מלאכת שלמה על אהלות ג

<< · מלאכת שלמה · על אהלות · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כל המטמאין באהל וכו'. בפ' העור והרוטב כתבתי דר' דוסא ור' ישמעאל אמרו דבר אחד:

או מאהיל על כשני חצאי זתים או מאהיל על כחצי זית וכו' כך צ"ל. אכן מצאתי שהח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל אדרבה מחק כל זה ממשנתו וכ' בחוץ בגליון וז"ל כמו שהגהתיו מצאתי בנוסחא של פאס ונלע"ד שהגרסא הכתובה בספר ג"כ יש ליישבה וכולה מתני' איירי בטומאה רצוצה דחשיבא כמו מגע חוץ מהא דקתני בסיפא ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית דאיירי בפותח טפח והתם מוכרח הדבר בעצמו שמדבר בטומאה שיש בה פותח טפח דאי בטומאה רצוצה אותו הדבר האחר שמאהיל עליו ועל כחצי זית אינו מביא לו הטומאה מכחצי זית שהטומאה בוקעת ועולה ולכן בהכרח הוא היכא דקתני ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית הוא מדבר בפותח טפח שמביא לו הטומאה ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל ובגמ' פ' העור והרוטב מסיק רבא דהיכא דהוא מאהיל על המת או המת מאהיל עליו אפי' למעלה מטפח חשיב כנגיעה דטומאה עולה ויורדת וחשיב כנוגע בה אבל ע"י המשכה ונגיעה או אהל דלמעלה ולמטה תרי שמי נינהו פי' אהל ע"י המשכה דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו אלא דבר אחר ממשיך את הטומאה עליו כדקתני בסיפא ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טומאה ור"מ סבר דאהל ונגיעה חד שמא נינהו אפילו אהל דהמשכה וזה הכלל סיומא דמילתא דרבי מאיר היא ע"כ. ובריש פרק שלישי דעדויות הארכתי יותר בבאור מתני' ועיין עוד במה שכתבתי לעיל ריש פרק שני:

משנה ב

שנתפזר בתוך וכו'. בנדה פ' המפלת (נדה דף כ"ז) מייתי ברייתא אחרת דתניא מלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור"ש מטהר והתם עביד צריכותא לתרויהו דאי אשמעי' דברייתא ה"א בההיא קאמרי רבנן דמטמא משום דמכניף אבל נתפזר אימא מודו לי' רבנן לר"ש דאין מאהיל וחוזר ומאהיל דגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפי' ואי אשמעי' בהא ה"א בהא אמר ר"ש משום דאין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל בההיא אימא מודה להו לרבנן צריכא. ופי' הרא"ש ז"ל שנתפזר בתוך הבית הבית טמא כיון שהבית מאהיל על כולה טמא כל מה שבבית שהאהל מצרפן כדתנן לק' בפירקי' שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים והכניס מקצתם בפנים וכו' הבית טמא ע"כ:

ור"ש מטהר. ואזדא לטעמי' דמטהר מלא תרוד ועוד עפר קברות לעיל פ' שני ושמא ההיא ברייתא שהבאתי מפ' המפלת היא מתני' דפירקי' דלעיל בשנוי לשון כדרך התלמוד בכמה דוכתי:

רביעית דם שנבלעה בתוך וכו'. פשוט הוא שכל מה שהי' במת קודם שנבלעה שהוא טמא ואיתה פ' הגוזל קמא ובנדה פ' האשה ופי' רש"י ז"ל הבית טמא כלים שבבית דבית לא מקבל טומאה דקרקע הוא. ואמרי' התם בגמרא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי בכלים שהיו בבית קודם שנבלעה שהיתה בעין והאהיל הבית עלי' ועל הכלים נטמאו אבל בכלים דאתו לבסוף אחר שנבלעה בקרקע טהור:

נבלעה בכסות וכו'. והכניס הכסות לבית אם מתכבסת הכסות וכו' הבית טמא ואם לאו טהור הבית שלא האהיל על רביעית שכבר חסר בהבלעו בכסות אבל הכסות טמא שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה ומדקתני טהור אע"ג דחזותא דרביעית איכא שהדם שנשאר בבגד שאי אפשר לסוחטו נראה לנו בבגד אלמא חזותא לאו מילתא היא ורמי רבא עלה דתנן ברפ"ג דמסכת ערלה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא ותירץ רב כהנא מקולי רביעיות שנו כאן בדם תבוסה דאינו מטמא באהל אלא מדרבנן. ועיין בתוס' שם פ' הגוזל ושם בנדה פ' האשה שהיא עושה צרכי' שפירשו ז"ל דלר' יותנן לא קשי מידי מערלה אטומאה דלדידי' בקפידא תליא מילתא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד ומ"מ צבעו בקליפי ערלה ידלק דלא שייך להתירו מטעם דאין מקפיד דנהנה הוא בצבע וניחא לי' אלא האי שנוייא משני לי' אליבא דריש לקיש וה"ק לי' אפי' לפי דבריך שאתה מדמה טומאה לאיסור לא קשי מידי דדם תבוסה דרבנן ע"כ וכן נראה שפי' ג"כ הר"ש ז"ל וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם טמאה וכו' פי' כאן לא אמר הכסות טמא כמו שאמר לעיל הבית טהור על כן נראה דקאי ארביעית שאע"פ שהיא בלועה כיון שהיא יכולה לצאת היא טמאה אבל אם אינה יכולה היא טהורה אבל הכסות לעולם אב הטומאה היא שכבר נטמאת מרביעית ודוק ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ומביא מים אחרים במדתם וכו'. אמר המלקט הכי מפ' לה בתוספתא וכתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע וכי לא נשאר מן המים בבגד ואפשר דאזלינן לחומרא ומש"ה מתורץ מה צריך להביא מים אחרים ימדוד אותם אם יש רביעית יתר ודוק ע"כ אמר המלקט עיין על זה בתוס' שם בנדה ושם פ' הגוזל:

שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור. הא יכול לצאת אפי' ע"י הדחק טמא ודוקא אם מקפיד עליו להוציאו הכי מסיק רב פפא שם בנדה דהכי ס"ל לר' יוחנן. ועיין בכלים פ"ט ס"ה ששם הבאתי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש:

משנה ג

נשפך באויר. פי' רעז"ל בתוך הבית וכתב עליו ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וא"כ לפי זה צריך לפ' מה שאמר אח"כ והאהיל על מקצתו ר"ל כאשר האהיל הבית כמו שפירש הרמב"ם ז"ל להדיא ולא כמו שפירש רעז"ל והאהיל אדם וזה הפירוש שייך לומר אם נפרש נשפך באויר לא איירי בבית אלא תחת אויר השמים ודוק ע"כ. וכן ג"כ הגי' הר"ס ז"ל בתוך החצר:

נשפך על האסקופא והיא קפטרס כצ"ל:

בין מבפנים. וכו' מה שפי' רעז"ל הוא פירש הר"ש ז"ל אבל הרא"ש ז"ל פירש בין בין פירש דכולה מדרון משני צדדיה בין הצד הפנימי של צד הבית בין הצד של צד חוץ לבית והבית מאהיל עליו טהור אבל אם היה הדם מונח בגומא ומקצתו בפנים הבית טמא:

בסוף פי' ר"ע ז"ל יצאו שיער וצפורן שגזען מחליף. אמר המלקט והתם בנדה פריך והרי בשר דגזעו מחליף וטמא ומשני בשר נעשה מקומו צלקת ועוד מסיק התם בלשון שני דאין גזעו מחליף ועיין במ"ש בפרק ואלו טריפות סימן ב ובפרק העור והרוטב סימן ב':

ובשעת חבורן הכל טמא. כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

משנה ד

כיצד המת בחוץ. כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי והרי"א ז"ל:

לפנים והבית מאהיל וכו'. כצ"ל:

שני עצמות ועליהם וכו'. מ"מ ובהן. במקום ועליהם:

הכניס מקצתן לפנים. כך צ"ל:

משנה ה

ואיזהו דם תבוסה. כך הגי' הרי"א ז"ל:

רבי ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו וניטל וכו'. כך הגי' הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

רבי אלעזר ב"ר יהודה אומר וכו'. וכן הוזכר שמו גם כן בפרק קמא דזבין ודוחק לומר שהוא ב"ר יהודה בר אלעאי מדהזכיר שמו הכא במתני' קודם אביו ושמא הוא רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא דקדמון הוא מדאשכחן בפרק קמא דערלה שאמר רבן שמעון בן גמליאל משמו גם בפרק ג' דמסכת טבול יום פליג תרי זימני הוא ור' עקיבא אליבא דרבי יהושע או שמא אחר קדמון הוא והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף הקדמתו לסדר זרעים ור' אלעזר בן יהודה איש ברתותא לא הוזכר רק בערלה בלבד ממה נפשך קשה אם זה הוא ר' אלעזר בן יהודה הנזכר בערלה א"כ הרי נזכר גם פה וגם בזבין ובטבול יום כדכתבינן ואם הוא אחר יקשה למה לא הזכירו ומנאו שם במספר חכמי' המשנה בפרקים הקודמים שם לזה וצ"ע לע"ד וה"ר יהוסף ז"ל הגי' ר' אלעזר בן יהודה ע"כ:

זה וזה. דר' עקיבא ור' ישמעאל כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:

עוד בסוף פירושו של רעז"ל דסבר ר' יהודה אין דם מבטל דם. אמר המלקט בפ"ח דמסכת זבחים ובפ' ששי דמסכת חולין:

משנה ו

אבל להוציא את הטומאה. פי' הרמב"ם ז"ל שאם היו פתוחים אע"פ שחשב על אחד מהן בלבד שיצא ממנו המת הנה כל מה שיש תחת המשקוף המחובר הוא טמא אע"פ שלא יהי' בזה הפתח רק טפח על טפח:

ר' יוסי אומר וכו'. עיין לקמן פ' מגדל סי' ב' בפי' הרא"ש ז"ל שכתבתי גבי ר' יוסי מטהר מפני שיכול להוציאה חצאים וכו':

בסוף פי' ר"ע ז"ל. וכן הלכה. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות ואין כן הלכה שכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו לא הביא דברי ר' יוסי:

משנה ז

בפי' ר"ע ז"ל צ"ל לא אמרי' שים מה שיתר על ארכו ברחבו וכו':

כיצד. כלומר כיצד חוצץ אבל כיצד מביא לא פירש כאן:

יש בו פותח טפח. לשון הר"ס ז"ל פי' בחללו אמנם בכניסתו דהיינו מקום שפתוח לבית אין בו פותח טפח שאם יש בו פותח טפח בכל ענין הבית טמא ולא שייך לומר שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס ומפי' הרמב"ם ז"ל נראה שמפרש יש בו פותח טפח בכניסתו ונראה שזה ט"ס כי זה הפי' אי אפשר כלל ובחבורו הגדול כתב המשנה כצורתה וכן כתבה סמ"ג ובסוף כתב ומכאן אתה למד כל שיש בו פותח טפח ואין ביציאתו טפח שמטמא באהל מלמעלה וצריך לחלק בין זה לארונות כמו שחילק רבינו משה עכ"ל משמע מדברו שאין בכניסתו כלל פותח טפח שאם יש בכניסתו פותח טפח מה חדוש אתא לאשמועי' לומר מכאן אתה למד וכו' ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א ל"ג שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס לא ברישא ולא בסיפא ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל דכזית מן המת פתחו בטפח. אמר המלקט אבל ביותר מכזית קתני בתוספתא דבעינן שיהא בו ד' וגם ביציאתו ארבעה וכדתנן נמי לעיל גדול מכזית כמת:

עוד בפירושו ז"ל ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא דטומאה בוקעת ועולה מן הביב לבית וכו' עד סוף הדבור. אמר המלקט אבל אם טומאה בבית מה שבתוכו טהור דחוצץ בפני הטומאה כיון דיש בו רוחב אין הטומאה בוקעת לתוכו כדתנן לקמן בפט"ו טומאה בבית כלים שבחצץ אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים ואם לאו טמאים.

עוד בפירושו. ז"ל ואין ביציאתו פותח טפח לחנם נקט וכו' אמר המלקט אלא אגב דתני בתרי באבי קמאי ויש ביציאתו ואין ביציאתו תניי' נמי הכא. ועיין לקמן בפ' כוורת סימן י"ד:

אחד חור וכו'. ופירשו תוס' ז"ל ארישא קאי דאיירי בביב שהוא קמור תחת הבית וקמ"ל אע"פ שנעשה ע"י מים או שרצים ע"כ. וז"ל החכם הר"ס אוחנא ז"ל אחד חור שחררוהו וכו' הכא משמע בחור שחררוהו מים שיעורו להביא טומא' ובפי"ג קתני סתמא דמתני' חררוהו מים או שרצים וכו' שיעורו מלא אגרוף וכן בפי"ז מכלים קתני סתמא דמתני' מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול וכו' ודוחק הוא להעמיד אותם המשניות אליבא דר' יהודה דקאמר הכא ומודה בשקיפים ובסלעים פי' שיש בהם מלא אגרוף ויש לחלק בין חור דהכא למאור דהתם דהכא איירי בחור שהוא כמין ביב דאיירי בי' מתני' דהכא א"נ בחור שאינו למאור והתם איירי במאור שנכנסת ממנו האורה והתם בעי מלא אגרוף כיון שנעשה מאליו וכן פי' רבינו שמשון דחור דהכא אביב קאי והרמב"ם ז"ל כתב שתיהן בחבורו ולפי זה מוכרח לחלק בין זה לזה כנ"ל עכ"ל ז"ל:

מרבך. פי' הרמב"ם ז"ל מלשון מורבכת תביאנה שהוא לשון סדור אבל הרא"ש ז"ל נראה דגריס מדבך בדלי"ת שפירש מדבך שורה כמו נדבכין די אבן גלל והכי איתא הגירסא ר"פ הישן בגמ' וברש"י. והכי איתא נמי הגירסא במכילתא שהובאה בילקוט פ' משפטים סימן שמ"ה בפסוק כי תצא אש וכן הי' נראה קצת ג"כ מן הערוך בערך סוור אבל בערך רבג גריס מרבג ס"א מרבך ופי' מרבג כמו בנין אבנים זה על גב זה כדתניא בריש תורת כהנים ספ"ד לענין זריקה יכול שיהא זורק ורובג פי' שיתן אחד על אחד כמו מרבג של אבנים ע"כ:

סואר. אית דגרסי צבר של קורות לשון צבורות זו ע"ג זו הר"ש ז"ל וכן כתב ג"כ הרב בעל הערוך ז"ל. והכי נמי איתה לגירסא בירושלמי דשבת פ' במה טומנין אבל בבבלי דשבת פ' כל הכלים (שבת דף קכ"ה) ובסוכה ר"פ הישן ובביצה פ' המביא דף ל"א. ובתוספתא ביום טוב פ' שלישי ובפ"ד דנזיר דף כ"ו כמו גרסתינו דהכא:

ומודה בשקיפים ובסלעים. בר"פ שני דסוכה מייתי לה בשם ברייתא דקאמר תניא נמי הכי. והלשון שם בשקיפין ובנקיקי הסלעים ואפ"ה כתבו שם התוס' ז"ל שהיא משנה שלימה ע"כ. ופי' שם רש"י ז"ל בשקיפין סלעים הנופלים ומתפרקין ברוח ויש חור גדול במקום עקירתם: נקיקי בקיעין ע"כ.

בסוף פי' ר"ע ז"ל. דמודה ר' יהודה שאפי' נעשה מאליו מביא את הטומאה. אמר המלקט דהכי אמר ר' יהודה אההיא דחצרות היו בירושלים וכו' דבפ"ג דמסכת פרה תני עלה ר' יהודה אומר לא היו מביאין דלתות אלא שוורים והא שוורים אהל שאינו עשוי בידי אדם הוא אלא ודאי במלא אגרוף דהיינו יותר מטפח מידה: