דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה א

<< · דרך חיים (מהר"ל) · פרק ה משנה א · >>

פרק ה משנה א

בעשרה מאמרות וכו'. בפרק הקורא (מגילה דף כא:) פריך הני תשעה הוי כו' ומתרץ בראשית נמי מאמר הוי שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. ויש להקשות מאחד דבראשית נמי מאמר ולמה לא כתיב ויאמר אלקים יהי שמים וארץ. ונראה מפני שאסור לספר מדבר שהיה קודם שנברא העולם והאמירה היה קודם שנברא העולם ולפיכך כתיב בראשית ברא אלקים שמתחיל בבריאה. ועוד יש לתרץ שאע"ג דבראשית נמי מאמר הוא, אינו דומה מאמר בראשית לשאר מאמרים, כי לשון אמירה בא על דבור פרטי שהיה אומר דבר זה, אבל כשברא השמים וארץ נכלל בזה כל העולם ואינו דבר פרטי שהרי הכל נברא ביום הראשון, ולפיכך לא שייך אמירה שפירושו באמירה וברצון הזה שאמר שיהיה נבראים שמים וארץ שכן לשון אמירה בכל מקום בא על ענין פרטי, ומשמע כי יש אמירה אחרת עוד בענין הבריאה כמו כל שאר ויאמר, שר"ל במאמר באמירה הזאת ברא דבר זה ובאמירה אחרת ברא דבר אחר, וכאשר ברא שמים וארץ שהם כלל העולם אין כאן אמירה אחרת לכך לא שייך לשון ויאמר, כי השמים והארץ הם הכל כי את השמים ואת הארץ לרבות צבאיהם. וראיה לזה הפירוש דכתיב (תלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו וידוע כי לשון דבור אינו כמו לשון אמירה כי האמירה בא על ענין פרטי, לכך כתיב בכל מקום וידבר ה' לאמור והדבור הוא בא על חתוך הקול בלבד כמו חי מדבר ואינו בא על ענין פרטי, והאמירה שנזכר אחריו הוא בא על דבור פרטי מה שהיה הענין, ולפיכך כתיב בדבר ה' שמים נעשו, כלומר שהשמים נעשו בדבורו שהוציא הקב"ה מפיו. אבל אמירה פירושו שאמר ענין זה ומשמע שיש ענין אחר, ואין הדבר כן כיון שהכל נברא ביום הראשון אין כאן אמירה אחרת. ולא כתיב וידבר אלקים יהי שמים וארץ כי לשון דבור לא בא רק אל הדבור שהוא חתוך הקול בלבד ובזה לא נבראו שמים וארץ רק נבראו במה שמשמע מן הדבור שיהיו נבראים וזהו אמירה ואין זה משמע בלשון דבור. ועוד כי הדבור אין לו מקבל, וראיה לזה שלא תמצא לשון לי ולו אצל דבור ובכל מקום שכתוב לי ולו אצל דבור פירושו עלי ועליו וכמו שפי' רש"י ז"ל אצל דברתי לך, והטעם מבואר כי הדבור שהוא חתוך הקול בלבד אין לו מקבל, רק האמירה שהוא הענין הנאמר יש לו מקבל בלבד ואצל אמירה בלבד לי ולך ולו ולהם. ולכך לא שייך לכתוב כאן לשון דבור, כי הש"י גזר שיהיו נבראים וכל גזירה יש כאן מקבל וכדכתיב (ישעי' מ"ח) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו ודבר זה לא שייך בלשון דבור כי אין לדבור מקבל. ומה שכתוב בדבר ה' שמים נעשו ר"ל שבלא עמל ויגיעה נברא הכל כדכתיב (תלים ל"ג) וברוח פיו כל צבאם ולכך לא כתיב וידבר אלקים יהי שמים כי לא בא לשון דבור על ענין זה ופירוש זה ברור:

והלא במאמר אחד יכול להבראות. הלשון הזה קשה שאם בא לומר שהיה אפשר שיהיה נברא במאמר אחד וברא אותו בי' מאמרות היה לו לומר ולמה בראו בעשרה מאמרות, ועוד דאיך שייך לומר שהיה אפשר שיהיה במאמר אחד ובראו בעשרה מאמרות בשביל שכר הצדיקים ועונש הרשעים, שהוא דומה לאדם שאומר בית זה אוכל לבנותו במאה דנרין ועם כל זה אפזר עליו עד אלף, שאם תשרף הבית תשלם לי אלף וכי בשביל זה חייב לשלם אלף בשביל שהוציא אלף, והלא במאה יכול לבנותו. וכן בענין זה כיון שהיה יכול לבראות העולם במאמר אחד ובראו בעשרה מאמרות, יהא שכר לצדיקים יותר ויפרע מן הרשעים ביותר. ועוד דלא שייך עמל לפני הקב"ה ולא בעמל ויגיעה ברא אלקים את עולמו, אם כן מאי שנא מאמר אחד או עשרה מאמרות. והרמב"ן ז"ל פירש שהיה אפשר לכתוב כל הבריאה במאמר אחד ולא לכתוב עשרה מאמרות, וגם בזה לא אתי שפיר והלא במאמר אחד יכול להבראות שהיה לו לומר והלא אפשר לכתוב במאמר אחד. ואם הקושיא והלא במאמר אחד יכול להבראות ומאחר שאפשר לבראותו במאמר אחד יכתוב מאמר אחד, דודאי אם לא היה אפשר שיהי' נברא במאמר אחד צריך לכתוב עשרה מאמרות אבל כיון שאפשר שיהיה נברא במאמר אחד למה הוצרך לכתוב עשרה מאמרות. אי אפשר לומר כך, דאם כן יקשה בלאו הכי כיון שאפשר שיהיה נברא במאמר אחד למה בראו בעשרה, ואם יש טעם למה בראו בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד זה הטעם גם כן מה שכתב עשרה מאמרות:

ויראה דכך פירושו בעשרה מאמרות וכו', ומפני שאמר ומה יש ללמוד ממה שנברא בעשרה מאמרות, אמר ולמה יש לנו ללמוד כי מה קשה בזה עד שתאמר שיש לך ללמוד מזה. ואמר והלא במאמר אחד יכול להבראות ונברא בעשרה מאמרות, ואמר שיש ללמוד ממה שנברא בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים וכו'. ואין הפירוש שלכך בראו הקדוש ברוך הוא בעשרה מאמרות והי' יכול להבראות במאמר אחד להפרע מן הרשעים, ולכך הוסיף ומה תלמוד לומר דלא שאל הבריאה למה בראה בעשרה מאמרות רק ששאל מה יש ללמוד מזה להפרע מן הרשעים. ומה שלא אמר ללמדך שיפרע מן הרשעים, דלא אמר ללמדך רק על הכתוב שבא ללמד ושייך לומר ללמדך, אבל כאן שאמר ומה תלמוד לומר ור"ל כי מה יש לך ללמוד מזה לא שייך לומר כלל ללמדך, דהכי קאמר ומז יש לך ללמוד מזה שנברא בעשרה מאמרות, ואמר דבר זה יש ללמוד להפרע מן הרשעים. ופירוש זה כי אם היה נברא במאמר אחד לא היה העולם כל כך חשוב במעלה כאשר הוא עתה שנברא בעשרה מאמרות שהוא חשוב כמו שיתבאר. ויש לך לדעת כי מה שנברא העולם בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד, מורה שהעולם הזה יש לו מעלה עליונה והש"י שכינתו בעולם הזה, ומורה על זה מספר עשרה כי השכינה עם עשרה תמיד ולא פחות מעשרה, כמו שבארנו למעלה אצל עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שהשכינה היא עם עשרה, שמזה תדע מה שמספר עשרה מקבל כבוד השכינה כי עשרה יש בהם קדושה. ולפיכך אם נברא העולם במאמר אחד לא היה אל העולם המדריגה העליונה הזאת, אבל עתה שהעולם נברא בעשרה מאמרות יש אל העולם המדריגה העליונה הקדושה. כי כבר בארנו כי עשרה יש בהם קדושה כי לכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והכל נרמז במה שכתוב (ישעי' כ"ו) כי ביה ה' צור עולמים העולם הבא נברא ביו"ד מפני כי היו"ד מספרה עשרה שמספר עשרה שייך לכל דבר שיש לו מעלה קדושה לכך השכינה עם מספר זה, אבל עולם הזה נברא בה"א כי הה"א יש בה שני חלקים לרמוז כי העולם הזה יש בו שני דברים שהוא עולם גשמי ומכל מקום דבק בו גם כן מדריגה עליונה קדושה והה"א היא ד' ובתוך הד' יש בו יו"ד. ויש לדעת כי הד' מורה על רוחב ואורך כאשר בצורת הד' קו נמשך ברוחב וקו נמשך באורך וזהו רוחב ואורך, ומורה הדבר הזה על התפשטות השטח לאורך ורוחב. ודבר זה בארנו בכמה מקומות בספר גבורת השם, כי הד' מורה על התפשטות השטח באורך וברוחב שהוא התחלת עולם הזה הגשמי כמו שיתבאר בסמוך בענין התפשטות עולם הזה. והנקודה שהיא בתוך הד' עד שנעשה אות ה', והנקודה שהוא יו"ד נבדלת מן הד', עד שהה"א יש בה שני דברים דלי"ת וגם יו"ד מורה על התחלת התפשטות הגשמי והיו"ד מורה שהעולם הזה מקבל מעלה עליונה נבדלת ואין העה"ז גשמי מכל וכל, ולכך היו"ד היא בתוך הד' והד' מקבל היו"ד ואין היו"ד נוגע, כי אין הדבר שהוא נבדל מעורב עם הגשמי, ולכך היו"ד הוא נבדל מן הד' ואינו נוגע ולפיכך נברא העה"ב ביו"ד ופי' זה ברור. ולכך נברא העולם בעשרה מאמרות דווקא כי אם לא היה נברא בעשרה מאמרות היה לו מדריגה פחותה, ועתה שנברא בעשרה מאמרות מורה זה על מדריגה עליונה קדושה שיש לעולם. ועוד תדע כי מה שנברא העולם בעשרה מאמרו' דבר זה יורה על מעלת העולם ושלימותו ומורה זה מספר עשרה, כי כבר התבאר לך בפרק עקביא ענין מספר עשרה באריכות ושם תדע להבין מעלת מספר עשרה כמו שמבואר שם, ומזה תדע להבין דברים אלו כי העולם הזה ראוי שיהיה נברא בעשרה מאמרות כי העולם הזה אשר נברא מן השם יתברך אשר הוא אחד, ולכך אי אפשר שלא יהיה פעולתו גם כן אחת כי כל פעולה מתדמה אל הפועל כמו שבארנו בכמה מקומות ענין זה ולכך צריך שתהיה הפעולה שהוא העולם אחד. הבחינה השנית הרבוי שראוי שימצא בעולם מצד עצמו של עולם שהיא הפעולה עצמה, כי אי אפשר שלא יהיה לעולם בחינה מצד עצמו גם כן, והבחינה הזאת הוא הרבוי, כי אין אחד רק הש"י. והרבוי הם החלקים אשר בעולם והם נקראים חלקים פרטיים, וראוי שיהיו תשעה כי זהו כל החלקים כמו שנתבאר למעלה בפרק עקביא ענין זה, שיש אל הפעולה אחדות מצד שהיא מן הפועל שהוא אחד ויש לה ריבוי חלקים מצד הפעולה עצמה שהיא מתפשטת כמו שהתבאר למעלה. דמיון זה האילן שיש לו ענפים הרבה מחולקים והם חלקי האילן, ויש אל האילן עיקר אחד הוא מקשר ומאחד כל החלקים. ובחינה זאת היא מצד כי הפעולה היא מן הפועל שהוא א' לכך יש בפעולה ג"כ האחדות, והבחינה האחרת מצד הפעולה כי הפעולה מצד עצמה אין בה אחדות רק ריבוי עד שיש כאן י'. ולפיכך ראוי שיהיה המספר עשרה, כי לא יושלם המספר רק על ידי עשרה כמו שהתבאר למעלה ע"ש. ולפיכך נברא העולם בעשרה מאמרות, כמו שראוי אל הפעולה שיהיה בה בחינה מצד הפעולה עצמה ובחינה מצד הפועל, והבחינה מצד עצמה הוא הריבוי והם ט', והבחינה מצד הפועל הוא העשירי שהוא כנגד הפועל. הרי לך כי עשרה מאמרות שנברא בו העולם מורה על שלימות העולם ואשר העולם מקבל קדושה מן השם יתברך כמו שראוי למספר עשרה:

ויש לך להבין משם כי יש תשעה ויאמר והעשירי שהוא בראשית הוא כולל הכל כנגד העשירי שהוא המקשר והמאחד החלקים ולכך בכוחו הכל. לפיכך תמצא ט' ויאמר בפסוק, כי ויאמר הוא בא על דבר פרטי כמו שהתבאר למעלה ומאמר העשירי הוא בראשית והוא כולל הכל כמו שהתבאר למעלה, כי לכך לא נאמר בזה ויאמר כי השמים והארץ כוללים הכל כמו שבארנו למעלה, ולפיכך בראשית הוא כנגד העשירי שהיא מחבר הכל כולל הכל והוא כנגד הבחינה שהוא מצד הפועל הוא השם יתברך שהוא אחד כולל הכל, ולכך אמרו כי הכל נברא ביום ראשון. ועיין בפרק עקביא משם תבין כי העשירי בכוחו הכל והוא יסוד וראשון אל הכל, ולפיכך לא כתיב ויאמר ביום הראשון והכל נברא ביום הראשון וזה מעלת העולם שנברא בעשרה מאמרות. ומה שלא הקשה המקשה והלא בלא מאמר כלל היה יכול לברא את העולם שהרי בראשית מאמר הוא ואין שם מאמר כלל, ודבר זה אינו קשיא כי אין הכוונה רק שלא היה צריך לבראת כל בריאה ובריאה בפני עצמה רק הכל ביחד, ובודאי גם שמים וארץ נברא בגזירת הש"י והיינו דמשני בראשית נמי מאמר הוא כדלעיל:

ומה שאמר אלא להפרע מן הרשעים וכו', כבר בארנו כי אין הפירוש שלכך נברא בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים וכו', שאין סברא לומר כלל שבשביל זה נברא בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים, אלא שאמרנו שמזה נלמוד כיון שנברא בעשרה מאמרות והיה אפשר שיהיה נברא במאמר אחד רק שלא היה לעולם כ"כ מדריגה עליונה קדושה, ואם כן כאשר נברא בעשרה מאמרות מזה תלמוד שהש"י נפרע מן הרשעים ביותר כאשר מחריבין העולם שנברא בי' מאמרות, ונותן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. וכן מה שאמר אחר זה להודיע כמה ארך אפים, גם כן אין הפירוש שלכך היו עשרה דורות להודיע דבר זה, רק מה שהיו עשרה דורות מאדם עד נח מן דבר זה נדע שהוא יתברך ארך אפים ובמקום אחר פירשנו עוד. וכן מוכח בב"ר (פ"י) וז"ל וישבות מכל מלאכתו לא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה עולמו אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה ע"כ, וקשה מתחלה אמר שנברא העולם שלא בעמל ויגיעה ואחר כך אמר שנברא בעמל ויגיעה. אלא כך פירושו לא היה עמל ויגיעה מצד הש"י אבל העמל והיגיעה הוא מצד המקבל שלא היה נברא רק בהמשך זמן וכן בעשרה מאמרות וזהו עמל ויגיעה, כי מה שהיה הש"י פועל העולם בזמן לא היה זה מצד הפועל כי הוא יתברך יכול לפעול הכל בלא המשך זמן כלל, רק כי היה צריך זמן מצד המקבל כי איך אפשר שתקבל האדמה בריאת עצמה והוצאת הצמחים כאחד, וסדר הבריאה כך הוא שהארץ תוציא צמחיה וכן כל הדברים, ולכך היה צריך המשך זמן אל בריאת העולם. וכמו שזמן אשר היה לבריאה הוא מצד המקבל כך המנוחה והשביתה גם כן היא מצד המקבל שהמקבל עיף ויגע לקבל הכל כאחד ולדבר זה היה הנחה ביום השביעי. ולפיכך אמר להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה כי סוף סוף נברא העולם בהמשך זמן ובעשרה מאמרות, ולכך הרשעים שמאבדין את העולם עתידים ליתן את הדין. והיינו ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות ופירוש זה כמו שאמרנו, כי בודאי מצד הפועל אפשר שיהיה נברא בלא המשך זמן ובלא עשרה מאמרות, ואם נברא בעשרה מאמרות זהו מצד המקבל כמו שהתבאר, ואם כן למה כתב יו"ד מאמרות כאלו לא היה ח"ו יכול שיברא אותו רק בעשרה מאמרות, ולא הוי למכתב בעשרה מאמרות כיון שהכתוב מזכיר פועל הש"י ומצד הש"י היה יכול לבראתו במאמר אחד. ומתרץ כי לכך נכתבו אלו עשרה מאמרות להודיע כי סוף סוף העולם מצד המקבל נברא ביו"ד מאמרות. ובודאי מלמד לך כי הרשעים שמאבדין את העולם עונש גדול יש להם שמאבדין עולם שנברא בעשרה מאמרות, ויתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא ביו"ד מאמרות. לפי מדריגת ומעלת הדבר שמאבד כך הוא עונשו, וכן לפי מדריגת ומעלת הדבר שמקיים כך הוא שכרו, והדבר זה ברור גם פירוש זה נכון וענין אחד הוא. ונראה עוד כי מה שאמר להפרע מן הרשעים וכו' אינו ר"ל להפרע יותר בשביל שנברא העולם ביו"ד מאמרות וגורמין חורבן גדול לעולם, רק פירושו שאם נברא העולם במאמר אחד לפי שלא היה העולם במדריגה חשובה לא היה כאן עונש. דמיון זה ההורג ומפסיד בהמה אין עליו עונש וההורג אדם שנברא בצלם אלקים חייב מיתה מפני שיש באדם ענין אלקי, וזה שאמרו כאן כי מפני שהעולם נברא ביו"ד מאמרות וכבר אמרנו ענין מספר עשרה שמורה כי יש בעולם מעלה אלקית העליונה שכך מורה מספר עשרה ואין העולם כולו גשמי שעליו לא היה שכר ולא עונש, ולכך היה נפרע מן הרשעים המאבדין העולם ונותן שכר טוב לצדיקים המקיימים את העולם, וזולת זה שנברא בעשרה מאמרות לא היה כאן עונש ולא היה כאן שכר כך הוא פי' המשנה הזאת והכל מבואר היטב:

ומה שהקשו מה חלוק יש בין גונב דינר אחד או גונב עשרה דינרים. בודאי אין בזה ממש כי מה שנברא בעשרה מאמרות יש לו מדריגה עליונה אלקית, ובודאי הפרש יש בין גונב סלע ובין גונב כתר המלך. ומכ"ש לפי מה שאמרנו כי אם לא נברא בעשרה מאמרות לא היה כאן עונש ושכר כלל, וזהו הפירוש האמתי כי מה שנברא בעשרה מאמרות הוא שגורם השכר והעונש. וכן מה שהקשו על זאת המשנה איך יתכן שנברא במאמר אחד והלא חלוף הנבראים מביא רבוי המאמרים שכל דבר בפני עצמו צריך מאמר מיוחד, שודאי אין זה קשיא כי כבר פירשנו כי אין הכונה שהיה הבריאה כ"כ במדריגה כמו שהוא עתה, ואז היו הנבראים קרובים זה לזה ביותר ומתיחסים זה לזה כי היו נוטים יותר אל החומר שהוא אחד, כי לכל חלופי הנבראים יש חומר אחד, אף כי אמרו כי השמים יש לו גשם מיוחד מ"מ הם משותפים במה שהם גשמים, ולא בא להודיע רק שאם לא היה לעולם מדריגה אלקית היה נברא העולם במאמר אחד. ומה שהקשו כיון שנברא העולם בימים מתחלפים צריך לזה רבוי מאמרות, כל זה אינו כלום כי הפירוש שנברא העולם במאמר אחד ואם לא היה בזמן ובסגנון כמו שהיה נברא בעשרה מאמרות, סוף סוף אפשר בריאת עולם במאמר אחד ומה שנברא בעשרה מאמרות יורה על מדריגתו העליונה. ואין הפירוש בשביל הטורח והעמל שהיה להקב"ה בריאת עולם בעשרה מאמרות הוא מורה על עלוי העולם ומדריגתו כמו שהתבאר. ואם פירושו שהעולם נברא בעמל ויגיעה אין העמל והיגיעה מן הקב"ה רק כמו שפירשנו שהעמל והיגיעה הוא מצד העולם שהוא המקבל ופירוש זה הוא ברור להבין המשנה הזאת שמאבדין את העולם. יש לשאול איך אפשר שהרשעים מאבדין את כל עשרה מאמרות ואין מאבדין חמה ולבנה כוכבים ומזלות. ואין זה קשיא כי הרשעים שהם עוברים המצות שבהם תלוי העולם, כי העולם תלוי באדם שהכל נברא בשבילו, והאדם א"א לו בלא מצות ואם אין לו המצות האדם בטל, ומצינו בתחלה כאשר נברא האדם נצטווה בשבע מצות, שתראה מזה כי שבע מצות שבן נח מוזהר עליהם המה שייכים לבריאה כי ביום שנברא בו ביום נצטוה על ז' מצות, וכבר בארנו במקומו שענין מצות האלו הם שייכים לבריאתו כי המצות הם תקון האדם שבזה נעשה אדם ולכך תכף נצטוה האדם. וכמו שלבני נח שייכים ז' מצות אשר הם השלמת האדם כך תרי"ג מצות הם השלמת ישראל, אשר בהם תלוי העולם ואם אין המצוה העולם בטל. ולכך אמרו חכמים ז"ל (שבת דף פח.) הוסיף ה"א בשישי לומר לך כי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזרו לתוהו ובוהו, כי התורה היא השלמת הבריאה כי כל מעשה בראשית תלוים באדם, שכל הנבראים משמשים לאדם וכדמוכח בחלק (סנהדרין דף צד.) שאמרו שם אם אדם חטא בדור המבול בהמה חיה ועוף מה חטאו אלא כיון שכל העולם נברא בשביל אדם אם אין אדם מה צורך באלו והשלמת האדם הוא בתורה כמו שהתבאר, ולכך התנה הקב"ה תנאי עם מעשה בראשית שאם אין התורה בטלים ישראל ואם ישראל אינם אין ראוי אל שאר בני אדם הבריאה ואם אין האדם שאר הנבראים למה והתבאר זה למעלה. ולפיכך הרשעים עוברי התורה מחריבין כל העולם שנברא בעשרה מאמרות, והצדיקים מקיימים כל העולם שנברא בעשרה מאמרות. ואין להקשות אף כי הרשע מאבד העולם שנברא ביו"ד מאמרות, הלא יש צדיקים אחרים שמקיימים והרי לא נחרב העולם. סוף סוף כיון שמקבל העולם מצד הרשע הזה חורבן א"כ יש דין עליו שמאבד את העולם שהוא מחריב העולם אצלו, וכבר התבאר אצל הוי מתפלל בשלומה של מלכות כי העולם נברא בשביל כל יחיד ויחיד כמו שמבואר שם ודבר מבואר הוא:

ליתן שכר טוב לצדיקים ולא אמר לשלם לצדיקים שכר טוב כמו שאמר אצל רשעים, מפני כי אין זה הלשון של משלם דרך כבוד דמשמע שיש על הש"י חוב שצריך לשלם, כי אף אם האדם עובד בוראו אין מצד החיוב שישלם לו הש"י רק הוא מחסדי המקום כי אין לבריה על בוראו כלום מצד החיוב שישלם לו הש"י רק הוא מחסדי המקום. ודבר זה בארנו בכמה מקומות. ולכך אמר ליתן שכר שהש"י נותן השכר דרך חנינה שהוא חסד בלבד ואינו תשלומין, וכן אמר הכתוב (דברים, ז) שומר הברית והחסד לאוהביו ומשלם לשונאיו על פניו כי מה שהוא לרעה שייך משלם שהתשלומין הם במדת הדין בודאי, אבל נתינת השכר אינו במדת הדין: