משנה אבות ב יג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה יג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע [ובתפילה] מח.

וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב יג) כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.

ואל תהי רשע בפני עצמך.

משנה מנוקדת

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה;
וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל,
אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע,
אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יג):
"כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה".
וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:

נוסח הרמב"ם

רבי שמעון אומר:

הוי זהיר - בקרית שמע, ובתפילה.
וכשאתה מתפלל -
אל תעש תפילתך קבע - אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא,
שנאמר: "כי חנון ורחום הוא" (יואל ב יג).
ואל תהי רשע - בפני עצמך.

פירוש הרמב"ם

כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות, לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו.

וכבר בארנו שעניין קבע, הוא שתכבד עליו התפילה ויחשבה כמו שצווה לעסוק עסק אחד וינפש ממנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הוי זהיר בקריאת שמע - לקרותו בעונתו. וכן בתפלה, להתפלל כל תפלה ותפלה בעונתה:

קבע - כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה. אי נמי, קבע, כאדם שקבוע לו לקרוא פרק אחד פרשה אחת, שאומר אותה בקריאה בעלמא, ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים:

כי אל חנון ורחום הוא - רוצה בתחנונים, ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד:

ואל תהי רשע בפני עצמך - אל תעשה דבר שהיום ולמחר תרשיע את עצמך בו. והרמב"ם פירש, אל תהי רשע בעיניך כלומר לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי. ואני שמעתי, אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך:

פירוש תוספות יום טוב

הוי זהיר בק"ש ובתפלה. לפי שהם קבלת עול מלכות שמים ועבודה לו יתברך לפיכך הזהיר עליהם ביותר. ובמדרש שמואל כתב דרבינו יונה גריס הוי זהיר בק"ש יותר מבתפלה. ופירש הטעם כי זמן התפלה הוא רחב עד ד' שעות וזמן ק"ש קצר כותיקין עם הנץ החמה וזהו לשון הוי זהיר כי צריך זהירות גדולה. ע"כ.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מח) (על המשנה) בק"ש ובתפלה. לפי שהם קבלת עול מלכות שמים ועבודה לו יתברך, לפיכך הזהיר עליהם יותר. ובמד"ש כתב דרבינו יונה גרס הוי זהיר בק"ש יותר מבתפלה. ופירש הטעם כי זמן התפלה הוא רחב עד ד' שעות, חמן ק"ש קצר כוותיקין עם הנץ החמה. וזתו לשון הוי זהיר בי צריך זהירות גדולה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

{{#קיים:תפארת ישראל על אבות ב|

תפארת ישראל

יכין

רבי שמעון אומר:    הזהיר על ג"ד בתפלה שהיא ג"כ בכלל עבודה:

הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה:    אינו ר"ל שיקרא ק"ש ויתפלל, או שלא יעבור עונתן, דזה חיוב גמור הוא, ומכילתן רק מחסידות ידבר [כב"ק ד"ל ע"א]. אבל הזהיר, דמדהן חוב גמור, והאדם אומרם כמה פעמים ביום, לכן מצוי שלא יכוון בהן היטב, לכן הזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן מאוד. ק"ש מפני שיש בה החזרת אדם לעצמו כל עקרי אמונתינו הקדושה, דהיינו בפרשה ראשונה אמונת יחוד השם ב"ה ואהבתו ויראתו ולימוד התורה, והיינו חיוביו להקב"ה. ופרשה שנייה אית בה אמונת תורה משמים ושמירת מצותיה כדפתח והיה אם שמוע תשמע אשר אנכי מצוה. וגם אמונת השגחה בשכר ועונש בעה"ז, וגם רמז על שכר ועונש עה"ב וכדמסיים למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ, והרי זה א"א רק בעה"ב, ור"ל רק למען זה תעשו מצותי, ולא עבור עוה"ז. פרשה ג' אזהרה יתירה לבלי להתעות אחר פתויי יצ"ה בתאות או במחשבות אפיקורסים וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם היינו יצ"ה ואחרי עיניכם היינו מחשבות תועות שכל חטאי העולם ע"י ב' אלו יהיו. ומדכל הנך שבפרשיות הללו הם עקריים לזרע ישראל וחיוביו בעולם, צונו הקב"ה לחזור עליהם בכל יום. ואם אעפ"כ יאמרם אדם בלי כוונה, הרי כל אמירתו לחנם. וכ"כ בתפלה, מלבד שבכולן מדבר אל המלך כמ"ש ברוך אתה וכו' ואיך יעיז פניו להיות אז אין פיו ולבו שוין, גם בל"ז היאך יוכל לחשוב שיקבל ה' תפלתו, אם לא התחנן כן לפניו בהכנעה יתירה, ותחת זה היו מחשבותיו עפים בכל זויות סכלותיו ותעתועיו, ואפשר גם בדברי עבירה, ואיך לא יתבושש לומר בסוף תפלתו לפני יודע מחשבות יהיו לרצון וכו' והגיון לבי, ומה ישיב אם יענהו ה' בגערה, מה הגית עתה בלבבך. ולכן אמרו חז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו, נפשו היינו המחשבות, בכפו היינו שישגיח עליהן יפה שלא יתעו ושלא תשכח לפני מי אתה עומד, שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:

וכשאתה מתפלל:    ר"ל אפילו אם האתה שלך מתפלל וכו', ר"ל אפילו תתכוון בפי' המלות:

אל תעש תפלתך קבע:    להתפלל רק כפי שהדברים מסודרים וקבועים, בחשבך מפני כי כן חובתך:

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום:    להתפלל דרך תחנונים, כעני העומד בפתח המלך בלב נשבר [כברכות דכ"ט]. ולפיכך תחדש בכל יום דבר בכל ברכה כפי שפיכת נפשך עליך:

כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה:    דג' מיני תפלה יש וכולן כלולים במקרא זה. (א) שיצילו הקב"ה מצרות, ואף שחטא ונפל תורא חדד לסכינא [כשבת ל"ב א'] יאריך אפו ולא יענישו דשמא ישוב עוד. (ב) שייטיב לו בהטבות ממש, אף דלפי מעשיו אינן ראויין לו, ירב חסדו הקב"ה עמו. (ג) שכשישוב ימחול לו הקב"ה חטאיו לגמרי, וינחם על הרעה שראוי לו. אבל כל ג' מיני התפלות תשיג רק ע"י שהקב"ה חנון ורחום לך, דהיינו כשתתפלל דרך תחנונים:

ואל תהי רשע בפני עצמך:    דגם זה מניעה גדולה בכוונת התפלה, כשיחשוב א"ע רשע בפני עצמו ויתיאש מן הרחמים, ויחשוב שכל תפלותיו לא יועילו לו:

בועז


פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


הפירוש כן היא גירסת הספרים וכן בספר רבינו משה ז"ל ורבינו שלמה ז"ל כתב לא גרסינן ובתפלה וכן באבות דרבי נתן אין שם ובתפלה ולא במשניות שלנו. והשלשה הם הוי זהיר בקריאת שמע אחד והשני וכשאתה מתפלל והשלישי ואל תהי רשע. והזהיר על קריאת שמע יותר מהתפלה שזמנה יותר קצר מזמן התפלה שהוא עם הנץ החמה כותיקין כמו שנזכר בראשון מברכות ותפלה זמנה עד ארבע שעות כמו שנזכר בפרק תפלת השחר ואע"פי שהקורא אחר זמנה יש לו שכר כקורא בתורה ויכול לברך לפניה ולאחריה כמו שנזכר שם כשהוא קורא אותה בעונתה יש לו יותר מהקורא בתורה כמו שאמרו בגמרא וכן אמרו שכר קריאת שמע יהבי ליה שכר קריאת שמע בעונת לא יהבי ליה לפי שחביבה מצוה בשעתה כמו שאמרו בפרק ערבי פסחים וכן אמרו בספרא חביבה מצוה בשעתה שעני חוטא מביא מיד עשירית האיפה ואין ממתינין עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה ואפי' היה אביו חולה והוא יורשו ואפילו גוסס אע"פי שרוב גוססין למיתה כמו שנזכר בערכין בפרק השג יד. עוד אמרו בספרא אמר ר' אליעזר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין מביא סלע ואין ממתינין עד שיעשיר ויביא חמש סלעים. וכן אמרו בערכין פרק אין בערכין. עוד אמרו בספרא ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן ואין ממתינין להם שיקריבום במוצאי שבת וכן במנחות פרק רבי ישמעאל ובפסחים פרק אלו דברים ובראשון מקדושין וכן באלו טרפות אמרו גדולה מצוה בשעתה שהרי אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים ועומדין מפני עושה מצוה בשעתה כגון מביאי בכורים שעומדים אנשי ירושלים מפניהם ואומרים להם אחינו שממקום פלוני בואכם לשלום כמו שאמרו במשנת בכורים ואמרו במדרש קהלת חביבה קריאת שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח:

וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע. כבר אמרו במשנה פרק תפלת השחר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופירשו בגמרא כל שתפלתו עליו כמשוי וזהו לשון קבע שעושה אותה כדבר הקבוע' עליו חובה וממהר ליפטר ממנה ואומר מתי אפרוק עול זה מעלי ואלו לא נתחייב בה היה יותר טוב לי. עוד פירשו בגמרא כל שאינה אומרה בלשון תחנונים אלא כמי שקבועה עליו לקרוא פרשה אחת או הלכה אחת שקורא אותה בקריאה בעלמא כי המתפלל צריך שיראה את עצמו כאלו הוא מצטער ומבקש רחמים וכמו שאמרו בראשון משבת פכר ידיה ומצלי כלומר מחבק את ידיו זו עם זו ומתפלל כאדם המצטער וכן אמרו חכמים במדרש תהלים שעיקר תפלה שיצטער כמי שמתעטף שנא' תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כי התפלה קרויה רחמים כמו שאמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים ובפרק אלו נאמרין בכל לשון ובפרק מי שמתו לחייב נשים בתפלה שאני תפלה דרחמי נינהו ובכל מקום מזכירין תפלה בלשון רחמים בעא רחמי עליה ולשון הכתוב ורחמין למיבעא מי קדם אלה שמייא והמבקש רחמים מדבר בתחנונים שנא' תחנונים ידבר רש והשם ברוך הוא עונה אותו ביום צרתו כי הוא בעל רחמים ומרחם לכל מי שצריך רחמים ועל זה אמר הכתוב כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה שאפילו נגזר עליו רע על ידי בקשת רחמים מתבטל גזר דינו ונקרע כמו שאמרו בראשון מראש השנה:

ואל תהי רשע בפני עצמך. רבינו משה ז"ל פירש שלא יחזיק עצמו רשע שהמחזיק עצמו רשע לא יגדל בעיניו עון שיעשה ומי שהוא צדיק בעיניו יזהר מהעבירות שלא יצא מחזקתו ואינו מזהירו גם כן שיחזיק עצמו צדיק גמור שהרי אמרו במסכת נדה פרק המפלת שמשביעין את הוולד ואומרים לו אפילו יאמרו כל העולם עליך שאתה צדיק תהיה בעיניך כרשע ולא רשע אלא כבינוני שיראה את עצמו לח צדיק ולא רשע אלא כבינוני שמעשה קל יכריענו לכף זכות אם יזכה ולכף חובה אם יכשל בחטא ועל זה נאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט כלומר כמו שזבוב קטן מבאיש כלי גדול מלא שמן רוקח כך מי שהוא יקר בחכמה ובכבוד סכלות מעט יבאיש ריח שמן הטוב וזהו הבינוני שחטא קל יכריענו לכף חובה ועל זה סמך זה לחוטא אחד יאבד טובה הרבה ופירשו רז"ל חטא אחד כמו שנזכר בראשון מקדושין. ורבינו שלמה ז"ל פירש אל תעש דבר שהיום או מחר תרשיע את עצמך בו. וכן אמר אחד לבנו אם תיבוש מזולתך יותר מנפשך אין נפשך חשובה אצלך. והלשון נופל על זה הפי' יותר מהפירוש הראשון שלפי הפירוש הראשון היה לו לומר אל תהי רשע בעיניך. ויש מדקדקים יותר הלשון שהוא כמו פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו כלומר כל אחד לבדו כן זה אל תהי רשע לעמוד בפני עצמך שלא תהיה לך אהבה וריעות עם בני אדם אלא כמו שהוא יחידי בפני עצמו בעולם אלא התקרב לבריות והתחבר עמהן ואע"פי שהלשון מתיישב יותר לפי זה הפירוש פירושו של רבינו שלמה ז"ל נראה יותר:

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)