משנה אהלות ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ג · משנה ו | >>
כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בארבעה טפחים, להציל הטומאה על הפתחים.
אבל להוציא הטומאה, בפותח טפח.
גדול מכזית, כמת.
רבי יוסי אומר, השדרה והגולגולת, כמתכה.
כְּזַיִת מִן הַמֵּת,
- פִּתְחוֹ בְּטֶפַח,
- וְהַמֵּת
- פִּתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים,
- לְהַצִּיל הַטֻּמְאָה עַל הַפְּתָחִים;
- אֲבָל לְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה,
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- פִּתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים,
- גָּדוֹל מִכְּזַיִת,
- כַּמֵּת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת,
- כַּמֵּת:
כזית מן המת - פתחו בטפח,
- והמת - פתחו בארבעה טפחים,
- להציל את הטומאה על הפתחים.
- אבל, להוציא את הטומאה - בפותח טפח.
- וגדול מכזית - כמת.
- רבי יוסי אומר: השזרה, והגולגולת - כמת.
- והמת - פתחו בארבעה טפחים,
השורש אצלנו:
- אם היה המת בבית ולזה הבית שערים רבים מכל הצדדים, והיה משקוף הבית יוצא על השערים כמו המשקופים היוצאין חוץ מהבתים, הנה כל מי שישב חוץ מהבית תחת זה המשקוף היוצא מן הבית הנה הוא טמא מפני השער, ואף על פי שהשער נעול רוצה לומר כל שערי הבית.
- ואם היו כולן נעולות, הנה הבית מטמא כל סביביו.
- ואם פתח פתח אחד מהן שיצא ממנו, הנה הפתח לבד טמא וישאר הבית כולו מחוץ טהור, ואפילו היושבים תחת המשקופים היוצאים מחוץ מכל הפתחים טהורים כאשר הפתחים נעולים, וזהו עניין מציל על הפתחים.
- ואם היה המת בכללו בבית, הנה יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים ארבעה טפחים.
- ואם מה שבבית הוא כזית מן המת, יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים טפח.
- וזה כולו אשר אמר על הפתחים אם היו אלו הפתחים כולן נעולים.
- אולם אם היו פתוחים, אף על פי שהוא יחשוב על אחד מהן לבד שיצא ממנו המת, הנה כל מי שישב תחת המשקוף המחובר בבית הוא טמא, אף על פי שלא יהיה בזה הפתח הפתוח זולת טפח על טפח, וזהו עניין אמרו אבל להוציא את הטומאה, בפותח טפח.
ואמרו גדול מכזית כמת - רוצה לומר שיצטרך פתח מארבעה טפחים, ואז יציל על הפתחים.
וכן סברת רבי יוסי בשדרה וגולגולת, ואינה הלכה:
להציל הטומאה על הפתחים. כי ההיא דתנן לקמן פרק שביעי (מ"ג) ומייתי לה בפ"ק דביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על כל הפתחים כולן. כלומר כולן טמאין הפתחים דהמאהיל על גביהן טמא דלענין הכי איירי כדמוכח בתוספתא (מ"ב) ולקמן פ' שביעי אביאנה א"נ לענין כל הכלים המונחין בחלל הפתחים תחת המשקוף של פתח הבית מבחוץ אע"פ שהפתחים סגורים ויש בו אהל המת ואהל שעל הכלים גזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעין באיזה מהן יוציאנו הילכך כולן טמאין וכשחישב להוציא באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה בכך שיערו חכמים ראוי להוצאת רוב מתים ומצלת על כל הפתחים ואם אין שם כי אם כזית מן המת אפילו חלון של טפח מציל על כל הפתחים הסגורים: בפותח טפח. אפילו במת שלם טומאה יוצא דרך חלון שיש בו פותח טפח אם הוא פתוח: גדול מכזית כמת שלם. דוקא כזית מצומצם פתחו בטפח אבל יותר מכזית אין מועיל (צ"ל מציל) על הפתחים עד שיהא בו ד': השדרה וגולגולת כמת. שלם ואין מציל על הפתחים עד שיהא בו ארבעה:
כזית מן המת פתחו בטפח - המת בבית ולו פתחים הרבה, כל הכלים המונחים בחלל הפתחים תחת המשקוף של פתח מבחוץ, אע"פ שהפתחים נעולים ויש הפסק בין אוהל המת לאוהל הכלים, כולן טמאין. דגזרו חכמים טומאה על המקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם, וכשאין יודעים באיזה מקום יוציאוהו, כולן טמאין. ואם יש כזית מן המת בבית וחשב להוציאו בחלון שיש בו פותח טפח, מציל על כל הפתחים הנעולים, כיון שיודע המקום שסופה של טומאה לצאת דרך שם. ואם הוא מת שלם וחשב להוציא דרך חלון שיש בו ארבעה, מציל על כל הפתחים הנעולים, דבשיעור ארבעה טפחים שיערו חכמים שראוי להוצאת המת:
אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח - אפילו מת שלם טומאה יוצאה דרך חלון כל זמן שהוא פתוח, ומטמא הכלים שבבית שבצדו כד אם יש בחלון פותח טפח:
גדול מכזית כמת - דוקא כזית מצומצם פתחו בטפח. אבל יותר מכזית דינו כאילו היה מת שלם, ואין מציל על הפתחים הנעולים עד שיהא בו ארבעה: רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת שבבית דינו כמת שלם, ואם חשב להוציאן דרך חלון אין מציל על הפתחים הנעולים עד שיהא בו ארבעה. וכן הלכה כו:
כזית מן המת פתחו בטפח. פי' הר"ב המת בבית ולו פתחים הרבה כו' דגזרו חכמים טומאה כו'. עקרא דמלתא במתניתין ג פ"ז וע"ש:
אבל להוציא את הטומאה. פי' הר"ב טומאה יוצאה כו' ומטמאה הכלים שבבית שבצדו. וה"מ לפרש בכלים המונחים בחלל אותו חלון או פתח. וכן פירש הרמב"ם:
רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת. כלומר אע"פ שאין כזית בשר. וכתב הר"ב שכן הלכה. אולי שסובר דר"י לא לאפלוגי אתי וכמו שכתבתי הרבה בפ' בתרא דבכורים שנשנו בלשון פלוגתא ואין חולק אבל לא ידענא מנין לו דדלמא לת"ק דוקא כזית בשר ולא סבירא ליה להא דר"י. והרמב"ם בפירושו כתב שאינו הלכה וכן בחבורו [ריש] פ"ז מהט"מ לא העתיק את דבריו:
(כד) (על הברטנורא) והאו הדין דהוה מצי לפרש בכלים שמונחים בחלל החלון או הפתח:
(כה) (על המשנה) השדרה כו'. אע"פ שאין כזית בשר:
(כו) (על הברטנורא) אולי שסובר דר' יוסי לא פליג. אבל איני יודע מנין לו. והר"מ כתב שאינו הלכה:
אבל להוציא את הטומאה. פי' הרמב"ם ז"ל שאם היו פתוחים אע"פ שחשב על אחד מהן בלבד שיצא ממנו המת הנה כל מה שיש תחת המשקוף המחובר הוא טמא אע"פ שלא יהי' בזה הפתח רק טפח על טפח:
ר' יוסי אומר וכו'. עיין לקמן פ' מגדל סי' ב' בפי' הרא"ש ז"ל שכתבתי גבי ר' יוסי מטהר מפני שיכול להוציאה חצאים וכו':
בסוף פי' ר"ע ז"ל. וכן הלכה. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות ואין כן הלכה שכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו לא הביא דברי ר' יוסי:
יכין
כזית מן המת: שמונח בבית:
פתחו בטפח: ר"ל טע"ט:
והמת פתחו בארבעה טפחים: דחכמים גזרו טומאה לפתח שאפשר שתצא משם הטומאה. שיהיה כל אדם או שאר דבר שבא תחת המשקוף שבכל פתח ופתח של הבית שהמת בתוכו נטמא. ואפי' היו כל הדלתות סגורים. אפ"ה גם מה שבא גם מבחוץ להדלתות תחת המשקוף נטמא [כלקמן פ"ז מ"ג] ואפילו הוציאו המת אח"כ בפתח א'. לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שהפתח הזה עמד להוציאו בו. ונטהר למפרע כל הכלים והאדם שהיו תחת הפתחים האחרים. ליתא. דאע"ג דטומאה זו מדרבנן היא. וכל דבדרבנן אמרינן יש ברירה [כביצה ל"ח א'] אפ"ה כיון דעיקר טומאת מת מדאורייתא היא החמירו בה [ועי' תוס' עירובין ל"ז ב' ד"ה מאן] [ועי' עוד תוס' ביצה דד"ב] דגם לענין אין מבטלין איסור לכתחילה. בכה"ג הו"ל כדאורייתא. אולם מרש"י [ביצה ל"ח א וד"י ע"א] משמע דהפתח שודאי יוציאוהו בו הוא הללממ"ס דכדאוריי' דמיא אבל באינו יודע באיזה פתח יוציאוהו הוה מדרבנן ודו"ק]. מיהו אם קודם שמת חישב שכשימות יוציאו בפתח א'. אז הפתחים האחרים טהורים. ועכ"פ גם לטהר הפתחים האחרים להבא סגי משעה שחישב להוציאו בא' אף שחישב רק אחר שמת נטהרו הפתחים האחרים להבא מאותה שעה. ואעפ"כ יש חילוק. דביש בבית כזית ממת סגי בשחישב להוציאו בפתח שהוא טע"ט. וליתר מכזית וכ"ש למת שלם צריך שיחשוב להוציאו בפתח שהוא ד' על ד' טפחים. ואע"ג דגברא באמתא יתיב [כסוכה ד"ז ב']. נ"ל דהכא יכול המוציאו ליטול זרועות המת ממעל לראשו ויכול שפיר להוציאו דרך פתח שהוא דע"ד טפחים:
להציל הטומאה על הפתחים: נ"ל דרק אסיפא קאי וה"ק הא דקאמינא דמת שלם שיעור פתחו ד' טפחים היינו רק להציל וכו' דכשנפתח פתח של ד"ט נצולו הפתחי' האחרי' הנעולי'. וגם כשהאחרים פחותים מד"ט. זה שהוא ד"ט מציל על האחרים הפחותים מד"ט. אפי' גם אותו שרחב ד"ט נשאר נעול. אבל וכו':
בפותח טפח: אפי' במת שלם. דכל פתח פתוח שבבית שהמת בתוכו. אם מונחים בפתח ההוא כלים או בחדר הסמוך לו שפתוח לו בפתח פתוח טע"ט. נטמאו כולם:
גדול מכזית כמת: ואינו מציל על פתחים אחרים שהן כשעורו כשנפתח. או שהן פחותים מד"ט אפי' נשאר זה נעול:
רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת: מדניכר בו צורת גוף המת. אבל בשר אפי' גדול מכזית ס"ל לר' יוסי דאין דינו כמת [ועי' רב"א]. וכן נ"ל מדלא קאמר ר' יוסי אף שדרה וכו' ולרבנן אין חילוק בין בשר לשדרה וגלגולת או שאר דברים המטמאין באהל [כפ"ב מ"א] ולהכי אף כששדרה וגלגולת הן יותר מכזית מודו לר' יוסי דצריך לו פתח דע"ד טפחים. מדלא גרע מבשר יותר מכזית. עכ"פ כשאינן רק כזית או פחות מזה. וכגון מנפל. לא עדיף מכזית בשר שג"כ מטמא באהל. ואפ"ה סגי בפתח טפח על טפח. וקיי"ל כרבנן [ודלא כהר"ב ועי' רמב"ם פ"ז מטו"מ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת