משנה בבא מציעא ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) המפקיד אצל חברו בהמה, או כלים - ונגנבו, או שאבדו,

שילם - ולא רצה להישבע,
שהרי אמרו: שומר חינם - נשבע ויוצא,
נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל,
טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמישה,
למי הוא משלם? - למי שהוא פיקדון אצלו.
נשבע - ולא רצה לשלם,
נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל,
טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמישה,
למי הוא משלם - לבעל הפיקדון.


(ב) השוכר פרה מחברו,

והשאילה לאחר - ומתה כדרכה,
ישבע השוכר - שמתה כדרכה,
והשואל - משלם לשוכר.
אמר רבי יוסי:
כיצד הלה עושה סחורה - בפרתו של זה?
אלא תחזור פרה - לבעלים.


(ג) אמר לשנים:

גזלתי את אחד מכם מנה - ואיני יודע איזה מכם,
או אביו של אחד מכם, הפקיד אצלי מנה - ואיני יודע איזה הוא,
נותן לזה מנה - ולזה מנה,
שהודה מפי עצמו.


(ד) שנים - שהפקידו אצל אחד,

זה מנה - וזה מאתים,
זה אומר: מאתים שלי - וזה אומר: מאתים שלי,
נותן לזה מנה - ולזה מנה,
והשאר יהא מונח - עד שיבוא אליהו.
אמר רבי יוסי:
אם כן מה הפסיד הרמאי?
אלא - הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.


(ה) וכן שני כלים -

אחד יפה מנה - ואחד יפה אלף זוז,
זה אומר: יפה שלי - וזה אומר: יפה שלי,
נותן את הקטן - לאחד מהם,
ומתוך הגדול - נותן דמי הקטן לשני,
והשאר יהא מונח - עד שיבוא אליהו,
אמר רבי יוסי:
אם כן מה הפסיד הרמאי?
אלא - יהא הכל מונח עד שיבוא אליהו.


(ו) המפקיד פירות אצל חברו -

אפילו הן אובדין - הרי זה לא יגע בהן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
מוכרן בבית דין - מפני השב אבידה לבעלים.


(ז) המפקיד אצל חברו פירות -

הרי זה יוציא לו חסרונות -
לחיטים, ולאורז - תשעת חציי קבין לכור.
לשעורים, ולדוחן - תשעת קבין לכור.
לכוסמין, ולזרע פשתן - שלשת סאין לכור.
הכל לפי המידה - והכל לפי הזמן.
אמר רבי יוחנן בן נורי:
וכי מה אכפת להם,
והעכברים אוכלין - בין מהרבה, בין מקמעה,
אינו מוציא לו חסרונות - אלא לכור אחד בלבד.
רבי יהודה אומר:
אם היתה מידה מרובה - אינו מוציא לו חסרונות,
מפני שהן מותירות.


(ח) יוציא לו שתות - ליין.

רבי יהודה אומר: חומש.
יוציא לו -
שלשת לוגין שמן - למאה,
לוג ומחצה שמרים - ולוג ומחצה בלע.
אם היה שמן מזוקק - אינו מוציא לו שמרים,
קנקנים ישנים - אינו מוציא לו בלע.
רבי יהודה אומר:
אף המוכר שמן מזוקק לחברו - כל ימות השנה,
הרי זה מקבל עליו, לוג ומחצה שמרים - למאה.


(ט) המפקיד חבית אצל חברו -

ולא יחדו לה הבעלים מקום - וטילטלה ונשברה,
אם מתוך ידו נשברה -
לצורכו - חייב,
לצורכה - פטור.
ואם משהניחה -
בין לצורכו, בין לצורכה - פטור.
יחדו לה הבעלים מקום - וטילטלה ונשברה,
בין מתוך ידו, ובין משהניחה -
לצורכו - חייב,
לצורכה - פטור.


(י) המפקיד מעות אצל חברו -

צררן והפשילן לאחריו,
מסרן לבנו ולבתו הקטנים,
ונעל בפניהם שלא כראוי - חייב,
שלא שמר כדרך השומרים.
ואם שמר כדרך השומרים - פטור.


(יא) המפקיד מעות אצל השולחני -

אם צרורין - לא ישתמש בהן,
לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.
ואם מותרין - ישתמש בהן,
לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן.
אצל בעל הבית -
בין כך, ובין כך - לא ישתמש בהן,
לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.
החנווני -
כבעל הבית - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: כשולחני.


(יב) השולח יד בפיקדון -

בית שמאי אומרין: ילקה בחסר, וביתר.
בית הלל אומרין: כשעת הוצאה.
רבי עקיבה אומר: כשעת התביעה.
החושב לשלוח יד בפיקדון -
בית שמאי - מחייבין.
ובית הלל אומרין:
אינו חייב - עד שעה שישלח יד.
כיצד?
הטה את החבית, ונטל ממנה רביעית, ונשברה - אינו משלם אלא רביעית,
הגביהה, ונטל ממנה רביעית, ונשברה - משלם את הכל.


הדף הראשי של משנה בבא מציעא ג