עיקר תוי"ט על אהלות ג
משנה אהלות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דלהכי שינה מענינא דרישא. דאין דבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית אא"כ אינה רצוצה, ומכלל דרישא דלא קתני הכי, דרצוצה היא. מהר"ם. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) מאהיל כו'. יש לתמוה דלא תנן נמי או כשני חציי זתים מאהילים עליו כו'. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) או בו' טהור. תימה, הא חד שמא דאוהל הוא. ומהר"ם פירש, דהאי מאהיל על כחצי זית נמי ברצוצה איירי, והוי נגיעה ואהל. וזה דוחק. ונראה לי דהר"ב לא גרס ליה וכן בגמרא דעד. יות לא גרס ליה. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) ויתכן דטעמו דחזינן לאהל כמאן דמלי טומאה, מאחר שגזירת הכתוב הוא שכל אשר באוהל טמא:
(ה) (על המשנה) הכל כו'. מסקנא דרבנן היא. מהר"ם:
(ו) (על הברטנורא) ולת"ק הוא שפירש כן. דלר"מ אתי נמי מגע ואהל, דחד שמא נינהו:
(ז) (על הברטנורא) ולרבותא דרבנן נקט כן, דאף שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור וכן כנגד זה וב' אהלות הן, אפ"ה מצטרפין. רש"י:
(ח) (על הברטנורא) לישנא דגמרא. ופירש"י, כלומר, המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:
(ט) (על המשנה) טהור. כלומר, הכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית, אינם מיטמאין:
(י) (על הברטנורא) תוספתא. ובמים ראשונים בלבד לא יוכל לשער, שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר, י"ל שיצא רביעית דם ונשאר בבגד מן המים. אך קשה, דבלא מדידת מים ראשונים נמי יכול לידע, שיסחוט המים מן הכסות וימדוד אותו, ויביא מים אחרים עם רביעית דם שיהיה בין הכל כשיעור המים שיצא מן הכסות, ואם מראיהן שוה טמאה כו'. ויש לומר דאין הכי נמי, ומה שהוצרכו למדה היינו שאם ימצאו רביעית יותר שלא יצטרכו למים אחרים כו'. אבל אם לא מצא רביעית אזי מביא אחרים כמדתן, רוצה לומר כמדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהם רביעית דם ועם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים מן הכביסה. ועתוי"ט:
(יא) (על המשנה) טהורה. אינה מתטמאה באוהל והרי היא ככסות שנגעה במת. הר"מ. וכן פירש"י ותוספ'. ומהר"ז וורמייז"א הוכיח דלדעת הר"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באוהל, צריך לדחות כמו שכתבו התוספ' דמיירי שקודם שנפל רביעית נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם:
(יב) (על המשנה) שאינו יכול לצאת. פירוש, ע"י כביסה סתם, אעפ"י שעל ידי סם יכולה לצאת. דאין דרך להקפיד בכהאי גוונא. ומהאי טעמא לא קשה מריש פרק ג' דערלה, בגד שצבעו כו', דהתם בחזותא נהנה, אבל בטומאה בקפידא תליא מלתא. תוספ'. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) וקשה, הרי הבית מאהיל על האדם ועל הטומאה כולה ויטמאוה לאדם כו'. והר"מ סיים, והאהיל הבית כו' וכמ"ש הר"ב בבבא שניה. ומהר"מ פירש בחצר שאין עליו גג:
(יד) (על המשנה) קטפרס. ואסקופה דנקט, משום כלים דקודם שפיכה, שאם נשפך בתוך הבית טמאים. אבל על האסקופה אפשר שלא נכנס כולו בחיבור אפילו שעה אחת. הר"א. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) והוי זו ואין צריך לומר זו. והרא"ש פירש, בין מה שיש מן אסקופה לתחת תקרת הבית בין מה שיש בחוץ כולה מקום מדרון והדם נשפך בכולה, נמצא מקצתו תחת האוהל ומקצתו חוץ לאוהל, הבית טהור, דאין קטפרס חיבור:
(טז) (על הברטנורא) ואף דבשר נמי מחליף, מ"מ ניכר בו חריץ או גומא. גמרא. משא"כ שער וציפורן:
(יז) (על הברטנורא) ויד למת יליף ליה בגמרא. ועתוי"ט:
(יח) (על המשנה) כשני כו'. וס"ל יש יד לפחות מכזית. א"נ בעצם שיש בו מוח ומשום שומר. מהר"ם:
(יט) (על המשנה) דם תבוסה. הלכה למשה מסיני דם המת ברביעית, והנזיר מגלח עליו, וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ומדברי סופרים הוסיפו דם תבוסה למשא ומגע ואוהל לבד:
(כ) (על המשנה) שמינית. כו'. כלומר לאפוקי רובו בחייו, דלא גזרו בזה. רש"י:
(כא) (על המשנה) שדמו שותת. כלומר, שדרך הצלוב שיהא דמו שותת. וכן אבל המת, מסתמא שדמו מנטף:
(כב) (על הברטנורא) דלא מיבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף, קמא קמא בטל, ואפילו הוא מרובה בטלה, שלא נפל ביחד. רש"י:
(כג) (על הברטנורא) אבל מת מטמא במנטף אפילו מונח במטה, דשאני מטה דהוא חלול והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד. גמרא:
(כד) (על הברטנורא) והאו הדין דהוה מצי לפרש בכלים שמונחים בחלל החלון או הפתח:
(כה) (על המשנה) השדרה כו'. אע"פ שאין כזית בשר:
(כו) (על הברטנורא) אולי שסובר דר' יוסי לא פליג. אבל איני יודע מנין לו. והר"מ כתב שאינו הלכה:
(כז) (על הברטנורא) וצריך שיהא החלל פנוי טפח, שאל"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח, טומאה רצוצה היא:
(כח) (על הברטנורא) פירוש, הטמון בתוך הקרקע. ועתוי"ט:
(כט) (על הברטנורא) הר"מ. ואתי שפיר דמפרש נמי למביא את הטומאה. והר"ש שמפרש כיצד אחוצץ ולא אמביא כו', לא סיים כאן למביא כו'. והר"ב הרכיב שני הפירושים ולא דק:
(ל) (על הברטנורא) סוכה ריש פרק ב'. וע"ש בתוספ':
(לא) (על הברטנורא) כלומר שיש בהם חור גדול. גמרא: