עיקר תוי"ט על בבא מציעא י
משנה בבא מציעא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ואותם שפינו אזלו לעלמא דלא מצינו לשיילינהו. גמרא. ואפילו הן ברשות אחד מהם לא הוה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. דלא חשבינן ליה מוחזק. דשותפין לא קפדי אהדדי למקני רשותא דידיה, הלכך ברשותא דהאי נמי יתבי דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא. בגמרא:
(ב) (על המשנה) ובעפר. שכן היה דרך בניניהם לחבר האבנים בעפר כענין שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית:
(ג) (על המשנה) להשתבר. אם יש אבנים שבורות. שאבניהם של לבנים היו. רש"י:
(ד) (על הברטנורא) לדעת הסוברים דהיכא דלא הוה ליה למידע אין אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם. פי' התו' דהכא רגילות הוא שכל אחד מכיר מקצת אבניו. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) ועולות כו'. לפי חשבון שלימים דהלה נוטל שלימים כנגדן, דמדהני ידע, טפי לא ידע, תו לית ליה. ומהני ליה להא שנוטל אלו שמכירן, כגון שהם גדולות וטובות יותר משאר הלבנים. גמרא:
(ו) (על הברטנורא) מוקי לה הכי דבאחין שחלקו אין על התחתון לבנות תקרה. תוספות. ועתוי"ט:
(ז) (על המשנה) נפחתה כו'. תקרת הבית שבני עליה דורסים עליה, שבאתה התקלה מחמת תקרת הבית, וזה שִעְבֵּד לו הבית כשאמר ליה: "שע"ג בית זה". שכל זמן שנתקלקלה עלייתו מחמת בית – או יתקן, או ידור עמו בבית. אבל אם נפלו כותלי העליה – אינו חייב לתקן, ולא ידור עמו בבית, שאין זה הקלקול מחמת הבית. מגיד:
(ח) (על הברטנורא) דאי לאו דשעבדו למה ליה למימר שעל גבי בית זה, והא קא חזי ליה לעליה, דעליה זו קאמר ליה. רש"י:
(ט) (על המשנה) אמר כו'. וא"ת למה הוא צריך לבנות הבית, יכפוהו לבעה"ב לבנות כו'. תירץ בירושלמי, בשאינו. כלומר כשהלך למדינת הים דבכה"ג אי אפשר לכפותו, שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו. ודעת הרשב"א דאין כופין אפילו בישנו. לפי שלא נשתעבדו נכסי בעה"ב לכשנכוף אותו לבנותו. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ולא דמי למה שכתבתי (אות ו') דודאי כשנפלו לגמרי מוטל על התחתון דאין בית בלא תקרה. אבל התם מסתמא אדעתא דהכי נכנסו תחלה שכל אחד יתקן הצריך לו והרי בעה"ב א"צ להתקרה כיון שיש גג על גבו. סמ"ע. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) וקשה דהא נהנה הוא שא"צ לעלות. ונראה דגרס ומקרה את העליה ויושב בתוכה. פירוש בעליה ולא יניח לבעה"ב לכנוס בתוכו עד שיתן לו יציאותיו. תוספ':
(יב) (על הברטנורא) וא"ת אמאי אינו חסר, והלא משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם. לפיכך כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור. שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו שהוא פטור. ועוד ראיה ממשנה ג' פ"ט דדוקא משום דכך כותב לו. ע"ש:
(יג) (על הברטנורא) וכ"ב רש"י בשותפין. וכתב הרא"ש דהכא על התחתון לתקן התקרה לפי שהוא צריך לה. כדי שלא יתקלקל בית הבד שלו. משא"ב בבית של שותפין שא"צ לתקרה. כי די לו בגג. ועתוי"ט:
(יד) (על המשנה) וזורע כו'. ומשמע דלגמרי יורד וזורע למטה כשיעור כל גגתו (דאין זורעין לחצאין) ואע"פ שכל שאר בית הבד מחופה בקירוי. אפשר לזרוע זרעים שאינן צריכים לגשמים כעין חזרת. ב"י:
(טו) (על הברטנורא) ועל שם שהיא כפופה בעגול נקראת כיפין. לשון הלכוף כאגמון:
(טז) (על הברטנורא) וא"כ מיירי דוקא שבנאו כראוי אבל שלא כראוי חייב כו' וכי תנן פטור אפילו אנזקין דלאחר נפילה בשלא היה לו שהות לסלקם א"נ בהפקיר נזקיו דהואיל דלאחר נפילת אונס הוא פטור וכן חייב דסיפא נמי בבל ענין הוא. נ"י. וכתבו התוספ' דשעת נפילה דומה לאש. והרא"ש כתב דגם שעת נפילה דומה לבור:
(יז) (על המשנה) אין כו'. אע"ג דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור כדלעיל הכא אשתמוטי קא משתמיט ואינו מפקירו כדלקמן. תוספ':
(יח) (על המשנה) הילך כו'. מכלל דפנינהו. הא לא פנינהו לא אמרינן קנתה לו חצירו כדאמר במ"ד פ"ק, דלא מכוין לאקנוי ליה אלא אשתמוטי דקא משתמיט ליה. גמרא:
(יט) (על המשנה) בתבן כו'. אבל מידי דאכילה כגון חטין ושעורין שומעין לו. מרדכי:
(כ) (על המשנה) שכרך כו'. ולא תנן הכא ויציאותך דהכי מיד שקבל עליו קנתה לו רשותו כמ"ש הטור סימן של"ו. וכתב הסמ"ע כו'. ולי נראה דהיינו טעמא משום דאיכא בל תלין, וא"א דלא גמר ומקני, קרוב הוא לעבור עליו. ועתוי"ט:
(כא) (על המשנה) שורין יש מקומות ששורין אותו ימים רבים צבור במקום אחר. רש"י:
(כב) (על המשנה) לובנים כו'. לפי שמשהה אותן ליבשן כו'. רש"י:
(כג) (על הברטנורא) וכן פירש רש"י. וטעמא, דעד כאן לא פליגי אלא בנופו, אבל בעיקרו כולי עלמא לא פליגי דעליון הוי, כדאיתא בגמרא. ומכל מקום נראה לי שהלשון צריך להיות הוא מונח: