משנה בבא מציעא ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ג · משנה ז | >>
המפקיד פירות אצל חברו, הרי זה יוציא לו חסרונות.
לחטין ולאורז, תשעה חצאי קבין לכור. לשעורין ולדוחן, תשעה קבין לכור. לכוסמין ולזרע פשתן, שלש סאין לכור.
הכל לפי המידה, הכל לפי הזמן.
אמר רבי יוחנן בן נורי, וכי טו מה איכפת להן לעכברין, והלוא אוכלין בין מהרבה ובין מקמעא, אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד.
רבי יהודה אומר, אם היתה מידה מרובה, אינו מוציא לו חסרונות, מפני שמותירות.
הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ,
- הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת.
- לַחִטִּין וְלָאֹרֶז,
- תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לַכּוֹר;
- לַשְּׂעוֹרִין וְלַדֹּחַן,
- תִּשְׁעָה קַבִּין לַכּוֹר;
- לַכֻּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן,
- שָׁלֹשׁ סְאִין לַכּוֹר.
- הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה,
- הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן.
- שָׁלֹשׁ סְאִין לַכּוֹר.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין?
- וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא!
- אֶלָּא אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת,
- אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה,
- אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת,
- מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת:
המפקיד אצל חברו פירות -
- הרי זה יוציא לו חסרונות -
- לחיטים, ולאורז - תשעת חציי קבין לכור.
- לשעורים, ולדוחן - תשעת קבין לכור.
- לכוסמין, ולזרע פשתן - שלשת סאין לכור.
- הכל לפי המידה - והכל לפי הזמן.
- אמר רבי יוחנן בן נורי:
- וכי מה אכפת להם,
- והעכברים אוכלין - בין מהרבה, בין מקמעה,
- אינו מוציא לו חסרונות - אלא לכור אחד בלבד.
- רבי יהודה אומר:
- אם היתה מידה מרובה - אינו מוציא לו חסרונות,
- מפני שהן מותירות.
- הרי זה יוציא לו חסרונות -
כבר בארנו במה שקדם מפירושינו כי הכור שלושים סאה, והסאה ששה קבין.
ופירוש איכפת — שאינו משים דעתו לרוב המידה או למיעוטה, כשאכלו העכברים לא יוסיף ברוב המידה.
ופירוש קמעה — מעט.
ולזו המשנה תנאים. מהם שיערב הנפקד אלו הפירות עם פירותיו ואכל מן הכל ולא נודיע מה שאכל, אבל אם ייחד אותם הפירות אומרים לו הרי שלך לפניך. וכמו כן אם ידע שיעור מה שאכל, יחשב לו מן החסרון שיעור מה שראוי לו.
ואמרו הכל לפי המדה והכל לפי הזמן - שיחשב לכל כור מה שזכר מן החסרון בכל שנה.
וזרע פשתן הנאמר כאן, הוא בגבעוליו.
ואורז - הוא שיהיה מקולף.
וצריך שיחזיר לו בזמן שמדד לו בשעה שהפקיד אצלו, לפי שבימות הגשמים יוסיף הדבר המדוד לרטיבת האויר ובימות החמה יחסר.
ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי יוחנן בן נורי, לפי שנתפזר ונאבד, מוסיף על מה שאוכלין העכברים שזכר.
וזה הדין לא תקיש עליו לפי שהוא בארץ ידועה רצוני לומר ארץ ישראל, ואמנם ידינו בזה העניין כפי הזרעים של אותה מדינה ואויר הידוע אצל הדרים בה מענייני חסרון הזרעים אצלם, ודע זה:
המפקיד פירות אצל חבירו - ועירבן הנפקד עם פירותיו והיה מסתפק מהן ואינו יודע שיעור מה שאכל. כשבא להחזירן יוציא לו חסרונות, יפחות במה הם רגילים לחסור:
תשעה חצאי קבין לכור - הכור שלשים סאין, והסאה ששה קבין:
הכל לפי המדה - כן לכל כור וכור:
הכל לפי הזמן - שהניחם בידו. לכל שנה ושנה ינכה לו כך:
מה איכפת להו לעכברים - כך אוכלים ממדה מועטת כמו ממדה מרובה. הלכך תשעה חצאי קבין לשנה בין לכור בין לעשרה כורין:
אם היתה מדה מרובה - שהפקיד אצלו הרבה, מעשרה כורין ולמעלה טז, לא יוציא לו חסרונות:
מפני שהן מותירות - שבימות הגורן כשמפקידים החטים, יבשים, ובימות הגשמים כשמחזירן נופחות. ובאכילת עכברים אינן נחסרין כל כך לכל כור וכור, דכולי האי לא אכלי עכברים מעשרה כורין, הלכך נפיחתו משלמת למה שעכברים אוכלים. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא בכרבי יוחנן בן נורי. וכל השיעורים הללו בארץ ישראל ובימי התנאים. אבל בשאר ארצות ובזמנים הללו, הכל כפי מה שרגילים הזרעים לחסר באותה מדינה ובאותו זמן:
וכי מה אכפת להן לעכברים וכו'. תניא אמרו לו הרבה אובדות מהן. הרבה מתפזרות מהן. ופירשו התוספות דלדברי רבי יוחנן בן נורי קאמרי. אבל טעמייהו דרבנן מפורש בירושלמי דהני עכברי רשיעי נינהו. כד חמיין עיבור לא מסתייהו דאכלי אלא קריין לחבריהן דאכלי עמהון:
מדה מרובה. לשון הר"ב מעשרה כורים ולמעלה. כלומר מדה מרובה היינו עשרה כורים ולמעלה. דהא בגמרא לא אמרו אלא י' כורים וכן נקט הר"ב לקמן:
(טו) (על המשנה) וכי כו'. וטעמייהו דרבנן דהני עכברי רשיעי ננהו. כד חמיין עיבור לא מסתייהו דאכלי אלא קריין לחבריהון דאכלו עמהון. ירושלמי:
(טז) (על הברטנורא) כלומר מדה מרובה היינו מעשרה כורין:
המפקיד פירות אצל חברו ה"ז יוציא וכו': ביד פ"ה דהלכות שאלה ופקדון סימן ה'. ובטור ח"מ סימן רכ"ח וסימן רצ"ב. והפירוש שהנפקד ערב פירות המפקיד עם פירותיו והיה מסתפק מהם ואינו יודע שיעור מה שאכל או כשבא להחזירן יוציא וכו' אבל אם יודע [כמה] נסתפק מהם חזינן דידיה כמה הוי ודחברי' כמה הוי ומפקינן מאי דאיסתפק מינייהו וההוא חסרון יהבינן לכל סאה חושבנא וכך יתן לו אחר שישבע שכך וכך הי' החסרון:
לחטין ולאורז: באורז קלוף שאינו חסר כ"כ אבל בשאינו קלוף תניא בברייתא ומימרת ר' חייא לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלש סאין לכור אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כ"כ:
א"ר יוחנן בן נורי: ריב"נ אהכל לפי המדה פליג וס"ל דיותר מכור יש ביתרון שמותירות להשלים מה שיחסרו בעכברים נמקי יוסף:
והלא אוכלות בין מהרבה בין מקמעא: והעכברים אוכלין בין מהרבה בין מקימעא:
אינו מוציא לו חסרונות: אלא לכור בלבד כן כתב הר"ר יהוסף ז"ל שמצא ברוב הספרים. וכתב ס"א יוצא גרסינן וכן כתב במתני' דבסמוך: והא דאמרי' בגמ' א"ל חכמים לריב"ן הרבה אובדות מהן הרבה מתפזרות י"ל דלדבריו דריב"ן קאמר אפילו לית לן טעמא דמפ' בירושלמי מ"מ הרבה אובדות מהן תוס' ז"ל:
אלא לכור א' בלבד: וא"ת א"כ בפחות מכור נמי יוציא כמו לכור וי"ל דאין להם ריוח להטמן בתוכם ומ"מ לפי חשבון הראוי להתחסר יוציא דאי אפשר שלא יתחסרו תוס' ז"ל. ועוד הקשו הם ז"ל אמאי לא חשיב במתני' אורז שאינו קלוף עם זרע פשתן כיון דאית להו חד שיעורא ותרצו דפשוט לו דבאורז מתחסר כ"כ וברישא גבי אורז קלוף לא חשיב זרע פשתן קלוף דשמא דינם חלוק ע"כ. בפי' רעז"ל ואין הלכה כר' יהודה. אמר המלקט בגמרא אמילתיה דר' יהודה בד"א שמדד לו בימי הגרן והחזיר לו בימי הגרן אבל מדד לו בימי הגרן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות והביאה הרי"ף ז"ל ועיין הטעם בנמקי יוסף שפירש דרבנן לא פליגי אדר' יהודה בהא וכשאמרו בגמרא תנא וכן לכל כור וכור היינו דוקא עד עשרה כורין:
יכין
המפקיד פירות אצל חבירו: ועבר ועירבן הנפקד בפירותיו שאינן מדודין:
הרי זה יוציא לו חסרונות: כשמחזירן לו ינכה כמורגל לחסור בכל שנה:
לחטין ולאורז: קלוף:
תשעת חצאי קבין לכור: הכור הוא ל' סאין והסאה ו' קבין, לפ"ז ינכה חלק המ':
תשעה קבין לכור: הוא חלק הכ':
שלש סאין לכור: הוא חלק הי':
הכל לפי המדה: כן לכל כור:
הכל לפי הזמן: כן לכל שנה, והיינו לפי חשבון מה שנשתייר אחר החסרון שמשנה הקודמת [כעשוריית' דבי רבי [כתובות ס"ח א'], כך נ"ל, ומתורץ קו' ל"ש דבשהפקיד י' כורין כוסמין על י' שנים. לבסוף לא יתן לו כלום]:
אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד: וקיי"ל כת"ק:
רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה: י' כורין:
אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות: ר"ל שכשהחזירן היו מדה מרובה, דהיינו שקבלן בקיץ יבישות ומחזירן בחורף כשנתנפחו הגרעינין, מותירות במדה יותר ממה שנחסר מהעכברים, והכי קיי"ל. מיהו ר' יהודה דקאמר דרק בשהפקיד י' כורין אינו מנכה חסרונות מפני שמותירות, ע"כ דכר' יוחנן בן נורי ס"ל דרק לכור א' מנכה, לפיכך קאמר שפיר דהמותר מי' כורין משלים החסרון של כור א'. ודו"ק. ובהא לא קי"ל כוותי', אלא דכך מנכה לכל כור, וקי"ל נמי דכל כור יש בו מותר כהחסרון שבו.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת