דרך חיים (מהר"ל)/פרק ב משנה יג

פרק ב משנה יג עריכה

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכו'. יש לשאול בזה מה ענין אל תהי רשע בפני עצמך אל הדברים שנזכרו לפני זה שיהי' זהיר בקריאת שמע ובתפלה. פירוש ענין זה שבא לומר כי האדם יהיה נזהר בקריאת שמע ובתפלה, כי ק"ש ותפלה הוא קבלת מלכות שמים וכן התפלה היא עבודה אל הקב"ה. והאדם מצד שהוא אדם צריך שיהיה נזהר בזה, כי האדם נברא לתכלית זה שיהיה האדם עובד בוראו, ולפיכך האדם מצד שהוא אדם צריך שיהיה נזהר בק"ש ובתפלה שעל ידי זה יקבל עליו מלכות שמים ועבודתו כפי מה שנברא האדם עליו. ואמר כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע. בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח:) ר"א אומר כל העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים מאי קבע אמר ר' יעקב בר אידי אמר רבי אושיעא כל שתפלתו דומה עליו כמשא ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר אמר רבי זירא אנא יכילנא לחדש בה דבר ומסתפינא דלמא אתא למטרדיני אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין אמרי כל מי שאינו מתפלל עם דמדומי חמה ואמר רבי מאי קרא יראוך עם שמש ולפני ירח לייטי במערבא מאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מטרפא ליה שעתה ע"כ, מדברי הכל נלמוד שצריך שתהי' תפלתו של אדם תחנונים דהיינו כמו אדם שמבקש דבר מאת אחר דרך חנינה, ואם מתפלל דרך קבע וחוב אין זה עבודה גמורה. כי העבודה כאשר האדם צריך אל הש"י ונתלה בו יתברך לגמרי, ודבר זה כאשר יחשוב כי כל אשר עושה לו הש"י עושה דרך חנינה ורחמים עליו, ואם דעתו כאשר מתפלל לפניו נתלה בו יתברך לגמרי, ודבר זה כאשר יחשוב כי כל אשר עושה לו הש"י עושה דרך חנינה ורחמים עליו, ואם דעתו כאשר מתפלל לפניו כי ראוי שיעשה הש"י בקשתו הנה אין האדם נתלה בו לגמרי. ולפיכך צריך שתהיה התפלה דרך תחנונים ומבקש מהש"י דרך תחנונים ואז האדם בודאי צריך אל הש"י, ולפיכך אם התפלה עליו כמשא שנראה שהוא רוצה לצאת ידי חובתו בלבד, אין זה נחשב תפלה שהוא עבודה אל הש"י המורה שהאדם נתלה בו יתברך. ומה שאמר ר"א העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים, ר"ל כי כאשר התפלה בענין שהאדם צריך אל הש"י לגמרי כי כך האמת כי האדם נתלה בו יתברך ואם תפלתו תחנונים יעשה הש"י בקשתו. ולרבנן אף אם אין מדבר בלשון תחנונים אין תפלתו תחנונים, כי הלשון שהוא תחנונים אינו כמו הלשון שהוא קבע, ולפיכך אם אין תפלתו בלשון תחנונים ג"כ דבר זה בכלל שעושה תפלתו קבע, כי עיקר התחנונים שמשפיל עצמו לפני הש"י ומתפלל לפניו כמו עבד לפני אדוניו, ודבר זה אינו שייך במחשבה בלבד רק במעשה שהיא התפלה עצמה דהיינו הדבור שישפיל עצמו לפניו, כי אין דומה מי שמשפיל עצמו במחשבה או משפיל עצמו במעשה, ולפיכך אמר שצריך שתהיה התפלה בלשון תחנונים דוקא ועיקר התפלה הוא הדבור. ולרבה ולרב יוסף כל שאינו יכול לחדש בה דבר ודבר זה נראה קבע כאשר הוא מתפלל תפלה אחת תמיד. ואומר אני כי הנוהגים להתפלל מתוך הסדור היא תפלת קבע יותר, ואינו דומה למי שמתפלל בעל פה כי דומה לתחנונים ביותר, אך מפני שבלא זה אין אנו מכונין בתפלה כל כך ואם מתפלל על פה לא יכוין כלל יותר עדיף שיהי' לו הסדור. ולאביי ולר' חנינא וכו' שאין מתפלל עם דמדומי חמה, והיינו בזמן שאין עיקר המצוה להתפלל, שאם מקדים התפלה נראה שרוצה לסלק מאתו עול תפלה ולכך תפלתו קבע. ומפני שבא רבי שמעון להזהיר על התפלה הזהיר שתהיה התפלה תחנונים כאשר ראוי להיות התפלה:

ואמר אח"כ אל תהא רשע בפני עצמך, ר"ל שלא יהא רשע בפני עצמו, אף כי עיקר הרשעות הוא כאשר הוא רשע לבני אדם על זה יפול שם רשע כמו שאמר (שמות, ב) רשע למה תכה רעך וכדכתיב (תלים י') שבור זרוע רשע פירוש הזרוע והכח אשר הרשע עושה עם הבריות, וזה כי הצדיק הוא שאינו יוצא מן הצדק שהצדק הוא השוה ואין יוצא הצדיק ממנו, אבל הרשע הוא הפך הזה שיוצא מן הצדק שהוא השוה, לפיכך כאשר הוא רשע לבריות זה שיוצא מן הצדק עד שיציאתו ניכר לאחרים והם הבריות ואז נקרא רשע. ולפיכך אמרו בפרק הקורא (מגילה דף יז:) ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעי' אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה ע"כ, ומה ענין שבור זרוע רשע לענין מפקיעי שערים, ורש"י ז"ל פירש שם וממאי דבמפקיעי שערים מדבר דכתיב יארוב לחטוף עני וכי הלסטים אורב עני והלא העשיר הוא אורב אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר, ואין ענין הגמרא משמע כך דהוי ליה בגמרא לפרש הא מלתא. אבל הפירוש כי שם רשע יופל על אותו היוצא מן הסדר הראוי אשר סדר הש"י ובזה נקרא רשע, ולפיכך מפקיעי השערים המוציאים סדר העולם מן השעור והם מפקיעים השער זהו הרשע היוצא מן הצדק השוה. ודוד אמר מזמור התשיעי על הרשע דכתיב שבור זרוע רשע, ולכך תקנו ברכת השנים שהוא כנגד מפקיעי שערים שהם מוציאים סדר העולם מן השעור והם נקראו בפרט רשעים גם כן בתשיעי, כמו שדוד אמר מזמור שבור זרוע רשע בתשיעי. ויש לך להבין מאד למה הזכיר הרשע שהוא הפך הצדיק בתשיעי דוקא, כי הצדיק ראוי בתשיעי והצדיק ישבור הרשע, ולפיכך אמר כאן שאל יהא רשע בפני עצמו אף כי לא יגיע ברשעתו אל זולתו רק הוא רשע בפני עצמו, מ"מ אף אם אינו רשע גמור שם רשע עליו, ולגודל רוע הרשעות ופחיתות הרשעות אפילו רשעות מה הוא פחיתות גדול מאד. ואמר זה כאן כי התפלה היא העבודה במקום קרבן והכתוב אומר זבח רשעים תועבה ולפיכך הזהיר בה. וכן אמר הכתוב זבח רשעים תועבת ה' ותפלת צדיקים רצונו, ובודאי מה שאמר זבח רשעים תועבה הוא ג"כ על התפלה. גם אמר אל תהיה רשע בפני עצמך, שאף אם תהיה רשע בפני עצמך שלא ידע בזה האדם, הרי הקב"ה יודע ותפלתך אינה מקובלת מן הש"י שנאמר זבח רשעים תועבה ותפלת צדיקים רצונו, ולפיכך סדר מה שאמר ואל תהיה רשע בפני עצמך עם התפלה, ואלו ג' דברים ג"כ הם דבר אחד משלימין את האדם שברא הש"י לעבודתו יתברך היא התפלה: