משנה ברכות ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ז · משנה ה | >>
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון.
ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.
אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים, מברכין.
משנה מנוקדת
שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד,
בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן.
וְאִם לָאו - אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.
אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן - עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָרְכִין:
נוסח הרמב"ם
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד -
- בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזימון;
- ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.
- ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים - דברי רבי אליעזר.
- וחכמים אומרין: מברכין.
פירוש הרמב"ם
חבורה - היא קהילה.
ושאמר: ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן - על מנת שלא יהיה לשתי החבורות שמש אחד ישמש לשתי החבורות. אבל אם היה להם שמש אחד, ואף על פי שלא יראו אלו את אלו, מצטרפין לזימון.
והיין שבזמן ההוא היה חזק מאד, ולא היו יכולים לשתותו עד שיתנו לתוכו מים הרבה, ועל כן לא יתחייב לברך עליו "בורא פרי הגפן" לדעת רבי אליעזר עד שימזגהו במים, מפני שקודם שיהיה מזוג אינו יין, מפני שלא יוכלו לשתותו.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואם לאו אלו מזמנין לעצמן - ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אף על פי שאין רואים אלו את אלו, השמש מצרפן:
אין מברכין על היין - בורא פרי הגפן:
עד שיתן לתוכו מים - לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים, הילכך אכתי לא אישתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כענבים. ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שתי חבורות וכו': גמרא תני אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן לזימון וכתבו תוס' ז"ל וה"ה בשני בתים ושני בנ"א עומדין ומשמשין מזו לזו מצרפן והכי איתא בירושל' ובלבד שישמעו בהמ"ז מפי המברך והאי דנקט במתני' בית א' משום חידוש דסיפא דאפילו בבית א' אם לאו אין מזמנין וכן בבית חתנים כשאוכלים בחופה בשני בתים ושני בנ"א משמשין מזו לזו מצטרפין ובלבד שישמעו בהמ"ז מפי המברך עכ"ל ז"ל וגם בתשובת הרשב"א ז"ל סי' צ"ו כתב ולא תימא דוקא בבית ממש דבית א' היינו בירה א' וכמו שאמרו דקרו לבית בירה ולבירה בית וכן מבית לבית האמור בפסחים ע"כ בקיצור:
עד שיתן לתוכו מים כו': פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל לדעתו דר"א טעמו כשהוא חי לא חשיב פגימה דלאו יין מקרי ולרבנן חשיב פגימה. ע"כ:
וחכ"א מברכין: ומודים חכמים לר"א בכוס של בהמ"ז שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים דבעינן מצוה מן המובחר ואיתא בתוס' פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ז) והתם אשתמיטתיה להרשב"ם ז"ל האי ומודים חכמים לר"א אהיכא איתמר. ובברייתא פליגי נמי דר"א אומר נוטלין לידים מן היין בזמן שהוא חי דהוי כמי פירות דשם מים עליו וחכמים אומרים אפילו כשהוא חי אין נוטלין ממנו לידים. וברש"י בל' שני גרסא אחרת בשם ה"ג איפכא דלרבי אליעזר כשהוא מזוג נוטלין ממנו לידים וחכמים אומרים אפילו כשהוא מזוג אין נוטלין ממנו לידים אע"ג דרובו מים משום הפסד אוכלין:
תפארת ישראל
יכין
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד: ה"ה בב' בתים (שו"ע או"ח, קצה) רק נקט בית אחד לרבותא בשאין רואין זה את זה וחבורות נמי נקט לרבותא דאע"ג דיש ג' בכל חבורה וכל אחת חייבת בזמון אפ"ה ברואין זה את זה נפטרו הנך בברכה שיברך אחד בחבורה השנייה וכל שאינן על שולחן א'. אמ"צ רק בנכנסו ע"ד להצטרף וכ"ש באכלו בב' בתים [ר"ח ושם]:
בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזמון: וה"ה דשמש מצרפן במשמש לב' החבורות:
ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן: קשה דמדיוקא דרישא שמעינן לה. ותו דהול"ל כלישנא דרישא. "ואם לאו אמ"צ". וי"ל דרישא לרבותא בליכא ג' כהדדי זולת צרופן. אפ"ה מצטרפי. וסיפא אפילו בג' ג'. דחיוב לכל חבורה. אפ"ה אין אחד מוציא כולן יד"ח בברכתו. כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל:
אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים: אפילו ברכה ראשונה ר"ל בפה"ג ס"ל לר"א דלא יברך וכ"ש בהמ"ז דבעינן גבה מצוה מהמובחר (ומה"ט נקט להך דינא הכא בסוף דיני בהמ"ז. וא"ת וכי גרע יין חי משכר תמרים. דמותר אפי' לקדש עליו [כפסחים ק"ג א']. י"ל דגרע וגרע דמברך עליו בפה"ע שאינו נאות לכוס:
וחכמים אומרים מברכין: ר"ל יש ברכה שמברכין עליו אף שלא ערבו במים והיינו בפה"ג. אבל בבהמ"ז מודו רבנן דאין מברכין עליו עד שימזגנו במים שיהיה מובחר לשתייה ויקיים מצוה מהמובחר [ומה שהקשו בתוס' הרי אדרבה אמרי' לקמן שיברך בהמ"ז על יין חי ורק כשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. נ"ל דהא דקאמר הכא שלא יברך עליו. היינו מברכת הארץ ולהלן]: [אב"י פי' ע"ר היינו כפי' תוס' והרי"ף. דהא דאמרה הגמ' ובברכת הארץ. היינו שבברכת הארץ מוזגו להודיע שבח א"י. וכמ"ש לעיל. אבל רבעתו"ס נראה לולא דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו זצוק"ל הכ"מ. דאחזו כפרש"י שם דבברכת הארץ מוסיף עליה. ולכן תירצו ג"כ כתירוץ רש"י שם ד"ה חי. מלבד זה היו יכולים עוד לתרץ כפי' ר"ת דחי אינו חי ממש. אלא מזוג קצת ובברכת הארץ מזגו כראוי]. מיהו יינות שלנו א"צ למזוג במים דאינם חזקים כל כך [ או"ח קפ"ג ורע"ב ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
אין מברכין על היין וכו' - בברייתא נחלקו רבי אליעזר וחכמים ביין חי שלא נתן לתוכו מים, לרבי אליעזר מברך עליו "בורא פרי העץ" ורשאי ליטול בו ידיו, ולרבנן מברך עליו "בורא פרי הגפן" ואסור ליטול בו ידיו.