משנה בבא מציעא ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המפקיד אצל חברו בהמה, או כלים - ונגנבו, או שאבדו,

שילם - ולא רצה להישבע,

שהרי אמרו: שומר חינם - נשבע ויוצא,

נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל,

טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמישה,

למי הוא משלם? - למי שהוא פיקדון אצלו.

נשבע - ולא רצה לשלם,

נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל,

טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמישה,

למי הוא משלם - לבעל הפיקדון.

(ב) השוכר פרה מחברו,

והשאילה לאחר - ומתה כדרכה,

ישבע השוכר - שמתה כדרכה,

והשואל - משלם לשוכר.

אמר רבי יוסי:

כיצד הלה עושה סחורה - בפרתו של זה?

אלא תחזור פרה - לבעלים.

(ג) אמר לשנים:

גזלתי את אחד מכם מנה - ואיני יודע איזה מכם,

או אביו של אחד מכם, הפקיד אצלי מנה - ואיני יודע איזה הוא,

נותן לזה מנה - ולזה מנה,

שהודה מפי עצמו.

(ד) שנים - שהפקידו אצל אחד,

זה מנה - וזה מאתים,

זה אומר: מאתים שלי - וזה אומר: מאתים שלי,

נותן לזה מנה - ולזה מנה,

והשאר יהא מונח - עד שיבוא אליהו.

אמר רבי יוסי:

אם כן מה הפסיד הרמאי?

אלא - הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.

(ה) וכן שני כלים -

אחד יפה מנה - ואחד יפה אלף זוז,

זה אומר: יפה שלי - וזה אומר: יפה שלי,

נותן את הקטן - לאחד מהם,

ומתוך הגדול - נותן דמי הקטן לשני,

והשאר יהא מונח - עד שיבוא אליהו,

אמר רבי יוסי:

אם כן מה הפסיד הרמאי?

אלא - יהא הכל מונח עד שיבוא אליהו.

(ו) המפקיד פירות אצל חברו -

אפילו הן אובדין - הרי זה לא יגע בהן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

מוכרן בבית דין - מפני השב אבידה לבעלים.

(ז) המפקיד אצל חברו פירות -

הרי זה יוציא לו חסרונות -

לחיטים, ולאורז - תשעת חציי קבין לכור.

לשעורים, ולדוחן - תשעת קבין לכור.

לכוסמין, ולזרע פשתן - שלשת סאין לכור.

הכל לפי המידה - והכל לפי הזמן.

אמר רבי יוחנן בן נורי:

וכי מה אכפת להם,

והעכברים אוכלין - בין מהרבה, בין מקמעה,

אינו מוציא לו חסרונות - אלא לכור אחד בלבד.

רבי יהודה אומר:

אם היתה מידה מרובה - אינו מוציא לו חסרונות,

מפני שהן מותירות.

(ח) יוציא לו שתות - ליין.

רבי יהודה אומר: חומש.

יוציא לו -

שלשת לוגין שמן - למאה,

לוג ומחצה שמרים - ולוג ומחצה בלע.

אם היה שמן מזוקק - אינו מוציא לו שמרים,

קנקנים ישנים - אינו מוציא לו בלע.

רבי יהודה אומר:

אף המוכר שמן מזוקק לחברו - כל ימות השנה,

הרי זה מקבל עליו, לוג ומחצה שמרים - למאה.

(ט) המפקיד חבית אצל חברו -

ולא יחדו לה הבעלים מקום - וטילטלה ונשברה,

אם מתוך ידו נשברה -

לצורכו - חייב,

לצורכה - פטור.

ואם משהניחה -

בין לצורכו, בין לצורכה - פטור.

יחדו לה הבעלים מקום - וטילטלה ונשברה,

בין מתוך ידו, ובין משהניחה -

לצורכו - חייב,

לצורכה - פטור.

(י) המפקיד מעות אצל חברו -

צררן והפשילן לאחריו,

מסרן לבנו ולבתו הקטנים,

ונעל בפניהם שלא כראוי - חייב,

שלא שמר כדרך השומרים.

ואם שמר כדרך השומרים - פטור.

(יא) המפקיד מעות אצל השולחני -

אם צרורין - לא ישתמש בהן,

לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.

ואם מותרין - ישתמש בהן,

לפיכך אם אבדו - חייב באחריותן.

אצל בעל הבית -

בין כך, ובין כך - לא ישתמש בהן,

לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.

החנווני -

כבעל הבית - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: כשולחני.

(יב) השולח יד בפיקדון -

בית שמאי אומרין: ילקה בחסר, וביתר.

בית הלל אומרין: כשעת הוצאה.

רבי עקיבה אומר: כשעת התביעה.

החושב לשלוח יד בפיקדון -

בית שמאי - מחייבין.

ובית הלל אומרין:

אינו חייב - עד שעה שישלח יד.

כיצד?

הטה את החבית, ונטל ממנה רביעית, ונשברה - אינו משלם אלא רביעית,

הגביהה, ונטל ממנה רביעית, ונשברה - משלם את הכל.

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ג

משנה בבא מציעא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב