רמב"ם על בבא מציעא י

בבא מציעא פרק י עריכה

משנה א עריכה

כשנוכל להביא ראיה מעניין הנפילה מה שהוא לבעל הבית ומה שהוא לבעל העליה נעשה על פי אותה ראיה, ואם לא נדע חולקין.

ומה שאמר נוטלן ועולות לו - הוא כשיודה לו בעליו במקצת מה שטען ויאמר לו במקצת איני יודע, על העיקר שביארנו לך בזו המסכתא שכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם:

משנה ב עריכה

משנה זו מדברת במי שהשכיר עלייה, ואמר [לשוכר] עלייה על גבי הבית אני משכיר לך, ולפיכך יורד ודר עמו בבית. אבל אם אמר לו עלייה ולא זכר בית, אינו חייב לתקן. ואם אמר לו עלייה סתם, חייב להשכיר לו עלייה, על דרך מה שקדם בשכירות הבהמות.

ומחלוקת רבי יוסי וחכמים במעזיבה - והוא הטיט והעפר שטוחין על התקרה.

רבי יוסי אומר, מעזיבה להשוות הגומות הוא, לפיכך בעל העלייה נותן את המעזיבה.

וחכמים אומרים, המעזיבה נעשית לחיזוק התקרה, לפיכך חייב בעל הבית לבנותו. ואם אינו רוצה, הרי בעל העלייה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו את כל יציאותיו:

משנה ג עריכה

מה שאמר בכאן של שנים - רצונו לומר שהיה עיקר הבית של אחד והעלייה של שני, אלא ששכר האחד מן השני.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ד עריכה

וכל מקום שאומר בו נפחת - רצונו לומר שלא יוכל להשתמש בו בעניין מה שהיה משתמש מתחילה מחמת אותו הפחת, אלא בעמל.

וכל זמן שאנו נותנין הוא שלשים יום, והוא זמן בית דין:

משנה ה עריכה

רבן שמעון בן גמליאל סבר, שנותנין לו זמן, ואם הזיק בתוך הזמן ההוא פטור, ואם הזיק אחר הזמן חייב.

ואינה הלכה, אלא כל היזק שיבא ממנו ישלם לעולם:

משנה ו עריכה

מה שאמר כל שיכול לפשוט את ידו - הוא בעניין שלא יסכן בעצמו ויתפשט פישוט שיהיה קרוב לנפול ממנו, אלא שיתפשט שיעור מה שיוכל בלא סכנה.

והלכה כרבי שמעון:


סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת בבא מציעא