משנה ברכות ז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ז · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

שלשה שאכלו כאחד, אינן רשאין לחלק וכן ארבעה, וכן חמשה.

ששה נחלקין יג, עד עשרה.

ועשרה אינן נחלקין, עד שיהיו עשרים.

משנה מנוקדת

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד - אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק.

וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה.

שִׁשָּׁה - נֶחֱלָקִין. עַד עֲשָׂרָה.
וַעֲשָׂרָה - אֵינָן נֶחֱלָקִים. עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים:

נוסח הרמב"ם

שלשה שאכלו כאחד, אינן רשאין ליחלק. וכן ארבעה וכן חמישה.

שישה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אין נחלקין, עד שיהוא עשרים.

פירוש הרמב"ם

טעם העניין הזה מבואר, כי כשיגיעו לעשרה, יוסיף מילת הברכה, כפי שאמרנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אינן רשאים ליחלק - מכיון שחלה עליהם חובת זימון:

וכן ארבעה וכן חמשה - אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד יחלק מהן, דאיהו נמי אקבע בחובת זמון:

ששה נחלקים - כדי זמון לכאן וכדי זמון לכאן, עד עשרה, אבל י' אין נחלקים דאתחייבו להו בזמון שיש בו הזכרת השם, עד שיהיו עשרים, ואז יחלקו לשתי חבורות אם ירצו:

פירוש תוספות יום טוב

שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין לחלק. גמרא. מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא בריש פרקין שלשה שאכלו וכו'. הא קמ"ל שלשה שישבו לאכול כאחת אע"פ שלא אכלו. אי נמי שכל אחד אכל מככרו אי נמי שלשה שבאו מג' חבורות של ג' ג' ולא אקדימו הנך ואזמינו עלייהו בדוכתייהו:

ששה נחלקים. דהא דתני בשלשה והוא אומר ברכו לאו משום דעדיפא מלברך. אלא רשאי גם כן לומר ברכו. כדמסקינן בגמרא אליבא הא דשמואל שכתבתי לעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) ששה נחלקין. דהא דתני בשלשה והוא אומר ברכו. לאו משום דעדיפא מנברך. אלא רשאי גם כן לומר ברכו. גמ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אינם רשאין ליחלק:    בגמ' פריך מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא וכו' (כמ"ש בתוי"ט) וגם בירושלמי בריש פרקין פריך ומשני ע"ש והובא בב"י סי' קצ"ג. וז"ל תוס' ז"ל בר"פ הכא את אמר אין רשאין ליחלק דמשמע אם גמרו אכילתם יחד אינם רשאין ליחלק אבל האחד רשאי לגמור סעודתו ולברך קודם חבירו והכא את אמר חייבין לזמן משמע דחובת זימון עליהם ואין רשאין לגמור סעודתם זה בלא זה ומשני שמואל כאן בתחלה כאן בסוף איזהו בתחלה ואיזהו בסוף פליגי בה תרי אמוראי חד אמר נתנו דעתם לאכול זהו בתחלה אכלו כזית זהו בסוף וחד אמר אכלו כזית זהו בתחלה גמרו אכילתן זהו בסוף וה"פ נתנו דעתם לאכול כלומר שהתחילו מתחלה לאכול ביחד זהו בתחלה אז ודאי חובת זימון עליהם אכלו כזית זהו בסוף כלומר אם האחד התחיל קודם חבירו בכזית אז ודאי אם גמרו סעודתם יחד חייבין לזמן אבל רשאין לגמור זה בלא זה ולברך ע"כ ועי' בה"ר יונה ז"ל:

ששה נחלקים:    ומיהו בכ"מ דאמרי' רשאין ליחלק עדיף טפי לזמן משום דברוב עם הדרת מלך כ"כ בס' לבוש תכלת סי' קצ"ג:

תפארת ישראל

יכין

שלשה שאכלו כאחד:    כל שבא הג' קודם שאמרו הב' הב לן ונברך:

אינן רשאין ליחלק:    אע"ג דכבר שמעינן כן מריש משנה א'. קמ"ל הכא. דאפי' כל א' אוכל מככרו: ומצוה להדר אחר ג' וי':

ששה נחלקין:    אם ירצו. מיהו טפי עדיף ביחד [עיין רט"ז קצ"ג סק"ג]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

ששה נחלקין - מכאן הוכיחו בגמרא, שאף על פי ששנינו במשנה הקודמת: "בשלושה והוא אומר ברכו", אין שום עדיפות לומר "ברכו"; שאם היה עדיפות בדבר, לא היו ששה רשאין ליחלק, כדי שיזכה המזמן לומר "ברכו".