משנה בכורים ב א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ב · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

התרומה והביכורים, חייבים עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש. הרי אלו בתרומה וביכורים, מה שאין כן במעשר.

משנה מנוקדת

הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים,

חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ,
וַאֲסוּרִים לְזָרִים,
וְהֵם נִכְסֵי כֹּהֵן,
וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה,
וּטְעוּנִין רְִחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.
הֲרֵי אֵלּוּ בִּתְרוּמָה וּבִכּוּרִים,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַעֲשֵׂר:

נוסח הרמב"ם

התרומה והבכורים - חייבין עליהן מיתה, וחומש,

ואסורין לזרים, והן נכסי כוהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים, והערב שמש.
הרי אלו בתרומה ובבכורים.
מה שאין כן במעשר.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו שהבכורים נקראים תרומה, וכבר בארנו בפרק שלישי (מ"ז) ממסכת תרומה שהראיה מן הכתוב שאמר "והבאתם שמה עולותיכם"(דברים יב, ו), ואמרו "ותרומת ידך" אלו בכורים, על כן נתחייבו בכל דיני תרומה כמו שביארנו בערלה (פ"ב מ"א).

ועניין אמרם הן נכסי כהן - שהוא מקדש אשה בהן.

ואמרו מה שאין כן במעשר - מבואר, לפי שטבול יום אוכל במעשר כפי העיקרים שיש בידינו, והוא אמרם (משנה, נגעים יד, ג) "טבל אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים", וכבר זכרנו זה בתחילת ברכות. וכן פירות מעשר, אינו חייב בנטילת ידים לאכילתם, ופירות תרומה, צריך ליטול ידיו קודם שיאכל אותם, כמו שיתבאר במסכת חגיגה. אבל הפת, בין שיהיה תרומה או מעשר או חולין, לא יאכלנו עד שיטול ידיו, כמו שהוא העיקר בתורתנו. וזה המעשר, שנתן חילוק בינו ובין התרומה, הוא מעשר שני:

פירוש רבינו שמשון

חייבין עליהן מיתה וחומש. בסוף פ"ק דחלה (מ"ט) קתני כי האי גוונא גבי חלה ותרומה ודין ביכורים כדין תרומה דאיתקוש דדרשינן ותרומת ידך אלו ביכורים בהערל (דף עג:) ואם תאמר דבתוספתא (פ"א) תניא חומר בתרומה מה שאין כן במעשר שני וביכורים שהתרומה אינה ניטלת אלא מן המוקף ואינה ניטלת אלא מן הגמור ואינה ניטלת מן הטהור על הטמא ומדמעת וחייבין עליה חומש ונוהג בכל הפירות מה שאין כן ביכורים ונוהגת בכל השנים מה שאין כן במעשר שני פירוש ביכורים לא מוקף בעי ולא נגמרה מלאכתו בעי דאפילו במחובר קורא שם ואם ליקט מקצת פירות ונטמאו מפריש מן הטהורה ותרומה אינה ניטלת כדתנן בפרק שני דתרומות וביכורים אינן נוהגין בכל הפירות אלא בשבעת המינים קתני מיהת דתרומה מדמעת וחייבים עליה חומש מה שאין כן בביכורים ויש לומר דהתם איירי בקריאת שם בעלמא קודם שהביאן לעזרה ומתניתין דהכא דחייבין עליהן מיתה וחומש לאחר שבאו לעזרה ואפילו קודם קריאה ותנופה לא מעכבי:

מה שאין כן במעשר שני. דשרי לזרים ואינן נכסי בעלים דאסור לקנות מהן בהמה ועבדים כדתנן בסוף פ"ק דמעשר שני (מ"ז.) והוא הדין כל דבר דאסור כדפרשי' בסוף מעשר שני דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה ובטל ברוב דאינו צריך ק"א כדדרשינן בהזהב (דף נג.) [ואין] טעונין רחיצת ידים כדאיתא בשילהי אין דורשין (דף יח:) ואין צריך הערב שמש כדדרשינן בהערל (דף עג:) דטבול יום אוכל במעשר ויש לתמוה דהא בסיפא דקתני ואסור לאונן ומפרש בהערל (שם) משום דאיתקוש בכורים למעשר וא"כ מעשר נמי נילף מבכורים לחייב מיתה האוכלו בטומאת הגוף ולענין זרות ניחא דבהדיא שרי רחמנא לזר ויש לומר דמיתה ממעטה דכתיב בתרומה (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו בו ולא במעשר [כדדרשינן ביש מותרות (דף פו.) בו ולא במעשר] ראשון דאפילו לרבי מאיר דאסר לזרים לענין מיתה מודה דפטור וגם במעילה נמי פטרי' ממיתה בפרק הנשרפין (דף פד.) מדכתיב בו בתרומה ולא במעילה והא דלא ילפינן מעשר מבכורים לענין ק"א משום דיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והא דבטל ברוב בשאין לו מתירין כדאיתא בפרק הזהב משום דא' ומאה דרבנן היא והא דדרשינן ליה בסיפרי מאת מקדשו ממנו אסמכתא בעלמא כדמוכח בפרק יוצא דופן (ד' מז.) דדימוע דרבנן ובסוף הערל (דף פב.) (אמר) גבי שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו וכן ערלה וכלאי הכרם דדריש בסיפר' דבטלין במאתים אמרינן בהניזקין (דף נד:) גבי נפלו ונתפצעו דמדאורייתא בטיל ונכסי כהן דלא ילפי ביכורים ממעשר דלחומרא מקשינן [ולא לתרומה לקולא] משום דבפרשת קרח כתיב בכורי כל אשר בארצך אשר יביאו לה' לך נתתים ויש לדרוש מדכתיב לך שלך הוא לקדש את האשה כדדריש גבי גזל הגר בפ' ב"ש בזבחים (דף מד:) ובהגוזל קמא (דף קט:):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה - זר האוכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים, דכתיב בתרומה (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו ובכורים אקרו תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים, שנאמר בהן (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך:

וחומש - האוכלן שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים - בחנם היא שנויה, דכיון שחייבין עליהם מיתה וחומש פשיטא שאסורים לזרים. ולר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה, מצינן למימר דתנן אסורים לזרים לחצי שיעור, שהוא אסור מן התורה, ואין בו לא מיתה ולא חומש:

והן נכסי כהן - שיכול למכרן וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:

ועולים באחד ומאה - אם נתערבו במאה של חולין:

וטעונים רחיצת ידים - הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה ובכורים נמי אקרו תרומה:

והערב שמש - טמא שטבל אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו, דכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, וה"ה לבכורים:

משא"כ במעשר - דשרי לזרים, ואסור לקנות בדמי מעשר שני בהמה טמאה ועבדים וקרקעות, ובטל ברוב היכא דאין לו מתירין, והנוגע בו אין טעון רחיצת ידים, ואין צריך הערב שמש דאמרינן טבל ועלה אוכל במעשר:

פירוש תוספות יום טוב

חייבים עליהן מיתה וחומש. ואסורים לזרים. עיין מה שכתבתי בסוף פרק קמא דחלה:

והערב שמש. פי' הר"ב דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים. עיין מה שכתבתי בריש ברכות דהך קדשים בתרומה הוא:

[מה שאין כן במעשר וכו'. מ"ש הר"ב ובטל ברוב היכא דאין לו מתירין. עיין בפי' הר"ב דבמשנה דלקמן. ומה שכתב הר"ב דאמרינן טבל ועלה וכו'. בנגעים פ' יד מ"ג. ואע"ג דהתם לא נשנה בלשון הזה. הנה בפ' הערל [דף עד] . ובפ' תינוקת [עא]. ובפ' כל שעה [לה] . הובאה בלשון הזה]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

התרומה והבכורים וכו':    מאי דקשה אמתני' מההיא דנוטלין לידים לחולין ולמעשר כתבנוהו שם פ' אין דורשין. ועיין במ"ש בשם רש"י ז"ל בס"פ שני דחלה. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל התרומה מפ' בירושלמי דבין טהורה ובין טמאה קאמר דחייבים מיתה הזרים ול"ש טהורים ולא שנא טמאים כולם חייבין והבכורים זר האוכלן ל"ש טהור וטמא בטהורים ול"ש טהור וטמא בטמאים במיתה וכהן האוכל תרומה טהורה בטומאת הגוף פליגי אמוראי בירושלמי איכא מ"ד דאפי' לכהנים בכרת כדמשמע פשטי' דקרא ואיכא מ"ד דוקא בזרים הוא דכתיב ע"כ:

וחייבין עליהם מיתה וחומש:    הקשה רבינו שמשון ז"ל דבתוספתא קתני דתרומה מדמעת וחייבין עליהם מיתה וחומש מה שא"כ בבכורים ותירץ הוא ז"ל דהתם מיירי בקריאת שם בעלמא קודם שהביאן לעזרה ומתני' דהכא דחייבים עליהם מיתה וחומש לאחר שבאו לעזרה ואפי' קודם קריאה ותנופה דלא מעכבי ע"כ:

ואסורין לזרים:    למר ה"ק ואיסורן דתנן לעיל דיש בה מיתה היינו לזרים ולפעמים אפי' כל שהוא ולזרים ולמר רישא בין לכהנים בין לזרים והיינו בטמאים והתרומה טהורה אבל טמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא אין איסורן שוה ולזרים אסורין בשוה דעל כולן יש בהן מיתה הר"ש שירילי"ו ז"ל. וכתבו התוס' בפ' הזהב ואסורה לזרים אין לפ' דאתא לאשמועי' דאסורה אפי' ע"י פדיון דבפ' הערל אמרי' אין לה פדיון שיירי' ע"כ. וכן כתבו ג"כ שם פ' הערל (יבמות דף ע"ג) וכתבו עוד בשם הערוך בערך טעם דאסורין לזרים איצטריך לחצי שיעור למ"ד מדרבנן ולמ"ד מדאורייתא ע"כ:

והן נכסי כהן:    לכל מאי דתנן בסוף מכלתין ולקדש בהן את האשה וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל למעוטי שביעית ומעשר שני דאין יכול להוציא הדמים אלא במידי דאכילה אבל אין הכי נמי דהמזיק מתנות כהונה מקמי דאתו ליד כהן שהשליכן לאור או לים פטור דממון שאין לו תובעין הוא וכן לענין הדלקה בטומאה מפ' בירושלמי דלא שוו בכורים לתרומה דתרומה טמאה מדליקין בה מה שא"כ בבכורים והטעם דקדשי מקדש הן:

ועולין בא' ומאה:    כדילפינן מקראי בירושלמי דערלה פ' שני וכן גבי פרוסה של לחם הפנים דינם הכי ובפחות ממאה אין עולין לזר והתם קתני דשניהם צריך להרים:

וטעונין רחיצת ידים:    אפי' אם אוכל פירות לפי שהשני עושה שלישי בתרומה וידים גזרו עליהם להיות שניות ואם לא נטל ידיו פוסלות את התרומה והבכורים ובדין הוא דליתני דשלישי פסול בהן אלא דבכלל הך בבא ניהו:

והערב שמש:    אם נטמא טומאה דאורייתא וטבל אינו אוכל בתרומה ובכורים עד שיעריב שמשו דאילו טומאה דרבנן לא בעיא הערב שמש כדאיתא בפי"א דמסכת פרה ואיתה נמי בחגיגה פ' שני:

מה שא"כ במעשר:    במעשר שני אין בו לא מיתה ולא חומש וכל עצמו נאכל לזרים וחומש דמוסיף בפדיונו לא מיירי הכא דאין לתרומה פדיון. ונכסי כהן נמי לא הוי לקנות בדמיו עבדים וקרקעות דלא ניתן אלא לאכילה ושתיי' ולקדש בו את האשה פלוגתא דר"מ ור' יהודה פ' שני דקדושין וקיימא לן כר"מ דממון גבוה הוא ואפי' בדיעבד נמי לא קידש ולא בעינן אחד ומאה אלא דבטל ברוב [הגהה כתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו בסי' רע"א מה שאין כן במעשר פרישו בפ' הזהב דבטל ברוב ופי' רש"י ז"ל בטל ברוב דלא בעי א' ומאה ונראה מלשונו דס' כשאר האיסורין מיהא בעי ואינו מחוור בעיני דא"כ הל"ל משא"כ במעשר דבטל בששים דאילו ברוב כלומר ברביית שיעור אף תרומה ובכורים כן בטלים ברביית א' ומאה על כן נראה לי דברוב ממש קאמר כלומר חד בתרי ומכאן נראית לי ראי' לדברי האומרים דיבש ביבש חד בתרי בטל ע"כ:] כדתניא בתוספתא וכגון שאין בו ש"פ דלית לי' פדיון ומיירי דנטמא דלית לי' תקנתא באכילה ובתוספתא מפ' גוונא אחרינא דבטל ברוב כגון שנכנס לירושלם ומפ' בפ' הזהב דנפול מחיצות דלאו בר אכילה הוא ולאו בר פדיי' הוא דקלטוה מחיצות דאי לאו הכי הוי דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל ואין טעון רחיצת ידי' שאין השני פוסל בו לעשות שלישי. ואינו טעון הערב שמש אפי' לטומאה דאורייתא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר ובפ' הערל נפקא לן מקרא דכתיב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור ובמעשר שני מוקי לה התם ואמרי' התם דתנא ושייר דמצי למיתני ונוהגין בכל שני שבוע ואין להם פדיון מה שא"כ במעשר והא דמשמע ממתני' דמעשר שני לא בעי נטילת ידים בירושלמי מפ' לה הר"ש שירילי"ו ז"ל. ועיין בהר"ן ז"ל פ' גיד הנשה דף תשי"ד ותוסיף לקח טוב:

מה שאין כן:    מלת כן מחקה ה"ר יהוסף ז"ל ממתני' וממתני' דסי' ב' וג' מרישא וסיפא וכמו שאינה בסימן ד' אכן כתב ס"א גרסי' כן ע"כ. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סימן רפ"ט דקשיא לך בפ' שני דבכורים דקא מני ואזיל שיש בתרומה ובכורים משא"כ במעשר ויש במעשר ובכורים משא"כ בתרומה וקא מני ואזיל מה שיש בזה ואין בזה וכיון שכן הול"ל נמי יש במעשר משא"כ בתרומה ובכורים שהמעשר נפדה חוץ לירושלם תשובה יכול אני לתרץ לפי קושייתך דחומרי דמעשר לא קתני וכדאיתא בפ' הזהב ביש בתרומה ובכורים שעולין בא' ומאה משא"כ במעשר ופרישו שאין כן במעשר שבטל ברוב ואקשי' ודילמא משא"כ במעשר דלא בטיל כלל ודחינן גבי תרומה חומרי דתרומה קתני קולי דתרומה לא קתני ואע"ג דאקשי' התם וקילי דתרומה לא קתני והא קתני והן נכסי כהן אפשר דהתם קתני האי קולא משום דבעי לאשמועינן הא דצריכא טובא לאשמועינן דהן נכסיו אפילו לקנות בהן בהמה טמאה ועבדים ושפחות ואפי' ס"ת וכדאיתא בפ' בתרא דבכורים אבל במעשר קולי דתרומה דמפורש בתורה לא קתני אלא דעדיין אפשר לך להקשות ליתני יש במעשר שאם נטמא פודין אותו אפי' בירושלם כדר' אלעזר דא"ר אלעזר מנין למעשר שניטמא שפודין אותו אפי' בירושלם שנאמר כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו אליהם ומשמע שחייב לפדותו כדי לאכול דמי פדיונו בתורת מעשר ויש לי לומר דפדיון לא קתני לפי שפדיונו הרי הוא כגוף המעשר להביאו לירושלם ולאכלו שם ולא חייבה התורה להביא גופו של המעשר ממש אלא הוא או פדיונו והיינו דקתני ביש במעשר ובכורים משא"כ בתרומה שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום ואם איתא המעשר פעמים שאינו טעון הבאת מקום וה"ד כגון שנפדה אלא שפדיונו היינו מעשר ולדידי קשיא לי הא דקתני התם יש בבכורי' משא"כ בתרומה ובמעשר שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע כלומר שאין התרומה והמעשר אלא בתלוש וקשיא לי והתניא ומייתי לה בקדושין פ' האומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין וניחא לי דבכורים נקנין במחובר לקרקע מיד משא"כ בתרומה אלא באומר לכשיתלשו ונתלשו עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

וחומש:    זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים:    אפי' חצי שיעור:

והם נכסי כהן:    יכול לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:

ועולין באחד ומאה:    בנתערב אחד במאה חולין בטל:

וטעונין רחיצת ידים:    דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ובכורים נמי אקרי תרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט"י:

והערב שמש:    טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע"ש אחר טבילה:

מה שאין כן במעשר:    ר"ל מעשר שני דשרי לזרים ואסור לקנות בדמי מע"ש עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובטל ברוב כשהמע"ש חוץ לירושלים ואינו טעון נט"י והע"ש דקיי"ל טבל ועלה אוכל במעשר שני [וכ"כ כל מעשר שנזכר בפרק זה ר"ל מע"ש דשאר מעשרות פשיטא דדינו כחולין]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים