ותחת האחד בן יעקב, הרי שניהם כשרים, לפי שהיינו אומרים שתחת הגט השני גם כן שנים עדים עברים והם בן אברהם ובן יעקב.
לפי שאדם חותם שמו בעדות בשלושה עניינים:
- או שיכתוב שמו בלבד, כגון שיכתוב פלוני
- או שיכתוב בן פלוני, ולא יכתוב שמו
- או שיכתוב שמו, והוא פלוני עד
וכשיהיה כתוב לפי זאת הצורה, אין ספק ששני העדים [העברים] על גט הראשון חתמו, וכמו כן השני עדים יוונים על הראשון חתמו ואי אפשר להם שיחתמו אלא כמו שציירנו, ואם העידו על הראשון הרי הגט האחד בארבעה עדים והשני בלא עדים, ולכן אמרנו שהראשון כשר והוא אותו שהעדים נקראים עמו.
ומזאת הצורה עצמה יתבאר עד אחד עברי ועד אחד יוני, לפי שאנו אומרים שהעברי הראשון והיווני הבא אחריו כוונו שלושתן לחתום על הגט הראשון, ונשאר עד אחד בלבד לגט השני. ואפשר לומר גם כן שהשני יוונים עם אחד מהעברים העידו על השני, ונשאר הראשון בעד אחד, ולפיכך שניהם פסולין.
ומה שחייב זה, שאנו אומרים שמא היווני עם שני העברים חתמו בין שניהם, וכולם על הגט ראשון חתמו כמו שנבאר מן הצורה. או נאמר גם כן שהעברי השני עם שני היוונים חתם, שחתימתם אפשר שהם על הגט השני, ואין צריך לזאת הצורה:
זה כולו מבואר, אינו צריך פירוש:
מה שאמר כתב סופר ועד, כשר - רוצה לומר חתם סופר ועד כשר.
חניכתו וחניכתה - כנויי, רוצה לומר כנוי האיש המגרש וכנוי האשה המתגרשת.
ונקיי הדעת - הנבונים בדעתם.
גט מעושה בישראל - לקוח באונס ובהכרח, והם אונסין הבעל על הגט.
לפיכך אם היו בית דין ישראל הם המכריחין אותו הרי הוא גט כשר, ואם דייני גוים הכריחוהו על הגירושין הרי הוא גט פסול, על כל צד מן הצדדים.
אבל אם אונסו על מה שחייבוהו דייני ישראל, כגון שהיתה האשה תובעת הגירושים או שהגירושים מחוייבים מצד התורה, הגט הזה פוסל מן הכהונה ואף על פי שהוא פסול.
וכמו כן אם הכריחו בית דין של ישראל על הגט שלא כדין, זה הגט פסול ופוסל מן הכהונה.
ואם הכריחוהו הגוים עד שאמר רוצה אני, אחר כך צווהו בית דין של ישראל על הכתיבה, הרי זה כשר:
מה שאמר מגורשת - אינו רוצה לומר ששמענו שיצא קול מאשת איש גירשה בעלה שלפיכך נאסור אותה על בעלה מפני שיצא שמה מגורשת, אבל הוא אומר שאם יצא שמה מקודשת אחר שיצא שמה מגורשת על אותה אשה בעצמה שהיא נתגרשה מאלו הקידושין, הרי זו מגורשת, שהרי קול ושוברו עמו לפי שהקול אסרה והקול מתיר אותה. אבל אם נתבררו הקידושין בעדים וכל שכן אם היתה נשואה, לא נתקיימו גירושיה אלא בעדים, כמו שנתבאר בזאת המסכתא:
בית שמאי סומכים במלת "ערווה" ובית הלל על לשון "דבר".
ומה שאמר רבי עקיבא אינה הלכה, שאם מצא נאה ממנה ישאנה ולא יגרש את זאת, והיא לא עברה עבירה כלל והיא מוסכמת למידותיו.
והלכה כבית הלל:
משנה גיטין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב