רבינו שמשון על אהלות ט

<< · רבינו שמשון · על אהלות · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ. בכוורת שיש לה שולים ומחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש עסקינן שאין מקבלת טומאה ומוטה על צדה בתוך הפתח ומקצתה בחוץ ומקצתה בבית ופיה לחוץ ושוליה לפנים ובשאינה גבוהה מן הארץ טפח כדמוכח' סיפא ובמחולחלת היינו שהדפנות נקובות בפותח טפח. ובתוספתא (פ"י) נמי קתני אי זו היא מחולחלת כל שיש לה טפח מארבע רוחותיה משלש רוחותיה משתי רוחותיה זו כנגד זו כלומר שיש חילחול טפח בארבע דפנות או בשלש ולכל הפחות בשתים זה כנגד זה שיש שעושין נקבים בדפנות בפותח טפח כדי שיכנסו הדבורים ויצאו ופעמים דפקוקים בקש ואותו הפקק אינו תקוע בחוזק ולא מיהדק אלא רפוי מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דפ' חומר בקודש (דף כב.) ודפ' הרואה (דף נט.) עננא חלחולי מחלחלי ומלשון מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת במסכת כלים פ"י (מ"ג) ותנן במקואות פ"ד (מ"ג) היו צרורות מתחלחלים לתוכו והילכך לאעיולי לה טומאה חשיב כסתום ולאפוקי מינה טומאה חשיב כפתוח: נתון תחתיה מבחוץ. או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית אם הזית תחתיה וכלים על גבה כנגדו או הזית על גבה וכלים תחתיה כנגדו תחתיה וגבה טמא אבל מה שבתוכה טהור ואע"פ שהכוורת מצלת לתוכה על מה שתחתיה וגבה אינה מצלת אפי' היתה גבוהה מן הארץ טפח כיון דכלי עץ היא כדתנן לעיל פ"ו (מ"א) אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר דאפי' נדבך הנתון ע"ג כלי אבנים אינו מציל כ"ש הכלי עצמו ותנן נמי לעיל פ"ה (מ"ו) הכלים מצילין עם דפנות אהלים אבל בלא דפנות לא ומיהו לא ידענא אמאי מציל הכא אמה שבתוכה דבפ"ה הבאתי ברייתא דקתני קדירה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ והיא רוצצת טומאה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ומשמע אף לטמאות מה שבתוכה מדקתני סיפא היתה גבוהה טפח מה שבתוכה טהור וכאן על כרחין צריך לומר כמו שפירשתי דתוכה טהור דאין לומר דנקט תחתיה וגבה טמא וכ"ש תוכה דקרוב לטומאה יותר דא"כ גם בית ליטמא אי חשבת ליה לזית כאילו מונח בתוכה דטומאה שבתוכה נכנסת לבית כיון דמחולחלת ויש לחלק בין קדירה שפיה למעלה לכוורת המוטה על צדה כמו שאפרש לקמן בפירקין:

כל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור. האי תוכה כמו ותוכה בוי"ו כלומר כלים שתחתיה וגבה שלא כנגד הזית וכלים שבתוכה אפי' כנגד הזית וכלים שבבית הכל טהור:

בבית. אם הכזית בבית אין טמא [אלא] הבית אבל כלים שבתוך הכוורת טהורים דפיה לחוץ ודרך נקב שבתוך הכוורת שבדופן אין הטומאה נכנסת אע"פ שיש בו פותח טפח כיון שהוא פקוק כדפרישית:

בתוכה. אם הכזית בתוך הכוורת: הכל טמא. שדרך נקב הדופן יוצאה הטומאה לבית כיון דלא מיהדקא הפקיקה ואפי' כלים שתחתיה ושעל גבה מבחוץ טמאים דכיון דאם הכזית בתוכה כמלא טומאה דמי מחמת אהל שבתוכה ואין כלי מציל על מה שתחתיו וגביו:

משנה ב

תחתיה. כשיש טומאה תחתיה דמביאה טומאה לבית כיון דגבוה טפח וכלים שעל גבה אפי' שלא כנגד הטומאה נמי טמאים אפילו בחוץ דתחתיה כמאן דמלי טומאה ואין מצלת על גבה כדפרישית דאין כלי מציל וכן אם טומאה בבית הכל טמא מהאי טעמא דאהל המת הבית מביא טומאה לתחתיה ואין מצלת על גבה וכן אם טומאה על גבה כיון דאין מצלת על מה שתחתיה רואין תחתיה כמאן דמלי טומאה הילכך מה שבבית ומה שתחתיה ומה שעל גבה הכל טמא:

אלא תוכה. כלומר הכל טמא חוץ ממה שבתוכה דטהור:

משנה ג

שהיא כלי מחולחלת. פירשתיו לעיל:

היתה פחותה. שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי:

ופקוקה בקש. במקום הפחיתה:

או אפוצה. שיש כיסוי דבוק במקום אחד: כזית מן המת נתון תחתיה. השתא איירי באינה מחולחלת שהדפנות שלימות או שהנקבים פקוקי' בחוזק ובאינה גבוהה מן הארץ טפח ופיה לחוץ. קצת נראה דמדקתני הכא [ופיה] לפנים או אפוצה וגבי עומדת באויר דקתני פחותה ופקוקה ולא קתני או אפוצה משמע דאפוצה אחלחול קאי שהוא אפוץ וסתום בדוחק שאין בה חלחול טפח והא דנקט או אפוצה לאו למימרא ואפי' היא כלי אלא קאי אהא דקתני בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת דמשמע כי קתני היתה פחותה כלומר אבל היתה פחותה ופקוקה בקש ודפנותי' שלימות שאינה מחולחלת אפי' דפנותי' שלימות אלא שאפוצה במקום שהיא מחולחלת ואין בה חלחול טפח:

כנגדו עד התהום טמא. וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי היא חשובה כאהל המת להציל תוכה ועל גבה:

על גבה. אם כזית מן המת נתון על גבה:

כנגדו עד לרקיע טמא. וכל השאר טהור דמצלת תוכה ותחתיה כיון דלאו כלי הוא: בבית. אם כזית מן המת (צ"ל בבית). בתוכה אין טמא אלא (צ"ל הבית) תוכה וכל השאר טהור דפיה לחוץ:

בתוכה. אם כזית מן המת בתוכה:

אין טמא אלא תוכה. וכל השאר טהור דאין הטומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה כיון דלאו כלי היא:

משנה ד

תחתיה והבית טמא. דמביאין טומאה מזה לזה:

תוכה וגבה טהור. תוכה טהור אפי' מה שבפנים כיון דפיה לחוץ וגבה טהור מה שבחוץ ומצלת כיון דלאו כלי היא:

בתוכה. אם הטומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה וכל השאר טהור כדפרישית:

משנה ה

היה פיה לפנים. במוטה על צדה איירי כדפרישית מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ ושוליה לחוץ ופיה לפנים השתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח ואין חילוק בין פיה לחוץ לפיה לפנים באינה גבוהה טפח אלא דבפיה לחוץ קתני לעיל בבית אין טמא אלא הבית והכא דפיה לפנים [קתני] הכל טמא משום דנכנסת טומאה דרך פיה:

משנה ו

היתה גבוהה. לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא אלא תוכה והכא דפיה לפנים הכל טמא:

משנה ז

בזמן שהיא כלי מחולחלת. לא נפקא מינה מידי בין מחולחלת לאינה מחולחלת כיון דפיה לפנים דלא מהני בפיה לחוץ מחולחלת אלא לענין הוצאת טומאה מתוכה לבית והכא דפיה לפנים הרי יוצאה דרך פיה אלא איידי דתנא רישא מחולחלת בהדי כלי נקטיה הכא:

כנגדו עד התהום טמא. וכל השאר טהור ובאינה גבוהה איירי וכבר פירשתי הטעם:

תוכה או בבית תוכה והבית טמאין. משום דפיה לפנים אבל לעיל דפיה לחוץ קתני בבית אין טמא אלא הבית והשאר טהור:

משנה ח

אלא גבה. כשטומאה בבית תוכה טמא משום דפיה לפנים אבל לעיל דפיה לחוץ תוכה וגבה טהור:

משנה ט

ממלא כל הבית. שכולה בפנים ויושבת כתקנה ופיה מגיע לשמי קורה שאין בינה לתקרה פותח טפח:

טומאה בתוכה הבית טמא. טומאה בבית מה שבתוכה טהור. מידי דהוה אביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח לעיל פ"ג (מ"ז):

בין עומדת. כלומר דין זה נוהג בין עומדת ומגעת לקורות בין מוטה על צדה ואין בין פיה לדופן הבית ריוח טפח:

בין אחת בין שתים. זו על גב זו ואין בין פי השניה לקורות פותח טפח וכן אין בין שולי השניה לפיה של ראשונה פותח טפח:

תניא בתוספתא [דאהלות פ"י] כוורת שבתוך הבית וכפישה נתונה על פיה רבי יהודה אומר מצלת וחכ"א אין מצלת שר' יהודה אומר כשם שהנסר מציל כך כפישה מצלת היתה מוטה על צדה בפותח טפח הכל מודים שאינה מצלת. עמוד של קדירות שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות שוליה של זו על פיה של זו ושוליה של זו על פיה של זו אם אין בין פי העליונה ולקורות פותח טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס אם יש בין פי העליונה לקורות פותח טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא [ג ] טומא' בבית מה שבתוכו טהור היתה אחת טמאה ונתונה באמצע ויש במקומה טפח על טפח על רום טפח טומאה בתוכו הבית טמא (טמא אין במקומה טע"ט על רום טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור כצ"ל וכ"א [בתוספתא] לפנינו) טומאה בבית מה שבתוכו טהור. פיטוס שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות אם אין בין פיו לקורות פותח טפח ובין שוליו לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומא' לצאת ואין דרכה להכנס אם יש בין פיו לקורות פותח טפח ובין שוליו לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא היה פיו צר ואין בין אוגנו ולקורות פותח טפח הרי זה מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא באוגנו פותח טפח: היו שוליו חדים ואין בין שוליו לארץ פותח טפח הרי זה מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא בשוליו פותח טפח. היתה כוורת פחותה ופקוקה בקש אפי' גבוה מן הארץ אמה ה"ז מצלת. פי' כוורת שבתוך הבית. ויש בינה לבין הקורות פותח טפח: כשם שהנסר מציל. כלומר כשם שאתם מודים בנסר שהוא מציל כדתנן לעיל פ"ה (מ"ו) גבי כוורת פחותה דאם היה נסר חלק נתון עליה או סרידה שאין לה גפיים טהור. ורבנן סברי לא מדמינן כפישה לנסר. היתה מוטה על צדה בפותח טפח שיש בין פיה ולכותל טפח וכפישה נתונה בפיה הכל מודים אפי' רבי יהודה מודה שאינה מצלת משום דזימנין דנפלה אי נמי דוקא כפישה שהוא כלי אין מצלת אלא עם דופן הבית כדתנן לעיל פרק ה' וזו רחוקה מן הכותל טפח. עמוד של קדירות דרך הקדרים שעושין גל של קדירות כעין עמוד ומסדרין אותן זו על זו מן הארץ עד שמי קורה. ובין שולי תחתונה לארץ פותח טפח לרבותא נקטי' דאפילו (צ"ל הטומאה בבית מה שבתוכו טהור וכ"ה בד"י) הביא הטומאה שבתוכו מה טהור כיון דליכא פותח טפח בין פי העליונה ולקורות דאע"ג דבעלמא אין קדרה מצלת בלא צמיד פתיל הכא מצלת עם דפנות אהלים דהא אין בין עליונה לקורות פותח טפח וכולן יושבות זו על זו: אם יש בין פי העליונה לקורות פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור. כך כתוב בתוספתא ושיבוש הוא דדוקא בליכא פותח טפח הוא דמטהר ברישא אבל בפותח טפח מה שבתוכו טמא וכן מוכח פיטוס דסיפא והא דנקט ובין שולי התחתונה פותח טפח אגב גררה נקטה דכיון דמפיה ובין הקורות טפח בין שוליה למעלה לא מוריד (צ"ל לא מעלה ולא מוריד): היתה אחת טמאה נתונה באמצע [וכו'] כיון דטמאה כמאן דליתה דמיא. פיטוס כמו הללו בעלי פטסין דפי"ט דביצה (דף טו:) והן חביות גדולות עשויים כעין קנקנים מדאמרינן בב"ב (דף צג:) קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה: היה פיו צר. שאין בו פותח טפח ואין בין אוגנו לקורות פותח טפח האי אוגן הוא שפה לפיו סביב ופיו האוגן דבוק בקורה ויש אוגן שגובהו טפח ויש שגובהו פותח טפח והא דתני אין בין אוגנו לקורות פותח טפח לאו שיש אויר בין האוגן לקורות דלעולם דבוק פי האוגן בקורה אלא בגובהו של אוגן איירי שאין קומת האוגן טפח ובטל אגב כלי ומציל על מה שבתוכו אע"פ שאין ברחבו של אוגן טפח אבל יש בין אוגנו לקורות פותח טפח כלומר שקומת האוגן טפח חשיב ככלי באפי נפשיה ואע"פ שהקורה דבוקה לפיו אינו מציל עד שיהא ברחבו של אוגן פותח טפח דכיון דחשיב כרחב טפח נחשב כשאר הכלים להציל וכעין שיטה זו יש לפרש היו שוליו חדים כלומר שאינם רחבים טפח וכל שוליים דהך ברייתא הוו כעין שולי הכוסות של כסף ושל זכוכית שיש להן בית קיבול מתחתיהם שכן היה דרכם כעין אותם כלי חרס אדומים של ישמעאל הנמצאים בקרקע ולענין הכי נקט הכא פותח טפח כדי להציל על מה שבשוליו והא דקאמרי' ואין בין שוליו לארץ פותח טפח היינו שאין בקומת השולים טפח דאז בטל אגב כלי ומציל ובלבד שלא יהא בין פיו לקורות טפח אבל יש בקומת השולים טפח אין מציל עד שיהא ברחב שוליו טפח דאז נחשב ככלי קטן להציל על מה שבתוכו וכל לשון הברייתא יש ליישב לפי שיטה זו. אפי' גבוהה מן הארץ אמה לפי שיטה שפירשתי מיתוקמא בשולי הכוורת גבוהין אמה ולהציל על מה שבתוכו אע"פ שאין רחבים טפח ומצלת משום דנתבטלה מתורת כלי:

משנה י

הבית טהור. שהשקוף יורד וסותם את פי הכוורת ואין הטומאה נכנסת לבית כיון דאין בינה לשקוף פותח טפח ולא במחולחלת איירי דאי במחולחלת איירי א"כ (דאין) דרך שם היתה טומאה יוצאה לבית כי כל הני דלעיל:

טומאה בבית מה שבתוכה טמא. נראה שזה טעות סופר אלא טהור גרסי' כדמשמע בתוספתא שהטומאה יוצאה לחוץ ואין נכנסת לתוך הכוורת:

תניא בתוספתא (שם) כוורת שהיא עומדת בתוך הפתח וסותמת את כל הפתח אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס אם יש בין פיה לשקוף פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טמא אם אין בין דופנותיה לפצימין פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור: שתי כוורת שהן עומדות בתוך הפתח וסותמות את כל הפתח אם אין שולים של זו על גבי של זו אם יש בין העליונה לשקוף פותח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור. טומאה בבית מה שבתוכה טמא וכלים שביניהן טהורין אם יש בין דופנותיה לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בתוכן הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכן טהור נטמאת אחת מהן היא טמאה והבית וחבירתה טהורים וכן פיה של זו ע"ג שוליה של זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו. פירוש וסותמת כל הפתח מלמעלה ולמטה ומן הצדדין כמו שמפרש והולך וכן (צ"ל ובין) שולי' לארץ פותח טפח לרבותא נקטיה אע"פ שטומאה נכנסת תחתיה מצלת כיון דפיה סמוך לשקוף בפחו' מטפח ועוד יש לפרש דוקא בדאיכא טפח שיש מקום לטומא' כמו שאפרש וכן (צ"ל ובין) פי' התחתונ' לארץ פותח טפח כלומר אם כוורת אחת היא בין שוליה לארץ פותח טפח ואם שתים הן זו ע"ג זו ופי התחתונה למטה אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח והא דקתני טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור אעליונה קאי דאע"ג דנטמאה תחתונה נעשית סתימה לעליונה אם פי העליונה על שוליה דאע"ג דסתימה שעל ידי כלי אינו מועיל בלא צמיד פתיל בכוורת שאינה מקבלת טומאה כדפרישית לעיל פ"ד הכא מהני משום דאין בינה לשקוף פותח טפח ומצלת עם דפנות אהלים א"נ הכא מיירי בפי העליונה לצד השקוף ולפי ששנינו אין בין דפנותיה לפצימים פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומא' דנמצא כל הפתח סתום חוץ מהאי פותח טפח דלמטה אם איתא שגם למטה ליכא פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומאה בבית כיון דסופה לצאת דרך הפתח ואית דגרס ואין בין שוליה לארץ פותח טפח ולפי אותה גירסא יש לפרש ובין פי התחתנה כמו ואין בין פי התחתונ' ומשום דכבר תנא ואין בתרוייהו לא חשש כאן לשנות דעלייהו קאי כלומר אם שתי כוורות הן אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח ואע"ג דכל הפתח סתום יש לבית פתחים הרבה. אם יש בין פי העליונה לשקוף פוחח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח כגון שתי כוורו' שולי העליונה על שולי התחתונה והכלים שביניהן טהורין כגון שלש כוורות ויש כלים באמצעית דאע"פ שפיהן מרווחין מרוחק טפח זו מן הארץ וזו מן השקוף נחשבות ככסוי לפי האמצעית כמו שפירשנו: אם יש בין דופנותיהן לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור על כרחין טעות סופר יש כאן דטמא ראוי להיות ויש לישבו בדוחק דהכי קאמר וביניהן לארץ פותח טפח כלומר שפי התחתונה דבוק בשקוף ובין שולי העליונה לשולי התחתונה טפח זה קרוי ביניהן לארץ פותח טפח ואע"ג דליכא צמיד פתיל בתחתונה וגם מרוחקת טפח מן הפצימין כיון שהארץ סותמת פיה מציל בכלי דלא מקבל טומאה אע"פ שאין מועיל בקדירה ובתנור כדפרישית לעיל: נטמאת אחת מהן כגון שפי התחתונה או העליונה רחוק טפח ולאו טמאה ממש קאמר שתהיה כוורת עצמה טמאה דבמחזקת ארבעים סאה עסקינן דלאו בת קבולי טומאה היא דאי לאו הכי לא היתה מצלת ואע"ג דכבר שמעינן לה מהנך כללי דלעיל הדר תנייה משום כן דקתני היא טמאה וחבירתה טהורה דנחשבת כסוי לחבירתה להציל: פיה של זו על גבי שוליה של זו ששתיהן כפאן על פיהן זו על זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו שיושבות זו על זו כתיקנן ועוד יש לפרש בהך ברייתא ובהך ברייתא דלעיל דכל היכא דקתני ואין בין והדר תני ובין אאין קמא קאי ובין שוליה לארץ ובין דופנותיה לפצימין נקט לענין הצלת מה שהיו שוליה לארץ ומה שבין דפנותיה לפצימין אבל זה ודאי דאם יש בין פיה לשקוף טפח שוב אין מצלת על מה שבין שוליה לארץ ועל מה שבין דפנותי' לפצימין אע"ג דליכא טפח:

משנה יא

באויר כגון בחצר או בגינה שהיא אויר העולם שאין שם אהל וחוזר לכוורת דריש פירקין שהיא לתוך הפתח ומוטה על צדה ופיה לחוץ והכא דאינה גבוהה טפח וכזית מן המת נתון תחתי' דינא כי ההיא לכולה מילתא וכן נמי גבוהה טפח דהכא כגבוהה טפח דריש פירקין אלא דכאן אין שייך להזכיר בית דבעומדת באויר עסקינן:

משנה יב

בזמן שהוא כלי. הכא דעומדת באויר לא שייך להזכיר מחולחלת: פחותה ופקוקה בקש. לא שייך למיתני או אפוצה אלא במחולחלת כדפרישית לעיל:

או מחזקת מ' סאה כדברי חכמי'. כולי פירקין נמי עד השתא במחזקת ארבעים סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי אתנא קמא וקסברי דמחזקת ארבעים סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה ועל גבה וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהנך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים ובכל הני דלעיל לא תני:

כזית מן המת נתון תחתיה. דינה כפחותה ואינה גבוהה כי ההיא דלעיל דפיה לחוץ ה"נ דינה כדין כוורת דלעיל שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוה טפח:

משנה יג

על גבה. כל על גבה ששנינו בפיה למעלה כאן גבי כוורת ולקמן גבי חבית וגבי קדירה היינו שהטומאה מאהיל חוצה לה למעלה מפיה:

בוקעת ועולה. אע"ג דלעיל במוטה על צדה וטומאה תחתיה או על גבה מצלת על מה שבתוכה הכא דפיה למעלה מאחר דאין מצלת על מה שחוצה לה אינה מצלת נמי על מה שבתוכה כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר של מעלה בחוצה לה ודוקא כנגד הזית טמא ולא מן הצדדין כיון דפחותה ואינה גבוהה טפח שאין שם אהל להביא טומאה לצדדין אבל היתה גבוהה טפח או מכוסה אע"פ שאינה גבוהה טפח או כפאה על פיה שיש אהל להביא טומאה הכל טמא ואין הכסוי חשוב להפסיק בין אויר תוכה לאויר של מעלה דלא דמי כלל למוטה על צדה ודוקא מכוסה בכפישה או בשאר כלי אף על פי שאינו מקבל טומאה אבל מכוסה בנסר אף על פי שטומאה על גבה אין הטומאה בוקעת את הנסר כדתניא לעיל גבי כוורת שבתוך הבית:

משנה יד

בד"א בזמן שהיא כלי. לא נקטיה לרבנן משום דינא דהך בבא דלדידהו באינה גבוהה שוה פחותה ופקוקה בקש לבזמן שהיא כלי אלא משום דפליגי הכא רבי אלעזר ורבי שמעון נקטיה ועוד משום דבהיתה גבוהה יש חילוק כדקתני באידך בבא בדברי חכמים דמשוי מחזקת ארבעים סאה לפחותה ופקוקה בקש אבל תנא קמא לא: אין טומאה עולה לה אף לא יורדת ממנה. בזמן שהטומאה תחתיה אינה עולה לתוכה ובזמן שהטומאה בתוכה אינה יורדת תחתיה.

תניא בתוספתא [פ"י] מודה ר' אלעזר ור"ש בטומאה תחת הפקק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' דהא דמטהרי בפחותה משום דעשויה כעין כלי והיה עליה תורת כלי מה שאין כן בפקק: תחתיה טמא אבל תוכה וגבה טהור וכשהטומאה בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור:

משנה טו

ארון שהיא רחבה. בלשון מקרא ארון לשון (נקבה) [זכר] ולאו בארון של עץ אלא בחקוק בסלע מששת ימי בראשית כדמשמע בתוספתא שנחצוב בצור: רחב מלמטה וצר מלמעלה הנוגע מלמטה טהור דלאו כנגד פיו הוא ושמא משום דמה שכנגד פיו נחשב כארון אבל שבצדדין לא ותימ' אי מיירי במכוסה כדקתני בתוספתא וכדמוכח סיפא דעשויה כמין קמטרא א"כ נחזייה כמאן דמלי טומאה ותהא טומא' בוקעת עד התהום כנגד כל החלל ואי הוה מיירי בארון החקוקה בשן סלע שהסלע בולט מן ההר לאויר העולם הוה ניחא דמאחר דאין נחשב כארון אין הטומאה בוקעת מידי דהוה אמעזיבה שבין בית לעלייה דאין בוקעת אלא בחציה שכלפי הטומאה כדתנן לעיל פ"ו (מ"ד) אבל רחב מלמעלה וצר מלמטה או שהיה שוה הנוגע בה מכל מקום טמא לרבי אליעזר שהכל נחשב כארון והכסוי מבקע הטומאה בכולה שעולה עד הכסוי וחוזרת ויורדת על פני כולו ורבי יהושע מטהר מטפח ולמטה דאין נחשב כארון אלא טפח הסמוך לחלל הארון לפיכך אינה בוקעת מטפח ולמטה.

תניא בתוספתא (שם (ע"ש).) ארון שהוא חקוק בסלע ומכוס' הנוגע בו מ"מ טהור ואינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה נתונה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו בלבד היתה בנויה בכותלה של נפש אם היתה נראית כל שהוא לתוך הנפש הנכנס לתוכה טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד כיסויה בלבד. בנה הנפש על גבה הרי היא כקבר סתום ומטמא' מכל סביבותיה: העשויה כמין דלוסקוס הנוגע בה מ"מ טהור. הנוגע בשעוה שלה רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע אומר מטפח ולמטה טהור מטפח ולמעלה טמא שאין מעלין עולות גבוהה מן הארץ טפח: פי' חקוק בסלע צור שמששת ימי בראשית שאינו מיטלטל. בכותלה של נפש שבנו אצלה נפש וכותל הנפש בנוי על לבה: אם הית' נראית שנראה כל שהוא הארון בתוך הנפש הנכנס לתוכה של נפש טמא: ואם לאו שנשאר על פי הארון לחוץ וצד ארון של צור נכנס בבנין אינו טמא אלא כנגד כיסויה של ארון בלבד ותוך הנפש טהור: בנה הנפש על גבה על הארון עצמה שכולה כנפש: הרי היא הנפש כולה כקבר סתום: העשויה כמין דלוסקוס שזאת הנפש בנויה על פי הארון מכוון כנגד פיו ודפני הארון מבחוץ הילכך הנוגע בדופני הארון מכל צד טהור כיון דנפש בנוי עליו: הנוגע בשעוה שלה בשעוה כמו בשוה שהדלוסקוס שלה בשוה ומכוון כנגד דופני הארון ובזה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע רבי יהושע מטהר מטפח ולמטה דלאו כארון דמי שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח במסכת זבחים פרק קדשי קדשים (דף נח.) דרשינן מזבח שיהא מחובר שלא יבננו לא על גבי כפין ולא על גבי מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמילתא אחריתא ולא כמחובר ופסול להעלות עליו עולה:

קמטרא. כלי הוא כדמשמע פרק מי שמתו (דף כו.) לאשר על המלתחה לדי ממנא על קמטרא (מלכים ב י) וכיסוי שלה מכסה עובי הדפנות וכ"ש שכנגד כסויה טמא משום הכי הנוגע בה בכל מקום טמא אבל גלוסקוס אין כיסוי שלו אלא כנגד חללו כיתד הנכנס בפי הנקב בדוחק הילכך הנוגע בה בכל מקום טהור חוץ ממקום פתיחה דהיינו בכיסוי שכנגד חללה. וגלוסקוס דמתני' הוא דלוסקוס דברייתא דלעיל והוא דלוסקמא הנזכר בהש"ס וקוברין בו מת כדאשכחן פרק ואלו מגלחין (דף כב.) בן שלשים יוצא בדלוסקמא וההיא דבריית' דלעיל נמי הכי הייתי יכול לפרש אלא משום דמשמע דקאי אנפש שהנפש עשוי כמין דלוסקמא:

משנה טז

חבית שהיא יושבת על שוליה. חביות שלהן עשויין כעין קדרות שלנו שהדפנות שבה הולכות וכופפות לצד השוליים ולצד הפה שהן בולטות באמצען כמין בטן צרות מבחוץ ורחבות באמצען: באויר. היינו אויר העולם לאפוקי תחת אהל:

קורקורתה. כמו קרקעיתה והם השוליים:

בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל כלים שכנגד הזית טמאין בין תחתיה בין תוכה בין על גבה מידי דהוה אכוורת היושבת על שוליה אבל שבצדדין שלא כנגד הזית טהורין:

והחבית טמאה. לא שתהא החבית עצמה טמאה דע"כ מתני' בחבית שאינה מקבלת טומאה כדמוכחא סיפא אלא כלומר שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאין משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורתה וכדפרישית לעיל גבי כוורת דכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שלמעלה חוצה לה מתוך שאין מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה: תחת דפנותיה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:

והחבית טהור. היינו מה שבתוך החבית אפי' כנגד הזית דדופני החבית עשויין כדופני קדירות שלנו שבולטין כמין בטן וכשיש זית תחת הדופן (טמא מה.) (דמי) שחוצה לה כנגד הזית: בתוכה ותחת דופנה. כלומר בפנים בחלל דופנה וקרי ליה תחת לפי שנוטה הדופן לצד פיה ולאפוקי על שוליה שמכוון כנגד פיה:

אם יש בדפנות פותח טפח. שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד פיה של חבית טפח על טפח על רום טפח:

הכל טמא. שהאהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אהל ומשום הכי כנגד פיה טהורה ואם לאו דאין שם טפח טומאה בוקעת ועולה ואין טמא אלא כנגד הזית:

במה דברים אמורים בטהורה. ע"כ האי בטהורה היינו בחבית דלאו בת קבולי טומאה היא כלל דאי בבת קבולי טומאה מאי נפקא לן מינה במה שהיתה טהורה מעיקרא כיון דהשתא מיהא טמאה היא אלא בדלאו בת קבולי טומאה קאמר כי ההיא דתנן פ"ב (מ"ג) דמס' כלים הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטים וחבית דפיה בשולי המחץ אי נמי בסתם חבית וכגון דלא הוסקה דאין כלים מקבלין טומאה עד שיצרפם בכבשן כדתנן בפ"ד (מ"ד) דכלים:

אבל אם היתה טמאה. כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן:

או גבוה מן הארץ טפח. כלומר ואפילו טהורה כי הני דפריש או מכוסה ואפי' טהורה או כפויה ואפי' טהורה.

וטומאה תחתיה. או בתוכה או על גבה הכל טמא. דאם בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה אע"פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה מידי דהוה אכלים שבתוכה מאחר דאינה מוקפת צמיד פתיל כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק בין אויר תוכו לאויר שחוצה לו והאי תחתיה היינו תחת (צ"ל תחת שוליה) דלא קתני תחת דפנות מבחוץ ונטמאת החבית עצמה וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל הכלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה דאע"ג דאין אדם וכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורין מאחר דחבית עצמה טמאה וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כמלא טומאה ואפילו טומאה על גבה כדפרישית בריש פירקין גבי כוורת שהיתה גבוהה טפח והשתא כל הני אין דינם שוה אם היתה (החבית מקבלת טומאה.) טומאה מה שבתוכה אפי' שלא כנגד הטומא' טמא והמאהיל על גבה כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומא' טהור אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה המאהיל על גבה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואין לתמוה כפויה על פיה וטומא' על גבה תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפי' צמיד פתיל דהכא ליכא מירוח ובתוספתא דכלי' פ' מחט וטבעת משמע נמי דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח:

תניא בתוספתא [פ"י] חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כנגד קרקורתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה כזית מן המת מקצתו נתון תחת דופנה ומקצתה נתון תחת קרקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה (טהור) [טמא] וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה פותח טפח הכל טמא שני חצאי זיתים אחד נתון תחת דופנה ואחד נתון תחת קרקורתה (כל כנגד הטומאה.) טומאה בין מלמעלה בין מלמטה (טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ"ל) טהור היה זה שנתון תחת דופנה משוך כנגד קרקורתה כאילו הוא כנגד קרקורתה וזה שנתון תחת קרקורתה משוך תחת דופנה כאילו כולו תחת דופנה: היתה כפויה על פיה ויש בדופנה פותח טפח ואין באוגנה פותח טפח כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה ואוגנה פותח טפח הכל טמא: היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת באויר כלים שלמעלה ושלמטה הימנה טמאין והאוכלים והמשקין שבתוכה טהורין: היתה מוט' על צדה באויר הרי היא ככוורת לכל דבר: פירוש הכל טמא משום דמקצתו תחת קרקורתה דמגו דנכנסת טומאה לתוכו משום האי דכנגד קורקורתה נכנסת נמי ההיא דכנגד דפנה לתוכה: