משנה בבא מציעא י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק י · משנה ג | >>
הבית והעליה של שנים שנפלו, אמר ט בעל העליה לבעל הבית לבנות, והוא אינו רוצה לבנות, הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו.
רבי יהודה אומר, אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר, אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה, ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו.
הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ,
- אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת,
- הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ,
- עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר;
- אֶלָּא בַּעַל הָעֲלִיָּה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה,
- וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה,
- וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת,
- עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:
- אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
הבית ועליה של שנים - שנפלו,
- אמר בעל העליה לבעל הבית לבנותו - והוא אינו רוצה,
- הרי בעל העליה - בונה את הבית,
- ויושב בתוכו - עד שיתן לו את כל יציאותיו.
- רבי יהודה אומר:
- אף זה דר בתוך של חברו - צריך להעלות לו שכר?
- אלא בעל העליה - בונה את הבית, ואת העליה,
- ומקרה את העליה, ויושב בבית - עד שיתן לו יציאותיו.
- הרי בעל העליה - בונה את הבית,
מה שאמר בכאן של שנים - רצונו לומר שהיה עיקר הבית של אחד והעלייה של שני, אלא ששכר האחד מן השני.
ואין הלכה כרבי יהודה:
הבית והעליה של שנים - בית של זה ועלייה של זה:
אמר בעל עליה לבעל הבית לבנות - החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות י:
בונה את בית - ותקרה התחתונה שעליו, ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו, ואחר כך יוצא ממנו ובונה עלייתו:
אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירו - אם כן הוא, בעל העלייה זו כשזה מחזיר לו יציאותיו נמצא שדר כל הימים הללו בתוך של חבירו. ואף על פי שוה אינו חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה, מבל מקום זה נהנה, שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם. וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר, חייב:
אלא בונה את הכל, ומקרה את העליה - למעלה וכל הצריך לה:
ויושב בבית - התחתון, דהוי ליה זה לא נהנה, שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה יא, וזה לא חסר, דהא לא הוה בני לה ולא חויא ליה יב:
אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות. כתב נ"י ואם תאמר למה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית אלא הכא יכפוהו לבנות. כבר הקשו בירושלמי ואמרו בשאינו. כלומר שהלך למדינת הים דבכי האי גוונא א"א לכפותו. שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. וכן דעת הרמב"ן. אבל הרשב"א כתב דירושלמי ס"ל כרב אחא שר הבירה דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה. כדמוכח בפרק הכותב [דף פ"ח]. אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם כופין מן התקנה. כדי שלא יהא כל אחד נוטל ממונו של חבירו והולך למדינת הים. אי איתא דבישנו כופין. אפילו בשאינו נמי כופין. אלא דסברא דגמרא דידן שאין כופין אותו כלל שאין לבעל העליה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות על כרחו. ע"כ. ולישב דברי הרמב"ן נראה בעיני שהוא סובר דר"נ לא אמר אלא בבע"ח כדאיתא בהדיא בגמרא דהכותב דף פ"ח דפלוגתייהו דרב אחא ור"נ בבע"ח היא. וכיון שכן. י"ל דאף ר"נ לא אמר דנפרעים שלא בפניו מן התקנה אלא בבעל חוב כדי שלא יהא וכו' וינעלו דלת בפני לווין. אבל בשאר חיובים כגון דהכא שאינו אלא משום שעבוד בעלמא. אף ר"נ מודה שלא תקנו. מידי דהוה ארב אחא דסבר בב"ח לא תקנו. ובכתובת אשה תנן התם דנפרעת שלא בפניו. ומשום חינא. גם מ"ש נ"י לחלק בין רישא לסיפא דלא שעבד נפשיה אין נראה כלל. לפי מ"ש בספ"ח בשם הרא"ש מהא דתנן המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית:
אמר בעל העליה לבעל הבית. ל' הר"ב לבנות החומה והתקרה התחתונה. וכן ל' רש"י. ולכאורה זה דלא כדברי התוספות והרא"ש שכתבתי במשנה דלעיל דבשותפים אין התחתון חייב בהעמדת התקרה. וכן הבין דבריו הב"י סימן קס"ד. וקשה דהטור כתב בשמו בדין השנוי לעיל דדעתו כהתוספות. וכתב מהר"ר ואלק כהן דלא כתב רש"י כן אלא הכא דנפלו לגמרי שכשבאין לחזור ולבנותו. ודאי מוטל על התחתון לבנות ביתו. ואין בית בלא תקרה. והעליון יבנה עלייתו עם תקרתו או גגו שעל גבו. אבל לעיל אף רש"י מודה כיון שלא נפלה אלא כפחתה. דמסתמא אדעתא דהכי נכנסו בתחלה. שכל אחד יתקן מה שהוא צריך לו הרי בעל הבית אין צריך להתקרה כיון שיש גג על גבו. ע"כ. ובאמת אי לאו דברי הטור שכתב כן בשם רש"י לא היינו מוכרחים לחלק דאף על גב דסבירא ליה דאף בשותפים על התחתון לעשות התקרה לא קשיא אמאי מוקמינן מתניתין דלעיל בשוכר ומשכיר משום דתרתי בשותפין למה לי. כמו שכתב נמוקי יוסף. ועוד כתב נ"י דבשותפין אף ר"י דלעיל מודה דתחתון נותן את הכל. ומביא ראיה מדתנן בר"פ חולקין. ואי איתא דעליון נותן תקרה ומעזיבה הרי יש לו תקרה ומעזיבה דגג ג"כ. והיה לו ליטול מן העפר יותר מחבירו. ע"כ. אבל ללשון רש"י בפירוש המשנה דהתם חולקים לאו דוקא הוא בלאו הכי:
רבי יהודה אומר אף זה דר כו'. פירש הר"ב קסבר זה נהנה וזה אינו חסר חייב. ועיין מ"ש במ"ד פ"ק דב"ב:
ויושב בבית התחתון. כתב הר"ב דהוה ליה זה לא נהנה שהרי עליתו מוכנת לדור בו וכן פירש"י. וכתבו התוספות וקשה דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות. ונראה דגרסינן ומקרה את העליה ויושב בתוכה. פירוש בעליה ולא יניח לבעל הבית לכנוס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו. ע"כ. ומ"ש הר"ב עוד וזה לא חסר דהא לא הוה בני לה וכו'. כתב נ"י וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם. לפיכך כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר. פטור. שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו שהוא פטור. והביא עוד ראיה מדתנן [לעיל] פרק המקבל [דף ק"ד המקבל] שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב. ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו וכו' משמע דהא לאו הכי פטור. וכן דעת התוספות [ד"ה ויושב]. וכן כתב הרנב"ר ז"ל. ע"כ:
(ט) (על המשנה) אמר כו'. וא"ת למה הוא צריך לבנות הבית, יכפוהו לבעה"ב לבנות כו'. תירץ בירושלמי, בשאינו. כלומר כשהלך למדינת הים דבכה"ג אי אפשר לכפותו, שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ודעת הרשב"א דאין כופין אפילו בישנו. לפי שלא נשתעבדו נכסי בעה"ב לכשנכוף אותו לבנותו. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ולא דמי למה שכתבתי (אות ו') דודאי כשנפלו לגמרי מוטל על התחתון דאין בית בלא תקרה. אבל התם מסתמא אדעתא דהכי נכנסו תחלה שכל אחד יתקן הצריך לו והרי בעה"ב א"צ להתקרה כיון שיש גג על גבו. סמ"ע. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) וקשה דהא נהנה הוא שא"צ לעלות. ונראה דגרס ומקרה את העליה ויושב בתוכה. פירוש בעליה ולא יניח לבעה"ב לכנוס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו. תוספ':
(יב) (על הברטנורא) וא"ת אמאי אינו חסר, והלא משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם. לפיכך כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור. שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו שהוא פטור. ועוד ראיה ממשנה ג' פ"ט דדוקא משום דכך כותב לו. ע"ש:
הבית והעליה של שנים שנפלו: פ' כיצד הרגל דף כ'. של שנים בית של זה ועליה של זה שחלקו כך בנחלת אביהם לבעל הבית לבנות עד התקרה התחתונה ובעל העליה יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג. וכתבו תוס' ז"ל בפ' חזקת אומר ר"י דוקא בעליה דעדיפא וחשיבא טפי מדיוטא אבל דיוטא דלא חשיבא כולי האי לא יפה כחה כמו עליה ואם לא אמר המוכר הביא ע"מ שדיוטא העליונה שלי לא בני לה:
הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו וכו': כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. וא"ת ולמה הוא צריך לבנות יכפוהו לבעל הבית לבנות עיין בתוספת יו"ט וכתב הרנב"ר ז"ל שכן דעת הרא"ה ז"ל ג"כ נמוקי יוסף:
א"ר יהודה אף זה וכו': בסוף לשון רעז"ל וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר חייב. אמר המלקט וצריך להעלות לו שכר ואי לא מיחזי כרבית כן פירש רש"י ז"ל ואין נראה לר"י דמה רבית שייך הכא דלא הלוהו כלום ואין אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו הוא משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמרא משום שחרוריתא דאשיתא בעשן לפני צאתו. ושם בכיצד הרגל הלשון כך ר' יהודה אומר אף זה הדר בחצר חברו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר:
ויושב בבית: הקשו בתוספות ז"ל דהא נהנה הוא שאין צריך לעלות ותרצו דנראה להם דגרסי' ומקרה את העליה ויושב בתוכה פי' בעליה ולא יניח לבעל הבית ליכנס בתוכו עד שיתן לו כל יציאותיו ע"כ. וז"ל נמוקי יוסף וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב הרב אלפסי ז"ל בפ' כיצד הרגל שהוא חייב לפיכך כתב הרשב"א ז"ל וכו' עיין בתוס' יו"ט. וחזר הרב אלפס ז"ל וכתב כאן אשמעי' בקמייתא שכירות וקמ"ל בהא קנין ע"כ:
יכין
הבית והעליה של שנים: בית לזה ועלייה לזה:
אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות: הכותלים התחתונים:
הרי בעל העליה בונה את הבית: התחתון:
ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו: ואז יצא ויבנה העלייה:
רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר: דס"ל כל שזה נהנה אף שזה אינו חסר, חייב לשלם ואם לא יתן לו הו"ל רבית בעבור המעות שהוציא בבניין ביתו. [דאף שמשחיר כותליו. נ"ל דאע"ה מחשב זה לא חסר, דביתא מתבא יתיב [כב"ק דכ"א א'], ולפיכך הנאת התחתון יתירה על חסרונו]:
עד שיתן לו את יציאותיו: דאז ע"י שגמר גם העלייה, לא מחשב תו נהנה [ואף דנהנה שא"צ לעלות. נ"ל שנחשבת מועטת נגד מה שמרוויח הלה שביתו מיושב, כמש"ל]. מיהו כששניהן ממאנין לבנותו, נוטל התחתון ב' שלישי הקרקע והעליון שליש א' [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת