תפארת ישראל על בבא מציעא י

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

הבית והעליה של שנים:    בית של א' ועלייה של א':

שניהם חולקים:    כל א' יטול כפי גובה כתלים:

בעצים ובאבנים ובעפר:    ר"ל הטיט והסיד, ואפי' הא' מוחזק, טכ"פ שותפין קודם שחלקו אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות, היכא דלית ליה מגו דהחזרתי או לא נטלתי [קע"ט א']:

ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר:    דבנתרועע העליון ונפל למרחוק [ונקרא בחבטא], ונהרוס התחתון עמו, אז העליונים דרכן להשתבר ביותר, ובנתרועע התחתון, ועי"ז נכבש העליון ג"כ ונפל [ונקרא בחבסא], אז התחתונים דרכן להשתבר ביותר. ורישא דחולקין מיירי באי אפשר לידע איך נפל:

אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו:    שנשארו שלימות, או שהן גדולות ורוצה ליטלן, ואפילו יטעון אידך איני יודע:

נוטל:    מיירי בהודה חבירו במקצת השלימות או הגדולות, והרי מדהודה במקצת חייב שבועה דאורייתא, ואינו יכול לשבע על השאר שטען עליהן איני יודע, ומדהוה לי' למידע, דהרי במורגל כל א' מכיר אבניו, להכי משלם. אבל בלא הודה, נשבע היסת שאינו יודע וחולקין:

ועולות לו מן החשבון:    ר"ל דאידך נוטל שלימין כנגדן, ואפילו אינן גדולות וטובות כאלו שלקח הלה [קס"ד]:

משנה בעריכה

הבית והעליה של שנים:    מיירי בהשכיר התחתון עלייה שבביתו לאדם א', וא"ל עלייה "זו מושכרת לך, דמדאמר" זו, לפיכך בנפל אינו חייב ליתן לו עלייה אחרת [כלעיל פ"ח מ"ט]:

נפחתה העליה:    שהתקרה שדורסין עליה בני עלייה, נפחתה ד' טפחים מרובעין [שי"ב]:

הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה:    דמדהשכיר עלייה שע"ג בית זה, שעבד הבית לעליי' שעל גביו:

רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה:    הן הקורות והקרשים שעל גבן:

והעליון את המעזיבה:    השוכר נותן הטיט הטוח ע"ג. וצ"ל שעשיית המעזיבה אינה מעשה אומן, דאל"כ הרי המשכיר חייב לעשותה כלעיל [פ"ח מ"ז]. והלכה כת"ק. וי"א כר"י [שי"ד]. מיהו בשותפין ממש, אין על התחתון לתקן רק קלקול הכתלים שמהתקרה ולמטה, אבל התקרה והגג ושאר הכותלים, הכל על בעל העליי' [קס"ד]:

משנה געריכה

הבית והעליה של שנים:    בית לזה ועלייה לזה:

אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות:    הכותלים התחתונים:

הרי בעל העליה בונה את הבית:    התחתון:

ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו:    ואז יצא ויבנה העלייה:

רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר:    דס"ל כל שזה נהנה אף שזה אינו חסר, חייב לשלם ואם לא יתן לו הו"ל רבית בעבור המעות שהוציא בבניין ביתו. [דאף שמשחיר כותליו. נ"ל דאע"ה מחשב זה לא חסר, דביתא מתבא יתיב [כב"ק דכ"א א'], ולפיכך הנאת התחתון יתירה על חסרונו]:

עד שיתן לו את יציאותיו:    דאז ע"י שגמר גם העלייה, לא מחשב תו נהנה [ואף דנהנה שא"צ לעלות. נ"ל שנחשבת מועטת נגד מה שמרוויח הלה שביתו מיושב, כמש"ל]. מיהו כששניהן ממאנין לבנותו, נוטל התחתון ב' שלישי הקרקע והעליון שליש א' [שם]:

משנה דעריכה

וכן בית הבד:    בית לעצור הזיתים:

וגנה אחת על גביו:    בית לזה וגיגה לזה:

ונפחת:    ד' על ד' טפחים בתקרת הבד:

עד שיעשה לבית בדו כיפין:    [געוועלב], שיתן העליון עפר ע"ז ויזרע:

שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם:    דאנוס הוא [תט"ז א']:

חייב:    בהזיקו בשעת נפילה חייב משום אשו, ובהזיקו אחר הנפילה, חייב משום בורו [שם].

משנה העריכה

מי שהיה כותלו סמוך לגנת חבירו:    נקט גינה, דבחצר מסתמא שניהן בנוה, מה שאין כן גינה [כב"ב פ"ק מ"ב]:

ונפל:    לגינת חבירו:

ואמר לו הגיעוך:    שלך יהיו, ותפנה אותן:

אין שומעין לו:    כשאין זה רוצה:

משקבל עליו:    ופינן בפניו [קס"ו]:

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש:    ללקטן בשדהו:

ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו:    דשכיר אינו משתלם רק במעות. מיהו בא"ל כן במילי דמאכל, רשאי [של"ו]:

משקבל עליו:    ועשה משיכה או הגבהה, או שהוא ברשותו, וסגי בהכי, מדכבר חייב שכרו:

המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל:    תיכף כשיוציאו לר"ה יהיה א' מוכן להוציאו הזבל להשדה לזבלה [ועיי' ב"ק פ"ג מ"ג].

אין שורין טיט ברשות הרבים:    שדרך לשרותו ימים רבים:

ואין לובנין לבינים:    מדיש בו שהוי, שכך היה דרכן, ששוטח הטיט כעובי הלבינה, על קרקע חלקה, וחורץ בהטיט השטוח, חריצות אילך ואילך כמדת הלבנים, ומניח מן עד שיתיבשו:

אבל גובלין טיט ברשות הרבים:    לתתו מיד בבנין:

אבל לא לבינים:    ברישא אסור עשיית הלבנים בר"ה, וה"ק דאפילו רק לגבול הטיט ללבנים בר"ה ולעשותן בחצירו נמי אסיר, אף דגבול לבניין שרי, דגבול הטיט ללבני' צריך שיהוי טפי מגבול הטיט לבניין:

והבונה בונה:    תיכף כשיביאן ישקען בבניין:

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום:    בר"ה, ופטור כשהזיק. ואע"ג דלעיל] ב"ק פ"ג מ"ג] ס"ל דאף המקלקל בר"ה חייב בנזקו, נ"ל דהתם במזבל בר"ה שהוא רק להרווחא, וכן כל הדומה לזה, אבל הכא שעושה לצורך בניין ביתו, הרי כל א' צריך לכך כשיבנה ביתי ולהכי מחלו זל"ז, וקיי"ל כת"ק [עי' ב"ק פ"ג מ"ג וח"מ תי"ד]:

משנה ועריכה

שתי גנות זו על גב זו:    של שני אנשים וסמוכות זה לזה זה בהר וזה בבקעה, וההר זקוף עד שאי אפשר לזרוע על שפוע מדרונו:

והירק בינתים:    על זקיפת המדרון צמח דשא:

רבי מאיר אומר של עליון:    מדצומח מעפרו:

רבי יהודה אומר של תחתון:    מדגדל באוירו:

רואין מהיכן ירק זה חי:    מאיזה עפר יונק.

אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול:    מבלי שיצטרך להסתכן:

הרי הוא שלו והשאר של תחתון:    דס"ל כר"מ, רק כשאין יכול לפשוט ידו וליטל, הפקירו לגבי התחתון, שגנאי לו ליטל רשות מחבירו ליכנס לגנתו וליטלו דרך סולמות, ומה"ט לא אמרינן איפכא כל שהתחתון יכול לפשוט ידו וכו'. ליתא דדוקא עליון כשירצה ללקוט שאר הירק צריך עכ"פ לבוא כולו תוך אויר גנת התחתון, והו"ל גנאי לו ליטל רשות ממנו, משא"כ תחתון כשיעלה לשם בסולם אין שם גנאי. וקיי"ל כר"ש [ק"ס]:


בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה