משנה בכורים ב י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ב · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

כיצד שוה לבהמה? חלבו אסור כחלב בהמה, ואין חייבין עליו כרת, ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים, וחייב בזרוע ולחיים וקיבה.

רבי אליעזר פוטר, שהמוציא מחברו עליו הראיה.

משנה מנוקדת

כֵּיצַד שָׁוֶה לִבְהֵמָה?

חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה,
וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכוֹל בִּירוּשָׁלַיִם.
וְחַיָּב בְּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר,
שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

נוסח הרמב"ם

כיצד שוה לבהמה? -

חלבו אסור כחלב הבהמה, ואין חייבין עליו כרת;
ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים;
וחייב בזרוע, ובלחיים, ובקיבה.
רבי אלעזר פוטר, שהמוציא מחברו עליו הראיה.

פירוש הרמב"ם

לשון התורה שאין אסור לנו אלא חלב שלושה מיני בהמה שור או כשב ועז, וזה לפי שהוא ספק עז נאסר חלבו, ואין אדם חייב עליו כרת לפי שהוא ספק.

וכבר בארנו בפרק הראשון ממסכת מעשר שני שאסור לקנות בהמה בכסף מעשר שני, אלא קרבן שלמים. ולפיכך אסור לאדם לקנות הכוי ממעות מעשר שני לפי שהוא ספק בהמה, ואי אפשר להקריבו שלמים לפי שהוא ספק חיה.

והלכה כרבי אליעזר, לפי שאומרים לכהן הבא ראיה שהיא בהמה וטול מתנות, כי הזרוע והלחיים והקיבה אינם נוהגים אלא בבהמה בלבד, שנאמר "אם שור אם שה, ונתן לכהן"(דברים יח, ג):

פירוש רבינו שמשון

כחלב בהמה. פירוש כחלב בהמה לחומרא דשמא בהמה היא אבל אין חייבין עליו כרת דשמא חיה היא:

ואינו נלקח בכסף מעשר מלאכול בירושלים. שאין לוקחין אותו בירושלים בכסף מעשר דשמא בהמה היא ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה אלא לזבחי שלמים כדתנן בפרק קמא דמעשר שני ואם לקח בהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין ולזבחי שלמים אי אפשר דשמא חיה היא ובירושלמי (הל' ו) קאמר דאפי' בשעת שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים:

וחייב בזרוע ובלחיים ובקבה. בפרק הזרוע מוקי לה בצבי הבא על התיישה ובשה ואפי' מקצת שה קא מפלגי דר' אליעזר דפטר קסבר שה ולא מקצת שה והא דתלי טעמא במוציא מחבירו עליו הראיה משום דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא ואיתא נמי בפרק אותו ואת בנו ורבנן סברי שה ואפילו מקצת שה מאי חייב. חייב בחצי מתנות ומיהו מסקנא בפרק הזרוע דחייב בכולן משום דכתיב או שה לרבות את הכוי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חלבו אסור כחלב בהמה - כחלב שור וכשב ועז:

ואין חייבין עליו כרת - להביא חטאת על שגגתו. והוא הדין שאין לוקין עליו טו:

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכלו בירושלים - דשמא בהמה הוא, ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה מכסף מעשר [אלא] שלמים טז:

וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה - דמרבינן להו מקרא דכתיב (דברים יח) אם שה לרבות את הכוי:

שהמוציא מחבירו עליו הראיה - דאמר ליה בעל הבהמה לכהן אייתי ראיה דמין בהמה הוא ושקול. והלכה כר' אליעזר:

פירוש תוספות יום טוב

[ואין חייבין עליו כרת. פי' הר"ב להביא חטאת וכו'. כלומר דאילו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא. אבל הרמב"ם והר"ש לא כתבו כן אלא פירשו דלמא חיה הוא ונראה לי טעמם דהא מכל מקום בספק אכלו ולפיכך אע"פ שהוא מזיד אין עונשו כרת]:

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים. פי' הר"ב דשמא בהמה [הוא]. ואין לוקחין בהמה לבשר תאוה מכסף מעשר. והוסיף ר' יצחק בר מלכי צדק [המפרש סוף מסכת זו בסדר המשנה דגמרא] וז"ל גם לקנותן לזבחי שלמים אינו יכול דלאו בהמה ודאי הוא הלכך אינו נקנה כוי כלל בירושלים בכסף מעשר ע"כ. ופשוט הוא. וקשיא לי דהוי ליה לתנא לשנות זה הדין במשנה דלקמן שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה. תו קשיא לי דלמאי תני לאכול בירושלים וכי בא עכשיו להודיענו דין אכילת הלקוח בכסף מעשר. והר"י ברמ"ץ כתב עוד פי' אחר וז"ל כלומר אפילו בשעה שהיו לוקחים בהמה לבשר התאוה אינו נלקח בכסף מעשר עכ"ל. ור"ל מ"ש הר"ב במ"ד פ"ק דמעשר שני שבראשונה היו לוקחים וכו'. ולפי' הזה ניחא קצת הא דתני בירושלים דקונין בהמה לבשר תאוה. דאילו חוץ לירושלים אסור כדתנן התם במ"ו. וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות מעשר שני סי' ט"ז. ותנן לאכול דאילו להקריב פשיטא דאינו נקנה. וצריך לומר דאגב תנייה דלא תימא הואיל ושוה לבהמה דנלקח וכעין שפירשתי לעיל. וכן צריך לומר לפי' הרמב"ם דמפרש ואינו נלקח וכו' לפי שהוא ספק בהמה ואי אפשר להקריבו שלמים. לפי שהוא ספק חיה ע"כ והא אנן בשוה לבהמה קיימינן אלא דאגב תני ליה. ומכל מקום קושיא הראשונה במקומה עומדת:

[רבי אליעזר פוטר וכו'. ור"א האי אם למה לי מיבעיא ליה לחלק ורבנן וכו'. גמ' פ"י דחולין דף קלב. ומ"ש הר"ב והלכה כר"א. כן כתב הרמב"ם בפי' אבל בחיבורו פ"ט מהלכות בכורים פסק דחייב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) כלומר דאלו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא:

(טז) (על הברטנורא) וצ"ל דתני ליה אגב וע"ד שכתבתי לעיל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואין חייבין עליו כרת:    פי' להביא חטאת קבועה ובירושלמי דייק הא אשם תלוי חייב ומתני' ר' אליעזר היא דלא בעי חתיכה משתי חתיכות דדריש יש אם למסורת וגבי אשם תלוי אע"ג דקרינן מכל מצות מ"מ מצות כתיב ודלא כרב דאמר כל שאי אפשר לעמוד על ודאו אין מביאין על ספיקו אשם תלוי וס"ל חלוקין עליו חביריו על ר' אליעזר ודר' אליעזר ודרב בר"פ ספק אכל. ועיין במ"ש בפ' שני דנדה סי' ב':

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול [הגהה ה"ר יהוסף ז"ל הגי' לֵיאָכֵל:] בירושלם:    ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל אפי' בשעה שהיו לוקחין בהמה לבשר תאוה כגון אליבא דר' ישמעאל משנכנסו לארץ דמ"מ סתם בהמה ממעשר שני לזבחי שלמים היא:

וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה:    בפ' אותו ואת בנו (חולין דף ע"ט) ודף פ' מוקי לה דוקא בצבי הבא על התישה ובשה ואפי' מקצת שה קמיפלגי ר' אליעזר דפטר סבר שה ולא מקצת שה והא דתלי טעמא משום המע"ה היינו משום דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב אם לאו כדאיתא התם ורבנן סברי שה ואפי' מקצת שה ומאי חייב בחצי מתנות ודרך אחרת נראה שיש בירושלמי. ור' אליעזר. ביו"ד גרסי'. וכתב הר"ן ז"ל ר"פ הזרוע דכוי דלרבנן חייב בכולהו מתנות לאו בצבי הבא על התישה אלא ס"ל דכוי ברי' בפני עצמה הוא ורביי' קרא לשווי' כבהמה דתניא אם שה לרבות את הכוי אבל כוי הבא מן הצבי ומן התישה אינו חייב אלא בחצי מתנות ע"כ בקיצור מופלג ואמר שכן למד מדברי הרמב"ם ז"ל שבפ"ט דהלכות בכורים:

תפארת ישראל

יכין

ואין חייבין עליו כרת:    לענין קרבן וה"ה דלא לקי. וגם זה אינו ענין שוה לבהמה. אלא הכי קאמר אף על גב דלעניין איסור שוה לבהמה אפילו הכי באכלו פטור:

ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם:    דאין לוקחין בהמה רק לשלמים וזה ס' הוא:

רבי אליעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה:    ושמא חי' הוא ופטור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים