רמב"ם על אהלות ג
ראו גם נוסח המשנה אהלות ג רמבם
אהלות פרק ג
עריכהבעבור שקדם מאמר רבי דוסא שלא יתחברו אצלו החלקים הנבדלים להשלים בהן שיעור לטמא בטומאת אוהל, התחייב דרך משל שילמדך בו שזהו סברתו גם כן בכל מיני הטומאות, רוצה לומר טומאת מגע וטומאת משא במת ונבלה.
ודע שהאדם החי כאשר האהיל על המת כבר נטמא, כמו שהתבאר בזאת המסכתא.
ובזאת המשנה [סתירה לכאורה] בתחילת העניין, וזה:
- שאמר שאם נגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית או נגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו, או יהיה עמו באוהל כמו שיהיה האדם וחצי זית תחת האוהל ויוציא אבר מאיבריו חוץ מן האוהל ונגע בחצי זית, הנה זה הוא טמא אצל חכמים, ויורה זה שנוגע ומאהיל הוא דבר אחד אצלם, שאלו שני מינים משם אחד הוא.
- עוד אמר אחר זה, אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור, וזה יורה שנוגע ומאהיל אינו משם אחד.
- וביארו בתלמוד זה והבדילו הדין בו, וזה:
- שנוגע ומאהיל שני שמות כמו שאמר, אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור.
- אמנם אמרו תחילה "ובמת נוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית, שהוא טמא", וזה בתנאי זכרנו שם, והוא שיהיה תיבה נתון על גבה חצי זית מן המת, והטמנה שניה למעלה ממנה וביניהם פחות מגובה טפח, וההטמנה העליונה מאהילה על זה החצי זית, עוד נגע חצי זית אחר מן המת בהטמנה העליונה, הרי זה מתטמא. וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת בזאת ההטמנה העליונה, שהוא יטמא לפי שיתחבר חצי זית שנגע בו לחצי זית שהאהיל עליו וכאילו נגע בו כזית מן המת. ואמנם היה זה להיותו גבוה על זה החצי זית בפחות מטפח, אשר הוא פחות משיעור האוהל כמו שהתבאר לך, וחשבנו ששני חצאי זיתים נגעו בו. אולם אם היה בין שני אלו ההטמנות פותח טפח אשר הוא שיעור האוהל לא יהיה טמא, לפי שנוגע ומאהיל שני שמות. וכן אמרו בתלמוד "בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן, ואין בהן פותח טפח".
- וביארו בתלמוד זה והבדילו הדין בו, וזה:
וכן אם נגע גם כן חצי זית בהטמנה השפלה ויהיה חצי זית אחר למעלה ממנו, רוצה לומר תקועה בקרקעית המגדל העליון, וביניהן פחות מטפח, הנה הוא גם כן תטמא על אלו הפנים אשר זכרנו, בהיותנו חושבים הכל נגיעה לקורבתה פחות מטפח לחצי זית אחר מהדבר אשר האהיל או הואהל עליו. אולם מאהיל ונוגע הנה לא יצטרף אצל החכמים, כמו שעשו דמיון ואמרו "אבל הנוגע בכחצי זית" וכו'. וחלק רבי מאיר על תנא קמא, ואמר שחכמים גם כן יסברו שאוהל ונגיעה מצטרפים.
ואין הלכה כרבי מאיר.
והבין מכל זה, שנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית טהור, ואם היה בין הטומאה והדבר אשר האהיל עליו פחות מטפח, הנה הוא כאילו נגעה בו ונחשבה נגיעה להתחברו עם זולתו, לפי מה שקדם ביאורו אצל החכמים. אולם רבי דוסא שאומר הנה הוא טהור, ידמה אותו בדמיון נוגע ומאהיל, ואצל החכמים כנוגע בשני חצאי זיתים בבת אחת.
והלכה כחכמים:
כבר קדם בפרק השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באוהל.
ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באוהל אשר יהיה בו תחילה, כמו שביארו בתוספתא, וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים, עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם, הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום, הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם, ויהיה זה הבגד מטמא באוהל.
ואין הלכה כרבי שמעון:
אמרו באויר - ירצה בו בתוך הבית.
ואמרו והאהיל - רמז אל הבית, רוצה לומר כאשר האהיל הבית למקצתו הבית טהור. וידוע כי כאשר אמרנו הבית טהור, הכוונה בו שלא יטמא מה שבתוכו מאדם וכלים.
וקטפרס - הוא מקום משופע אשר לא ינוח בו הדבר, אבל יתגלגל וירד.
ואשבורן - המקום אשר יהיה בו קרקע, כאשר ירד בו דבר יעמוד וינוח.
ושקרש - נקפה.
ואסקופה - היא כמו מצבה קטנה לפני הבתים, בין המזוזות.
ואמר שאם היתה האסקופה מיוחסת לפנים מהבית או לחוץ, והיה הבית מסוככת על זאת האסקופה, ונשפך עליה רביעית דם, הנה זה הבית טהור ואף על פי שהוא מאהיל על המקום אשר נשפך עליו רביעית דם, כי גם שם לא ינוח לו והוא כמו שנבלע בתוך הבית, אשר הבית טהור.
ואם היה באסקופה קרקעית ועמד הדם בו ולא היה יורד, אבל נקפה הדם עליו אצל שפיכותו, כל הבית טמא:
תחובים בידי אדם - שיהיה זה הבשר תחבו אדם בעצם, כמו שיקח חצי זית מבשר המת ונקב אותו בעצם גם כן מן המת כמו שיתחב הבשר בשפוד, אם לא שיהיה הבשר מתחבר בעצם חיבור טבעי:
כבר קדם בפרק השני דם תבוסה מטמא באוהל.
ושמינית - חצי הרביעית, וכבר ביארנו שיעור רביעית.
ודע שהדם אשר יגיר מהאדם והוא כמו דם ההקזה והנגע והדומה לו, הנה הוא טהור לדברי הכל והוא כמים. ואשר יגיר מן המת הוא כמו המת עצמו, ובתנאי שיהיה רביעית כמו שהתבאר. וכאשר הגיר קצת מרביעית והוא חי וקצתו והוא מת, ולא נדע אם רוב הרביעית ניגר אחר המות או לפניו, או היה חצי בחיים וחצי אחר המות, זהו דם תבוסה, והוא יותר קל בדיני הטומאה מדם המת לפי מה שהתבאר בשביעי מנזירות.
וניטל מזה ומזה רביעית - ירצה בו שרביעית מאלו השני רביעיות המעורבות, הוא אשר יטמא באוהל.
ורבי אלעזר בן יהודה אמר, שזה שאמר רבי ישמעאל עם מה שאמר רבי עקיבא לא יטמא אחד מהן ואמנם הוא כמים, ואמנם דם תבוסה אצלו מה שיגיר מהתלוי אצל תלייתו.
ושותת - הוא הדבר אשר ניגר, והוא הדם שהנפש יוצאה בו.
ומנטף - הוא הדם הנוטף טיפה טיפה, כמו שיקרה אחר יציאת רוב הדם מהעורקים הנה הדם יוצא טיפה אחר טיפה.
ורבי יהודה עיין עיון אחר ואמר, שהדם הניגר הוא באדם חי אצל יציאתו ולזה לא יטמא, והדם המנטף אמנם יצא כן אצל יציאתו ובעת המות.
והלכה כרבי עקיבא:
השורש אצלנו:
- אם היה המת בבית ולזה הבית שערים רבים מכל הצדדים, והיה משקוף הבית יוצא על השערים כמו המשקופים היוצאין חוץ מהבתים, הנה כל מי שישב חוץ מהבית תחת זה המשקוף היוצא מן הבית הנה הוא טמא מפני השער, ואף על פי שהשער נעול רוצה לומר כל שערי הבית.
- ואם היו כולן נעולות, הנה הבית מטמא כל סביביו.
- ואם פתח פתח אחד מהן שיצא ממנו, הנה הפתח לבד טמא וישאר הבית כולו מחוץ טהור, ואפילו היושבים תחת המשקופים היוצאים מחוץ מכל הפתחים טהורים כאשר הפתחים נעולים, וזהו עניין מציל על הפתחים.
- ואם היה המת בכללו בבית, הנה יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים ארבעה טפחים.
- ואם מה שבבית הוא כזית מן המת, יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים טפח.
- וזה כולו אשר אמר על הפתחים אם היו אלו הפתחים כולן נעולים.
- אולם אם היו פתוחים, אף על פי שהוא יחשוב על אחד מהן לבד שיצא ממנו המת, הנה כל מי שישב תחת המשקוף המחובר בבית הוא טמא, אף על פי שלא יהיה בזה הפתח הפתוח זולת טפח על טפח, וזהו עניין אמרו אבל להוציא את הטומאה, בפותח טפח.
ואמרו גדול מכזית כמת - רוצה לומר שיצטרך פתח מארבעה טפחים, ואז יציל על הפתחים.
וכן סברת רבי יוסי בשדרה וגולגולת, ואינה הלכה:
ביב - היא החפירה אשר יעשו ביסודות הבתים והדירות להגרת המים, וילך תחת הארץ ויצא למקום אחר.
וקמור - מכוסה. וכבר בארנו זה בעירובין.
ואמרו יש בו פותח טפח - ירצה בו בזאת אשר תקרא ביב.
ויציאתו - הוא פתח זה הביב, אשר יצאו ממנו המים הניגרים בו, וזו צורתה:
ויתבאר מזה:
- כי כאשר היה בפתח הביב פותח טפח וביציאתו פותח טפח, והיתה הטומאה בזה הביב הבית טהור, לפי שהטומאה תצא דרך יציאת הביב אשר בו טפח ולא תכנס לבית.
- וכן אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא מה שבביב, לפי שהטומאה לא תכנס מפתח הביב כאשר בו טפח.
- וכבר השרשנו לך שטפח על טפח חוצץ בפני הטומאה, ודרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס.
- אולם אם היה בפתח הביב טפח ולא תהיה ביציאה טפח, ותהיה טומאה בתוך הביב, הנה היא תצא מפתח הביב לבית אם לא אפשר יציאתו מיציאת הביב, לפי שאין בו טפח והטומאה לא תצא בפחות מטפח, כמו שהשרשנו שם באמרו "טפח על טפח, מביא את הטומאה".
- ואם היתה טומאה בבית הנה הדבר אשר בביב לא יטמא, לפי שהטומאה לא תכנס לביב מקערורית הבית, אחר שבמקום הטומאה יש בו טפח על טפח וכבר חצץ בפני הטומאה וחלק לה מקום.
- אולם אם היה בפתח הביב אשר בקרקע הבית פחות מטפח על טפח, הנה הוא כמו מקום קערורית בקרקע הבית אשר דינו ודין הבית שווה, לפי שכל מה שבקרקעית הבית טמא, אם לא יהיה בזה המקום טפח על טפח הנה הוא יטמא ומתטמא. אמרו "וכל אשר באוהל"(במדבר יט, יד), לעשות קרקעיתו של בית כמוהו עד התהום, כמו שהתבאר.
ואמרו טפח על טפח, מרובע - כדי שלא תטעה ותחשוב שפתח הוא במדידת טפח על טפח איך שתהיה תמונתו, כמו אמרם בשיעור מקווה אמה על אמה ומה שדומה לזה, ולזה התנה באמרו "מרובע". אולם אם היה פתח ברוחבו דרך משל חצי טפח ובאורכו שלשה טפחים או ארבעה, הנה זה הפתח אינו מביא את הטומאה אף על פי שיש בשיעורו יותר מטפח על טפח, וזהו עניין אמרו "מרובע". והבן זה.
ואמרו אחד חור שחררוהו מים - רוצה לומר כל בקיעה בו טפח על טפח הנה הוא אוהל ומביא את הטומאה, בין נעשה על ידי אדם או חררו אותו מים או אחד מבעלי חיים, או שנתבקעה הארץ מעצמה עד שהשאיר שם חפירה, וזה מה שיתחדש תמיד.
ומרבך של אבנים - אבנים מסודרות קצתן על קצתן, וכן תרגום גם כן "מורבכת תביאנה"(ויקרא ו, יד), שהוא מעניין הסידור.
וצואר של קורות - כמו חבילות קורות, ונקרא צואר של קורות.
ואמר שכל טפח על טפח בזאת התכונה והדומה לה אוהל הוא, ואף על פי שלא יכווין בו לעשות אוהל.
ורבי יהודה אומר, שלא נשים טפח על טפח אוהל אלא אם כן עשאו אדם בכוונת אוהל. אולם אם היה נעשה על ידי אחד משאר בעלי חיים או עשאו אדם בבלתי כוונה, כמו שיקרה במרבך של אבנים וצואר של קורות, הנה הוא אינו אוהל אצל רבי יהודה אלא אם כן היה שיעורו מלא אגרוף, וכן התבאר בתלמוד.
ולזה הוא מודה בשקיפין ובסלעים אשר הם גדולי הסיכוך, והסככות היוצאות מן הבניין והדומה להן, תרגום "וסעיפי הסלעים"(ישעיה ב, כא) "ובשקיפי סלעיא", והוא מעניין הנקיבה והיציאה מן נשקפה.
וכן אמרו סלעים - ירצה בו האבנים הבולטין היוצאים מעצם הקורות.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה אהלות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב