משנה בכורות ד ב

בתוך שנתו. דלשנה דידיה מנינן דאם נולד הבכור בניסן רשאי לקיימו עד ניסן אחר. ולא אמרינן מתשרי ששלמה שנת מנין עולם שלמה נמי שנת הבכור. מנה"מ דאמר קרא לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה איזוהי שנה שנכנסה בחברותיה הוי אומר שנה של בכור. כלומר דכי אזלת אחר שנת הבכור הוי נכנס בחברתה. דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסה שנייה למנין עולם מתשרי. וכתבו התוספות גבי שכיר שנה בשנה דרשינן שכירות שנה זו אין משתלם אלא בשנה אחרת [כמ"ש הר"ב במשנה י"א פ"ט דב"מ] דרשינן בכל חד מענינא דקרא דגבי מעשר דכתיב שנה בשנה דרשינן שאין מתעשר מן החדש על הישן כו' [כמ"ש הר"ב במ"ה פ"ק דתרומות] וצריך לאוקמא הך שמעתא בשנה בלא רגלים. שברגלים לחודייהו (בכל) [צ"ל בלא] שנה איכא בל תאחר כדאמר פ"ק דר"ה ע"כ:

עד שלשים יום. מפרשינן בברייתא מפני השבת אבידה לבעלים. ופרש"י דהיינו כהן דזמנין דלא משכח [כהן] למיתביה ליה ואם ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו ל' יום אחר שנתו. והתוס' פירשו דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן ל' יום. אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן. ע"כ. ועיין ר"פ דלקמן בדבור ומן המעשר כו'. וברישא נמי דתנן מותר לקיימו כל י"ב חדש אי נפל ביה מום סמוך לי"ב חדש כגון ט"ו יום משלימין לו עוד ט"ו יום אחר שנתו שיהא לו ל' יום מיום שנפל בו מים כדאיתא בגמ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על המשנה) שנתו. דלשנה דידיה מנינן, דאם נולד בניסן רשאי לקיימו עד ניסן אחר. ולא אמרינן מתשרי ששלמה שנת מנין עולם שלמה נמי שנת הבכור. מנה הני מילי, דאמר קרא שנה בשנה, איזוהי שנה שנכנסה בחברותיה הוי אומר שנה של בכור, כלומר דכי אזלת אחר שנת הבכור הוי נכנס בחברתה, דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסת שניה למנין עולם מתשרי. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) שלשים יום. מפרש בברייתא, מפני השבת אבידה לבעלים. ופירש"י דהיינו כהן. דזמנין דלא משכח כהן למיתביה ליה, ואם ישחטנו מיד יסרח, לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו. והתו' פירשו דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר, ונתנו לו חכמים זמן שלשים יום. אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן. ע"כ. וברישא נמי דתנן מותר לקיימו כל י"ב חודש, אי נפל ביה מום סמוך לי"ב חודש כגון ט"ו יום, משלימין לו עוד ט"ו יום אחר שנתו שיהא לו שלשים יום מיום שנפל בו מום. כדאיתא בגמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

נולד בו מום בתוך שנתו מותר לקיימו: נ"א רשאי לקיימו. ופי' הרגמ"ה ז"ל נולד לו מום בתוך שנתו ואין שם כהן שיתננו לו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש עד שישלים שנתו שמא יבא כהן ויטלנו והאי רשאי דקאמר חייב הוא:

לאחר שנתו: אם נולד בו מום:

אינו רשאי: אינו חייב לקיימו אלא שלשים יום ע"כ. אבל תוס' ז"ל מפרשים שהבכור ביד כהן ואין צריך עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן שלשים יום אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן וכן דעת תוספי הרא"ש ז"ל ותוס' חיצוניות דפשטא דמתני' משמע שהבכור ביד כהן אבל בעלים ממתינין לעולם עד שימצאו כהן וגם ס"ל שדוחק לפרש רשאי לשון חייב כי ההיא דס"פ ח' דערכין ע"כ בקיצור. וגם רש"י ז"ל על הברייתא דמייתי בגמרא הוא שפירש דשמא אם ביד ישראל הוי האי בכור וכו' אבל אמתני' לא פירש דבריו משמע דפשטא דמתני' שהבכור ביד כהן. ואסיקנא בגמרא דה"פ דמתני' דאם בתוך שנתו נולד המום רשאי לקיימו עד שנתו אפילו ג' ד' ירחים דהא כתיב שנה ואי לאחר שנתו נולד בו מום יהבינן ליה שלשים יום שלימים ואם קרוב לסיום שנתו יהבינן ליה שלשים יום משיולד בו מום המשל נולד לו מום בעשרה ימים קודם תום שנתו משלימין לו עשרים יום אחר שנתו. ובגמרא דייקינן מדקתני בתוך שנתו למימרא דלשנה דידיה מנינן ויליף לה רב מקרא דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה איזוהי שנה שנכנסת בחברתה הוי אומר שנה של בכור פי' דכי אזלת אחר שנת הבכור הויא נכנסת בחברתה דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסת שנייה למנין עולם מתשרי. וכתוב בתוס' וגם בתוס' חיצוניות ול"ד להא דדרשינן גבי שכירות בפ' איזהו נשך כשכיר שנה בשנה דשכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת דהתם הוי מעניינא דקרא שאין שכירות משתלם אלא לבסוף אבל גבי בכור אין לנו לומר שאין לו להיות נאכל אלא בשנה האחרת דאדרבא יש לו לפסול וגבי מעשר דכתיב שנה שנה דדרשינן דאין מתעשר מן הישן על החדש ומן החדש על הישן כל חד מענייניה דקרא וצריך לאוקומה להך שמעתא בשנה בלא רגלים שברגלים לחודייהו בלא שנה איכא בל תאחר כדאיתא בפ"ק דר"ה. וז"ל ה"ר אלחנן ז"ל ויש לפרש דלא שייך בל תאחר אלא למי שעולה ברגל אבל מי שאינו יכול לעלות לרגל כגון זקן וחולה או מי שאין לו קרקע אינו עובר בבל תאחר אם משהה להביא בכורות יותר מג' רגלים דאמרינן התם בר"ה אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא ליתה בראיה. או דילמא הא איתה בשמחה. משמע מיהא דמאן דליתיה לא בשמחה ולא בראיה ליתיה בבל תאחר ע"כ. וביד שם פ"א סי' ט':