משנה בכורים ב יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת בכורים · פרק ב · משנה יא | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה? אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה.

הכותב חייתו ובהמתו לבנו, לא כתב לו את הכוי.

אם אמר: הריני נזיר שזה חיה או בהמה, הרי הוא נזיר.

ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה, וטעון שחיטה כזה וכזה, ומטמא משום נבלה ומשום אבר מן החי כזה וכזה.

משנה מנוקדת

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לְחַיָּה וְלֹא לִבְהֵמָה?

אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה.
הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָּתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי.
אִם אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְּהֵמָה,
הֲרֵי הוּא נָזִיר.

וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה,

וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה,
וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי,
כָּזֶה וְכָזֶה:

נוסח הרמב"ם

כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה? -

אסור משום כלאים עם החיה, ועם הבהמה;
הכותב חיתו ובהמתו לבנו, לא כתב לו את הכוי;
אם אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה, הרי זה נזיר.
ושאר כל הדרכים, שוה לחיה ולבהמה -
טעון שחיטה כזה וכזה,
ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי כזה וכזה.

פירוש הרמב"ם

והכוונה שאם כתב אדם חיתו לא כתב את הכוי, וכן אם כתב את בהמתו לא כתב את הכוי, לפי שהעיקר אצלנו יד בעל השטר על התחתונה, ועיקר אחר מפורסם המוציא מחברו עליו הראיה. על כן אם כתב לו "בהמתו", אומרים לו הבא ראיה שהוא בהמה. ואם כתב לו "חיתו", אומרים לו הבא ראיה שזו חיה.

אבל כשאמר אדם הריני נזיר שזו חיה ובהמה, הרי זה נזיר - באר התלמוד שהוא נזיר באיזו לשון שיאמר, כלומר אם אמר "הריני נזיר שזו חיה" הרי זה נזיר, וכן אם אמר "על מנת שזו בהמה", או אם אמר "על מנת שאין זה לא חיה ולא בהמה", הרי זה נזיר בכולם מספק. וכל זה מוסב על עיקר אחד, והוא אמרם "ספיקא דאיסורא לחומרא, וספיקא דממונא לקולא":

פירוש רבינו שמשון

פירוש לא כתב לו את הכוי. אף על פי שכתב לו שניהם דאין דעתו אלא על הודאי ובירושלמי (שם) אמרינן מתניתין דלא כר' דתניא הקדיש חיתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר' אומר לא הקדיש את הכוי ומפרש התם דפליגי במעייל אינש נפשיה לספיקא וקא אתא מתניתין כר' אליעזר ויש תימה דמתני' קתני הריני נזיר שזה חיה ובהמה הרי זה נזיר והשתא ממוניה לא מעייל לספיקא גופו לא כל שכן דהכי משמע התם בנדרים דתנ' סתם נדרים להחמיר ופריך והתנן סתם נדרים להקל והוא משנה במסכת טהרות פרק ד' ומשני הא רבי אלעזר הא רבנן דמאן דאמר ממונו מעייל לספיקא גופו נמי עבידא ליה דמעייל לספיקא ולמאן דאמר ממונו לא מעייל לספיק' כש"כ גופו דלא מעייל לספיקא:

הריני נזיר שזה חיה ובהמה. במס' נזיר פרק ב"ש תנן ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה הריני נזיר שאין זה חיה הריני נזיר שזה בהמה הריני נזיר שאין זה בהמה הריני נזיר שזה חיה ובהמה הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר ושאר כל הדרכים מפרש בירושל' כגון לענין הרובע והנרבע ממנו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא כתב לו את הכוי - אף על פי שכתב לו שניהם לא היה דעתו אלא על ודאי בהמה או ודאי חיה. ורמב"ם פירש שאם כתב לו בהמתו לבד לא קנה את הכוי דאמרינן ליה אייתי ראיה דבהמה הוא, ואם כתב לו חיתו לבד אמרינן ליה אייתי ראיה דחיה הוא. נראה מדבריו שאם כתב לו שניהן קנה ממה נפשך:

אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה - בין שאמר הריני נזיר שזה חיה בין שאמר הריני נזיר שזה בהמה הרי זה נזיר דספק איסורא לחומרא. ואפילו אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או שזה אינו לא חיה ולא בהמה הרי זה נזיר מספק יז:

פירוש תוספות יום טוב

הכותב חיתו ובהמתו. לפי' שכתב הר"ב בשם הרמב"ם או או קתני וכן כתב בפירושו:

אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה. וכתב הר"ב ואפילו אם אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או איפכא. ומשום הכי הוא דתני לה בהך בבא והיה יכול לשנות בכל הבבות דשוה לחיה באומר הריני נזיר שזה חיה. ושוה לבהמה באומר שזה בהמה. ושוה לחיה ולבהמה נמי מהאי טעמא. וכולהו גווני שנויים בסוף פ"ה דנזיר וע"ש:

שוים לחיה ולבהמה וטעון שחיטה. כיצד טעון וכו' לשון רבי יצחק ברמ"ץ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) ומש"ה הוא דתני לה בהך בבא והיה יכול לשנות בכל הבבות דשוה. וע"ע תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

משום כלאים עם החי':    דאינו נוהג ולא חורש לא עם צבי ולא עם עז דלא כמ"ד חוששין לזרע האב אלא שמא אין חוששין והוי או כולו צבי או כולו עז הר"ש שירילי"ו ז"ל. ומתוך פירושו ז"ל נראה קצת שהי' גורס במתני' אם אמר הריני נזיר שאין זה חי' ובהמה [הגהה גם הר"ס ז"ל כתב מדברי ה"ר שמשון ז"ל נראה שהוא גורס שאין זה חי' ובהמה ונראה שגרסא נכונה היא דהא בחלוקה של אינו שוה לא לחי' ולא לבהמה מייתינן לה עכ"ל ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל מה שפי' המפרש ואפי' אמר הריני נזיר שזה חי' ובהמה וכו' קצת קשה למה יהא נזיר שהרי גבי אנדרוגינוס לא אמרי' כן לקמן אלא משום שהוא ודאי איש ואשה שהרי לא אמרו גבי אנדרוגינוס וטומאתו בספק כמו שאמרו כאן וחלבו וכו' כי גבי אנדרוגינוס אמרו סתם ומטמא בלובן כאנשים וכו' וכן אמרו ומטמא באודם כנשים ולא אמרו שטומאתו בספק ומה שכתב שאם אמר שזה אינו לא חי' ולא בהמה שהוא נזיר מספק קשה שהרי גבי אנדרוגינוס אמרו אינו נזיר ועיין בירוש' ע"כ עוד כתב אם אמר הריני נזיר שזה חי' ובהמה ה"ז נזיר כן מצאתי בכל הספרים דגרסי' ובהמה וכן נ"ל עיקר דאי גרסי' או חי' א"כ למה אמר שאינו שוה לחיה ולבהמה הרי הוא שוה שהרי האומר כן על החי' או על הבהמה הוי נזיר אך קשה דלקמן גבי אנדרוגינוס כיצד שוה לאנשים ולנשים וכו' אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר וצריך עיון ומה שפירש המפרש או בהמה או שאמר בהמה אינו נראה עד כאן לשונו ז"ל:] וז"ל שאין זה חי' ובהמה אין לפ' שזה אינו לא חי' ולא בהמה אלא ברי' ה"ז נזיר דר' יוסי הוא דאמר דברי' הוי אלא ה"פ דאינו יכול להרביעו לא עם צבי ולא עם עז. ושאר כל דרכיו שוין לחי' ולבהמה כדמפ' ואזיל טעון שחיטה וכו' שני סימנין ולענין פרכוס דמסוכנת דינו כחי' ולא כבהמה ואע"ג דברישא תני דרכים שוין לחי' ולבהמה מקמי שאינו שוה וכו' והכא למאי דפתח בי' נקיט ואזיל משום דפשוט הוא נקיט לי' לבסוף עכ"ל ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פירש הריני נזיר שזה חי' ובהמה הרי זה נזיר באר התלמוד שהוא נזיר באיזה לשון שיאמר כלומר אם אמר הריני נזיר שזו חי' וכן אם אמר שזו בהמה וכן אם אמר שאין זה חי' וכן אם אמר שאין זה בהמה וכן אם אמר שזה חי' ובהמה וכן אם אמר שאין זה לא חי ולא בהמה בכולן הוי נזיר מספק ע"כ:

הכותב חיתו וכו':    פי' הרמב"ם ז"ל אמרם חיתו ובהמתו הוי"ו בכאן כאילו אמר או וכו' וכדפי' ר"ע ז"ל בשמו ז"ל. ובירושלמי מתניתין דקתני הכותב חיתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי דלא כרבי דתניא המקדיש חיתו ובהמתו לא הקדיש את הכוי רבי אומר הקדיש את הכוי ר' חגי בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן הרובע והנרבע ממנו חייב א"ל תניתה בסיפה ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה ובבבלי פ' ואלו מותרין הלשון כך המקדיש חיתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר' אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי ע"כ. וראיתי להקדים התוספתא קודם פ' שלישי [ואנחנו הדפסנוה בסוף הסדר שלא להפסיק בין פרקי המשניות:] משום דדמיא למאי דסלקינן כוי יש בו דרכים וכו':

תפארת ישראל

יכין

ועם הבהמה:    בין למשוך עמם או להרביעם יחד:

הכותב חיתו:    או בהמתו. וי"א אפי' בכתב לו שתיהן:

ובהמתו לבנו:    ונ"ל דרבותא קמ"ל אע"ג דדעתו של אדם קרובה אצל בנו [כב"ב דקמ"ב ב'] וכ"ש לאחר ות"ל כי כוונתי בזה לע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל:

אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה:    ר"ל או שאמר הריני נזיר שזה בהמה וה"ה באמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או שאמר שזה לא חיה ולא בהמה בכולן הוא נזיר מספק:

ולבהמה:    כיצד טעון וכו':

ומשום אבר מן החי כזה וכזה:    תנא ושייר טובא דדמו אסור וטריפתו אסור ואמה"ח שלו אסור ועוד טובא הכל כזה וכזה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים