משנה בכורים ב

בכורים פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק שני ("התרומה והבכורים") · >>

פרקי מסכת בכורים: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

התרומה והביכורים, חייבים עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים, מה שאין כן במעשר.

משנה ב

יש במעשר וביכורים מה שאין כן בתרומה, שהמעשר והביכורים טעונים הבאת מקום, וטעונים וידוי, ואסורין לאונן.

רבי שמעון מתיר.

וחייבין בביעור.

ורבי שמעון פוטר.

ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים.

וגידוליהן אסורים מלאכול בירושלים או לזרים ולבהמה.

ורבי שמעון מתיר.

הרי אלו במעשר ובביכורים, מה שאין כן בתרומה.

משנה ג

יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן, ויש להם שיעור, ונוהגים בכל הפירות, בפני הבית ושלא בפני הבית, ובאריסין ובחכורות ובסקריקון ובגזלן.

הרי אלו בתרומה ובמעשר, מה שאין כן בביכורים.

משנה ד

ויש בביכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר, שהביכורים נקנין במחובר לקרקע, ועושה אדם כל שדהו ביכורים, וחייב באחריותם, וטעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה.

משנה ה

תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים.

ניטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף, כביכורים.

ואוסרת את הגורן, ויש לה שיעור, כתרומה.

משנה ו

אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, ולירק בדרך אחד.

שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית.

ולירק בדרך אחד, שבשעת לקיטתו עישורו, דברי רבן גמליאל.

רבי אליעזר אומר, שוה לאילן בכל דבר.

אם אמר: הריני נזיר שזה חיה או בהמה, הרי הוא נזיר.

ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה, וטעון שחיטה כזה וכזה, ומטמא משום נבלה ומשום אבר מן החי כזה וכזה.

משנה מנוקדת

(א) הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים,

חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ,

וַאֲסוּרִים לְזָרִים,

וְהֵם נִכְסֵי כֹּהֵן,

וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה,

וּטְעוּנִין רְִחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.

הֲרֵי אֵלּוּ בִּתְרוּמָה וּבִכּוּרִים,

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר:

(ב) יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה,

שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם,

וּטְעוּנִים וִדּוּי,

וַאֲסוּרִין לְאוֹנֵן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

וְחַיָּבִין בְּבִעוּר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם.

וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם,

אַף לְזָרִים וְלִבְהֵמָה.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

הֲרֵי אֵלּוּ בְּמַעֲשֵׂר וּבְבִכּוּרִים,

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה:

(ג) יֵשׁ בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבִכּוּרִים,

שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן,

וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר,

וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת,

בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת,

וּבַאֲרִיסִין וּבְחָכוֹרוֹת וּבְסִקְרִיקוֹן וּבְגַזְלָן.

הֲרֵי אֵלּוּ בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר,

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבִכּוּרִים:

(ד) וְיֵשׁ בְּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר,

שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע,

וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים,

וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם,

וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה:

(ה) תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לְבִכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים,

וְלִתְרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים.

נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כְּבִכּוּרִים.

וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, כִּתְרוּמָה:

(ו) אֶתְרוֹג שָׁוֶה לְאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים, וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד.

שָׁוֶה לְאִילָן, בְּעָרְלָה וּבִרְבָעִי וּבִשְׁבִיעִית;

וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ;

דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

שָׁוֶה לְאִילָן בְּכָל דָּבָר:

(ז) דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים.

וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

(ח) כּוֹי,

יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לְחַיָּה,

וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לִבְהֵמָה,

וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה,

וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לִבְהֵמָה וְלֹא לְחַיָּה:

(ט) כֵּיצַד שָׁוֶה לְחַיָּה?

דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה,

וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב,

וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.

וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְּטֻמְאַת נְבֵלָה כְּחַיָּה,

וְטֻמְאָתוֹ בְּסָפֵק.

וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר:

(י) כֵּיצַד שָׁוֶה לִבְהֵמָה?

חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה,

וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.

וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם.

וְחַיָּב בְּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר,

שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

(יא) כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לְחַיָּה וְלֹא לִבְהֵמָה?

אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה.

הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָּתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי.

אִם אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְּהֵמָה,

הֲרֵי הוּא נָזִיר.

וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה,

וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה,

וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי,

כָּזֶה וְכָזֶה:

נוסח הרמב"ם

(א) התרומה, והבכורים -

חייבין עליהן - מיתה,

וחומש,

ואסורין - לזרים,

והן נכסי כוהן,

ועולין - באחד ומאה,

וטעונין - רחיצת ידים,

והערב שמש.

הרי אלו - בתרומה, ובבכורים.

מה שאין כן - במעשר.

(ב) יש - במעשר, ובבכורים,

מה שאין כן - בתרומה.

שהמעשר, והבכורים -

טעונים - הבאת מקום,

וטעונין - וידוי,

ואסורין - לאונן.

רבי שמעון - מתיר.

וחייבין - בביעור.

רבי שמעון - פוטר.

ואסורין, כל שהן - מלאכול בירושלים,

וגידוליהן - אסורין מלאכול בירושלים,

אף לזרים,

אף לבהמה.

רבי שמעון - מתיר.

הרי אלו - במעשר, ובבכורים.

מה שאין כן - בתרומה.

(ג) ויש - בתרומה, ובמעשר,

מה שאין כן - בבכורים.

שהתרומה, והמעשר -

אוסרין - את הגורן,

ויש להן - שעור,

ונוהגין - בכל הפירות,

בפני הבית,

ושלא בפני הבית,

ובאריסין,

ובחכורות,

ובסיקריקון,

ובגזלן.

הרי אלו - בתרומה, ובמעשר.

מה שאין כן - בבכורים.

(ד) ויש - בבכורים,

מה שאין כן - בתרומה, ובמעשר.

שהבכורים -

נקנין - במחובר לקרקע,

ועושה אדם, כל שדהו - בכורים,

וחייב - באחריותן,

וטעונין - קרבן,

ושיר,

ותנופה,

ולינה.

(ה) תרומת מעשר -

שוה לבכורים - בשתי דרכים,

ולתרומה - בשתי דרכים.

ניטלת -

מן הטהור - על הטמא,

ושלא - מן המוקף,

כבכורים.

ואוסרת - את הגורן,

ויש לה - שעור,

כתרומה.

אתרוג -

שוה לאילן - בשלשה דרכים,

ולירק - בדרך אחד.

שוה לאילן -

בערלה,

וברבעי,

ובשביעית.

ולירק -

שבשעת לקיטתו - עישורו,

דברי רבן גמליאל.

רבי אליעזר אומר:

שוה לאילן - בכל דבר.

(ז) דם מהלכי שתים -

שוה - לדם בהמה,

להכשיר - את הזרעים.

ודם השרץ -

אין חייבין עליו.

(ח) כוי -

יש בו דרכים - שוה לחיה,

ויש בו דרכים - שוה לבהמה,

ויש בו דרכים - שוה לחיה, ולבהמה,

ויש בו דרכים - שאינו שוה -

לא - לחיה,

ולא - לבהמה.

(ט) כיצד שוה לחיה? -

דמו טעון כיסוי - כדם החיה,

ואין שוחטין אותו - ביום טוב,

ואם שחטו -

אין מכסין - את דמו.

וחלבו - מטמא טומאת נבילה, כחיה,

וטומאתו - בספק.

ואין פודין בו - פטר חמור.

(י) כיצד שוה לבהמה? -

חלבו אסור - כחלב הבהמה,

ואין חייבין עליו - כרת.

ואינו נלקח בכסף מעשר - לאכול בירושלים.

וחייב -

בזרוע,

ובלחיים,

ובקיבה.

רבי אלעזר - פוטר,

שהמוציא מחברו - עליו הראיה.

(יא) כיצד אינו שוה, לא לחיה, ולא לבהמה? -

אסור - משום כלאים,

עם החיה,

ועם הבהמה.

הכותב חיתו, ובהמתו - לבנו,

לא כתב לו - את הכוי.

אם אמר:

"הריני נזיר - שזה חיה, ובהמה" -

הרי זה - נזיר.

ושאר כל הדרכים,

שוה - לחיה, ולבהמה,

טעון שחיטה - כזה, וכזה,

ומטמא -

משום נבילה,

ומשום אבר מן החי,

כזה, וכזה.

פירושים

משנה בכורים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב