משנה אבות ב יג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה יג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע [ובתפילה] מח.

וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב יג) כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.

ואל תהי רשע בפני עצמך.

משנה מנוקדת

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע (וּבִתְפִלָּה). וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב,) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ:

נוסח הרמב"ם

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא שנאמר כי חנון ורחום הוא (יואל ב יג) ואל תהי רשע בפני עצמך.


פירוש הרמב"ם

כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו וכבר בארנו שענין קבע הוא שתכבד עליו התפלה ויחשבה כמו שצוה לעסוק עסק אחד וינפש ממנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הוי זהיר בקריאת שמע - לקרותו בעונתו. וכן בתפלה, להתפלל כל תפלה ותפלה בעונתה:

קבע - כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה. אי נמי, קבע, כאדם שקבוע לו לקרוא פרק אחד פרשה אחת, שאומר אותה בקריאה בעלמא, ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים:

כי אל חנון ורחום הוא - רוצה בתחנונים, ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד:

ואל תהי רשע בפני עצמך - אל תעשה דבר שהיום ולמחר תרשיע את עצמך בו. והרמב"ם פירש, אל תהי רשע בעיניך כלומר לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי. ואני שמעתי, אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך:

פירוש תוספות יום טוב

הוי זהיר בק"ש ובתפלה. לפי שהם קבלת עול מלכות שמים ועבודה לו יתברך לפיכך הזהיר עליהם ביותר. ובמדרש שמואל כתב דרבינו יונה גריס הוי זהיר בק"ש יותר מבתפלה. ופירש הטעם כי זמן התפלה הוא רחב עד ד' שעות וזמן ק"ש קצר כותיקין עם הנץ החמה וזהו לשון הוי זהיר כי צריך זהירות גדולה. ע"כ.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מח) (על המשנה) בק"ש ובתפלה. לפי שהם קבלת עול מלכות שמים ועבודה לו יתברך, לפיכך הזהיר עליהם יותר. ובמד"ש כתב דרבינו יונה גרס הוי זהיר בק"ש יותר מבתפלה. ופירש הטעם כי זמן התפלה הוא רחב עד ד' שעות, חמן ק"ש קצר כוותיקין עם הנץ החמה. וזתו לשון הוי זהיר בי צריך זהירות גדולה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יהי ממון חברך וכו':    ביד פ"א דהלכות מלוה ולוה סי' ג':

וכל מעשיך יהיו לשם שמים:    ביד פ"ג דהלכות דעות:

כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה:    כך לשון הפסוק בתרי עשר בספר יונה אבן שם בספר יואל לשון הכתוב כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ובמשנה לא נקטה לא לשון זה הפסוק ולא לשון פסוק דביונה כאשר עיניך רואות ויש להסתפק אם יש טעות בלשון המשנה או הוא פסוק מורכב ובקצת דפוסים מצאתי דנקט ממש לשון פסוק דבספר יואל:

תפארת ישראל

יכין

רבי שמעון אומר:    הזהיר על ג"ד בתפלה שהיא ג"כ בכלל עבודה:

הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה:    אינו ר"ל שיקרא ק"ש ויתפלל, או שלא יעבור עונתן, דזה חיוב גמור הוא, ומכילתן רק מחסידות ידבר [כב"ק ד"ל ע"א]. אבל הזהיר, דמדהן חוב גמור, והאדם אומרם כמה פעמים ביום, לכן מצוי שלא יכוון בהן היטב, לכן הזהיר כאן התנא שיזהר אדם לכוון בהן מאוד. ק"ש מפני שיש בה החזרת אדם לעצמו כל עקרי אמונתינו הקדושה, דהיינו בפרשה ראשונה אמונת יחוד השם ב"ה ואהבתו ויראתו ולימוד התורה, והיינו חיוביו להקב"ה. ופרשה שנייה אית בה אמונת תורה משמים ושמירת מצותיה כדפתח והיה אם שמוע תשמע אשר אנכי מצוה. וגם אמונת השגחה בשכר ועונש בעה"ז, וגם רמז על שכר ועונש עה"ב וכדמסיים למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ, והרי זה א"א רק בעה"ב, ור"ל רק למען זה תעשו מצותי, ולא עבור עוה"ז. פרשה ג' אזהרה יתירה לבלי להתעות אחר פתויי יצ"ה בתאות או במחשבות אפיקורסים וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם היינו יצ"ה ואחרי עיניכם היינו מחשבות תועות שכל חטאי העולם ע"י ב' אלו יהיו. ומדכל הנך שבפרשיות הללו הם עקריים לזרע ישראל וחיוביו בעולם, צונו הקב"ה לחזור עליהם בכל יום. ואם אעפ"כ יאמרם אדם בלי כוונה, הרי כל אמירתו לחנם. וכ"כ בתפלה, מלבד שבכולן מדבר אל המלך כמ"ש ברוך אתה וכו' ואיך יעיז פניו להיות אז אין פיו ולבו שוין, גם בל"ז היאך יוכל לחשוב שיקבל ה' תפלתו, אם לא התחנן כן לפניו בהכנעה יתירה, ותחת זה היו מחשבותיו עפים בכל זויות סכלותיו ותעתועיו, ואפשר גם בדברי עבירה, ואיך לא יתבושש לומר בסוף תפלתו לפני יודע מחשבות יהיו לרצון וכו' והגיון לבי, ומה ישיב אם יענהו ה' בגערה, מה הגית עתה בלבבך. ולכן אמרו חז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו, נפשו היינו המחשבות, בכפו היינו שישגיח עליהן יפה שלא יתעו ושלא תשכח לפני מי אתה עומד, שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:

וכשאתה מתפלל:    ר"ל אפילו אם האתה שלך מתפלל וכו', ר"ל אפילו תתכוון בפי' המלות:

אל תעש תפלתך קבע:    להתפלל רק כפי שהדברים מסודרים וקבועים, בחשבך מפני כי כן חובתך:

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום:    להתפלל דרך תחנונים, כעני העומד בפתח המלך בלב נשבר [כברכות דכ"ט]. ולפיכך תחדש בכל יום דבר בכל ברכה כפי שפיכת נפשך עליך:

כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה:    דג' מיני תפלה יש וכולן כלולים במקרא זה. (א) שיצילו הקב"ה מצרות, ואף שחטא ונפל תורא חדד לסכינא [כשבת ל"ב א'] יאריך אפו ולא יענישו דשמא ישוב עוד. (ב) שייטיב לו בהטבות ממש, אף דלפי מעשיו אינן ראויין לו, ירב חסדו הקב"ה עמו. (ג) שכשישוב ימחול לו הקב"ה חטאיו לגמרי, וינחם על הרעה שראוי לו. אבל כל ג' מיני התפלות תשיג רק ע"י שהקב"ה חנון ורחום לך, דהיינו כשתתפלל דרך תחנונים:

ואל תהי רשע בפני עצמך:    דגם זה מניעה גדולה בכוונת התפלה, כשיחשוב א"ע רשע בפני עצמו ויתיאש מן הרחמים, ויחשוב שכל תפלוריו לא יועילו לו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


פירוש מגן אבות (רשב"ץ)