משנה אבות ב יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה יב | >>
רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.
והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך.
וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
משנה מנוקדת
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ;
- וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה,
- שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לְךָ;
- וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם:
נוסח הרמב"ם
רבי יוסי אומר:
- יהי ממון חברך, חביב עליך - כשלך.
- התקן עצמך ללמוד תורה - שאינה ירושה לך.
- וכל מעשיך - יהיו לשם שמים.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו בפרק השמיני עניין ההכנה והזימון ושצריך לאדם להכין עצמו למעלות.
ובארנו בפרק החמישי עניין אמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
התקן עצמך ללמוד תורה - שלא תאמר הואיל ואבי חכם ואבי אבי חכם, תורה חוזרת לאכסניא שלה מז ואיני צריך לבקש אחריה:
וכל מעשיך יהיו לשם שמים - אף בשעה שאתה עוסק באכילה ושתיה ובדרך ארץ לא תתכוין לההנות גופך, אלא שתהיה בריא לעשות רצון קונך:
פירוש תוספות יום טוב
יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. עמ"ש במשנה י':
והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. פירש הר"ב שלא תאמר הואיל ואבי חכם וכו' תורה חוזרת על אכסניא שלה וכו' שכך דרשו רז"ל בפסוק לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם [ישעיה נ"ט] בפרק ז' דב"מ דף פ"ה. וקמ"ל ר"י דהני מילי כשמתקן עצמו לכך דמתקיימא בו יותר מבזולתו. ואי לאו הכי לא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(מז) (על הברטנורא) שכך דרשו רז"ל בפסוק לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'. וקמ"ל ר"י דה"מ כשמתקן עצמו לבך, דמתקיימא בו יותר מזולתו. ואי לאו הכי, לא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
יהי ממון חברך וכו': ביד פ"א דהלכות מלוה ולוה סי' ג':
וכל מעשיך יהיו לשם שמים: ביד פ"ג דהלכות דעות:
כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה: כך לשון הפסוק בתרי עשר בספר יונה אבן שם בספר יואל לשון הכתוב כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ובמשנה לא נקטה לא לשון זה הפסוק ולא לשון פסוק דביונה כאשר עיניך רואות ויש להסתפק אם יש טעות בלשון המשנה או הוא פסוק מורכב ובקצת דפוסים מצאתי דנקט ממש לשון פסוק דבספר יואל:
תפארת ישראל
יכין
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך: כנגד ג"ח תני לה, שתשתדל ותשמח להרבות ממונו ולא להמעיטו. ואם כך בממון שישנו בחזרה, כ"ש כח גופו וכבודו ושכלו, תשתדל לחזקם ולהרבותם, ולא להחלישם ולהמעיטם [דבכל הנך שייך ג"ח]:
והתקן עצמך ללמוד תורה: משום תורה תני לה. ור"ל הזדרז לתקן עצמך מכל הקלקולים שימניעוך מלימודה, הן בדאגת פרנסה, או חולשת הגוף, או מיעוט השכל, או שאר צער. הוה מחשב כאילו כל אלה מתוקנין לך בשבתך ללמוד:
שאינה ירושה לך: להשיגה בלי יגיעה ובלי יחוד כל המחשבות אליה. [ומ"ד מורשה קהלת יעקב. היינו לכלל ישראל, כדכתיב כי לא תשכח מפי זרעו, ולעניין קיום מצותיה שלא תשתנה בשום זמן או מקום או דור. אבל לכל יחיד אינה ירושה. ואפילו אביך ואבי אביך ת"ח, אדרבה זה גורם שלא תהיה ת"ח, שלא יאמרו שהתורה ירושה [כנדרים פ"א א']. ואפילו אתה כבר דור רביעי בתורה. שאז לא תמוש התורה מזרעם [כב"מ פ"ה א']. היינו רק שאינך צריך אז יגיעה קשה כאחרים. אבל כשתלמדה דרך עראי עם מחשבות זרות, לא שמענו שתנחילנה]:
וכל מעשיך יהיו לשם שמים: לעניין עבורה תני לה. ור"ל אפילו בעסקך לצרכי הגוף וממון תכוון לחזקם לעבודתו ית' [ועי' ברכות ס"ו. א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מגן אבות (רשב"ץ)
ויש מפרשים ושנאת הבריות מי שהוא קשה ומביא עליו שנאת הבריות הכל מקללין אותו ותחול עליו קללתם ויצא מן העולם. שהרי אמרו חכמים ז"ל בפרק בני העיר ובפרק החובל ובפרק אלו הן הלוקין אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה בכהות עינים שנא' הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים ביצחק שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. ופירוש רבינו שלמה ז"ל נראה יותר נכון כי מתוך ששונא את הבריות דואג בטובתן ומת בדאגה. ובאבות דרבי נתן נראה כפירוש אחרון כי שם שנו שנאת הבריות שהקב"ה עוקרו כאנשי סדום שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד ולאהותרה שנאה אלא לשונאי ה' שנא' הלא משנאיך ה' אשנא:
הפירוש. יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. אינו צריך להזהיר שלא יגזלנו ולא יזיקינו ולא שיציל ממונו בממון חבירו שכל אלו הדברים אסורין הם מן התורה ועל דבר יותר קל מזה והוא קריעת מעיל כנף שאול נענש דוד ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו כמו שנזכר בפרק הרואה בברכות אבל בא להזהיר שיחמול על ממון חבירו כאשר יחמול על ממונו שלא יאבד ואם אבד צריך להשיבו אליו כאשר היה עושה אלו היה ממונו וזה מדרכי החסידות שלא יראה הפרש בין ממון חבירו לממונו וכן אמרו באבות דר' נתן שיהיה חס על ממון חבירו כמו שהוא חס על ממונו:
התקן עצמך ללמוד תורה. ואפילו היית בן החכמים דור אחר דור אל תאמר התורה חוזרת לאכסניא שלה ואיני צריך לחזר אחריה וכמו שאמרו בפרק הפועלים ובמדרש משלי ובמדרש תהלים מי שהוא חכם ובנו חכם ובן בנו חכם מכאן ואילך התורה חוזרת לאכסניא שלה שנא' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם אל תאמר כן שאינה ירושה הבאה מאליה אם לא תחזיר עליה ואע"פי שהכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק כבר אמרו במדרש קהלת שלא אמר הכתוב לא לעולם ינתק אבל אמר לא במהרה ינתק אין מתקשה עילויה מתפסיק וכן אמרו בירושלמי בראשון מפאה ובראשון מקדושין אין מטרחת עליה מפסיק וכן בשני משבועות וזה אמת הוא כי מי שהוא רוצה ללכת בדרכי אבותיו החכמים יגיע למעלת אבותיו יותר מהרה ממי שאין אבותיו חכמים וכמו שדרשו בלב נבון תנוח חכמה זה חכם בן חכם ובחרב כסילים תודע זה חכם שאינו בן חכם והמשל שאמרו אסתירא בלגינא קישקיש קריא כמו שנזכר כל זה בפרק הפועלים ואמרו במנחות בפרק כל המנחות אי בר אוריין הוא יאי אי בר אבהן ובר אוריין הוא יאי ויאי אי בר אבהן ולאו בר אוריין אשא תיכליה על כן הזהיר שיתקון עצמו ללמוד תורה ולא יסמוך על נחלת אבות ובאבות דרבי נתן אמרו אינה ירושה לך שאם היתה ירושה היה משה מורישה לזרעו עד סוף הדורות וכשאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אמר לו קת לך את יהושע בן נון ובפרק אע"פי אמרו והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה רבי אושעיא בר חמא ברבי ביסנא וכן בפ' חזקת הבתים:
וכל מעשיך יהיו לשם שמים. זה שער גדול הוא והמעשה הם שלשה מצוה ועבירה ודרך ארץ. המצוה לשמה משובחת וכבר אמרו בפרק חלק כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה שנא' או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי ואע"פי שאמרו באחרון מהוריות ובנזיר בפרק מי שאמר ובפרק מקום שנהגו וכן בערכין בפרק יש בערכין ובסוטה פרק היה נוטל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה כבר אמרו הטעם שמתוך שלא לשמה בא לשמה והוא הרצון מהאל ית' שיעסוק האדם בתורותיו ובמצותיו לקיים מצות אלהיו בלבד שלא ליטול עטרה ולא להתגאות על הבריות וזה יותר רע מהראשון כמו שאמרו בפרק היה קורא. והעבירה בכל ענין היא מגונה אבל אם יצטרך אדם לעבור על דעת קונו מפני צורך השעה יתכוין בזה לעשות רצון אביו שבשמים והעד אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לאבד ע"א וע"ז נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך כמו שנזכר בפ' הרואה ובפ' הניזקין ובמס' תמורה וזה נקרא עבירה לשמה וכמו שאמרו בהוריות בפרק אחרון ובנזיר פרק מי שאמר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שהרי יעל נבעלה לסיסרא שנא' בין רגליה כרע נפל ואמרו רז"ל שבע בעילות בעל אותו רשע ועשתה כן להתיש כחו כדי להרגו ושקלה הכתוב לאמותינו הקדושות שנא' מנשים באהל תבורך. וכן אמרו בפרק הרואה בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה תדע דגנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי ואמרו שם שזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה וזה יותר חזק מהראשון שאפילו אין באותה עבירה שום נדנוד מצוה לא מפני כן ישכח את השם עושהו ויזכירינו בפיו ויהרהר בעבירה ההיא איזה ענין שיהיה לשם שמים ואפילו בדרך רחוקה הנה שאול היה עובר על דעת קונו לשאול באובות והיה נשבע בו שנאמר חי השם אם יקרך עון בדבר הזה ודומה זה לאשה מזנה ונשבעת בחיי בעלה כמו שהזכירו בילמדנו בפרשת אמור אל הכהנים א"ר לקיש למה שאול דומה לאשה נתונה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה ובפרק עשרה יוחסין אמרו אמר ליה עבר מר אדשמואל דאמר שמואל אין משתמשין באשה אמר ליה כאידך דשמואל סבירא לי דאמר שמואל הכל לשם שמים. ובשני מיום טוב אמרו על הלל שהיה אומר ברוך ה' יום יום שהיו כל מעשיו לשם שמים אע"פי שהיה מתעצל בכבוד שבת ולא היה כשמאי שהיה אומר מחד בשביך לשבתיך. ובדרך ארץ שבעת שהוא אוכל ושותה יכוין שהוא אוכל ושותה לא להנאת גופו אלא לקיים אותו כדי שיוכל לעסוק בתורה ובמצות וכשירבה בתענוגים בשבתות וימים טובים ובסעודה של מצוה יכוין בזה לקיים רצון אביו שבשמים שצוה כן ואז תהיה אכילתו ושתייתו מצוה רצוייה כענויו ביום הכפורים וכן כתב בעל הכוזר וכשיישן יכוין בזה כדי שינוח גופו מעט שיוכל לייגע אחר כן בעסק התורה והמצות. וכענין שאמרו והנה טוב מאד זו שינה וכי שינה טובה היא מתוך שהוא ישן קמעא הוא עומד ועוסק בתורה. וכשיבעול יכוין בזה לקיים מצות פריה ורביה או לפרוע חובו לאשתו לקיים עונתה או לרפואת גופו כי הצורך אל הבעילה בעת תגבורת התאוה הוא כמו הצורך אל האכילה והשתייה בעת תגבורת הרעב והצמא ויבעול בהיתר כדי שלא יסיתהו יצר הרע לבעול באיסור. וכשיתהדר בכסות נקייה יתכוין בזה שלא יזדלזל בפני הבריות ויזלזלו בתורה וכמו שאמרו כל תלמיד חכם שנמצא רבב בבגדו חייב מיתה שנאמר ולמשנאי אהבו מות והיה אומר רבי יוחנן מנאי מכבדותי בפרק אלו קשרים. וגם אם יצטרך שיהיו דבריו נשמעיס התירו לו להתהדר בלבושו אפי' מנכסי יתומים אם הוא אפוטרפוס כמו שנזכר בפרק הניזקין או אם הוא גדול האחים כמו שנזכר בפרק יש נוחלין ובפרק ארבע אבות נזיקין וכשיעסוק במלאכתו יכוין בזה כדי שלא יצטרך לבריות ולא לבוא לידי לסטות וכן אמרו בפרק אלו מציאות אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת וסמכו זה לאפס כי לא יהיה בך אביון וכן אמרו בסנהדרין בפר' ארבע מיתות. וכשיאסוף הון יכוין בזה כדי למצוא אותו לקנות ספרים ולעשות מצות ולהנחילו לבניו כדי שיזכו לתורה וכמו שאמרה בפרק נערה שנתפתתה הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זה הלוקח ספרים ומשאילן לאחרים או כותבן וכשידבר עם הבריות יכוין בזה לקרבן לתורה ולהרחיקן מן העבירה. וכשימצא גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים וברחובות יכוין בזה כדי להרחיב לבו לשוב לתלמודו וכמו שאמרו רז"ל כי הוו רבנן חלישי מגרסייהו הוו אמרי מילי דבדיחותא וזהו ענין האגדות הזרות הנמצאות בתלמוד. וכשירצ' שיכבדוהו הבריות יכוין בזה כדי שיתגדל שם האל ית' וכמו שאמר רבן גמליאל בפרק הזהב לא לכבודי עשיתי אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל והיה אומר רב נחמן אי לאו תורה כמה נחמן איכא בשוקא בראשון מקדושין. ואפילו בעת שהוא עושה צרכיו יכוין בזה לרפוא' גופו וכמו שאמרו בפרק אלו הן הלוקין המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו וכן אמרו באבות דרבי נתן הלל כשהיה נכנס לבית הכסא היה אומר לעשות מצוה אני הולך שלא יתקלקל הגוף היה נכנס לבית המרחץ היה אומר לנקות הגוף לפי שנברא בצלם ודמות קל וחומר מאיקונין של מלך והאיש אשר הוא כזה איני אומר שהוא איש האלהים אבל אני אומר שהוא מלאך השם צבאות בצלם אלהים ודמותו ולזה כיוון זה התנא במצותו זאת ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך והחכמים ז"ל הם מכנים האל ית' כיותר נכבדים שבבריותיו הנראים אלינו והם השמים ואומרים לקבל עול מלכות שמים וכן מורא שמים וכן בכתובים נמצא כן מן די תנדע די שליטין שמייא וכן ואתה תשמע השמים. ויש לחכמי הקבלה בכל זה סוד נעלם ונשגב והוא יגלה עינינו להביט נפלאות מתורתו:
דרך חיים (מהר"ל)
רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים וכו'. כבר בארנו כי דרך חכמים אלו לתת מוסר שלם להשלים את האדם בכל, ובארנו לך כי השלמת האדם בכל אשר יושלם בג' דברים הן עם זולתו מבני אדם הן שיהיה שלם בעצמו והן שיהיה שלם עם בוראו, אלו ג' דברים שבהם יושלם הכל ואשר ראוי שיהיה אדם שלם בהם. ולפיכך רבי יוסי ג"כ בא להשלים את האדם באלו שלשה, ואמר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך ובזה יושלם עם זולתו, ובחר במדה זאת ממה שבחר בכבוד חבירו כי אם אפילו ממון חבירך חביב עליך כ"ש שחביב עליו חבירו והוא מוסר יותר מאוד. וכנגד שיהיה האדם שלם בעצמו, כבר בארנו למעלה בפרק משה קבל שאין השלמה בעצמו של אדם יותר כי אם ע"י תורה שמוציא האדם עצמו מן פחיתות החומר להיות בעל שכל, ואמר והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך כלומר שיהיה מכין עצמו לתורה, כי אין התורה ירושה לאדם ולפיכך יש לו להתקין ולהכין עצמו לתורה שאינה ירושה לאדם וזה כנגד השלמת עצמו. ואמר וכל כונתך יהיה לשם שמים היא השלמה השלישית שיושלם האדם עם השם יתברך עד שכל מעשיו יהיו לש"ש, הרי לך כי נתן מוסר לאדם להשלים אותו בכל עד שהוא שלם:
מדרש שמואל (אוזידא)
הרב רבי משה אלשקר ז"ל פירש כי באו אלו השלשה מוסרים של רבי יוסי כנגד השלש אזהרות שהזהיר חבירו. כנגד עין הרע אמר יהי ממון חברך אמר תרופה אם יאמר האדם שכבר הוטבעה בו תכונת עין הרע אמר תרופה לזה שיהיה ממון חברך חביב עליך כשלך ואז לא יוזק חברך מעין הרע שלך והוא פנה גדולה בתורה ואהבת לרעך כמוך. וכנגד יצר הרע אמר תרופה לזה והתקן עצמך ללמוד תורה כענין אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' ואמר שאינה ירושה לך כי הבן בין שיהיה חכם או טפש יורש את אביו ולפעמים תבא לו ירושה שלא במתכוין לא כן התורה כי לא תבא לו רק אחר החקירה והדרישה כי האומר לא יגעתי ומצאתי אל תאמין. וכנגד ושנאת הבריות אמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים כלומר שלא תהיה מכת הנוקמים והנוטרים שזה יהיה סיבה לשנאת הבריות ועל כן אמר לא תדינהו למי שעשה לך שום רעה כי אם לעבודת שמים ולא תשנא את אחיך בלבבך וכן פירש הרי"א ז"ל. עוד כתב ה"ר משה אלשקר ז"ל כי השלם הזה רצה להעמיד דברי המקובלים הראשונים כנגד הוו מתונים בדין אמר יהי ממון חברך וכו' אזהרה לדיין שיחוס על ממון בעלי דינים. וכנגד והעמידו תלמידים הרבה אמר והתקן עצמך ללמוד תורה. וכנגד ועשו סייג לתורה שיעשו משמרת לתורה אמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
ורבינו יונה ז"ל פירש התקן עצמך למעט בתענוגים כדי שילמוד תורה כענין כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וחיי צער וכו':
עוד כתב אי נמי התקן עצמך שתגיע למדת החסידות כדי שתלמוד התורה כענין ראשית חכמה יראת ה' עכ"ל. וכיוצא בזה שמעתי בפסוק שמעו מוסר וחכמו כלומר שמעו בתחלה מוסר והוא שיהיה לו מוסר וחסידות ודרך ארץ ואחר כך וחכמו ואל תפרעו כלומר אל תעשו למפרע מזה הסדר ללמוד חכמה קודם לקיחת המוסר כי היא לא תצלח. ונראה לי שזו היתה כוונת דוד המלך עליו השלום במה שאמר דרך שקר הסר ממני תחלה שהוא הסור מרע שהוא יראת ה' שלא לעבור על דבריו אחר כך ותורתך חנני שהיא החכמה:
אי נמי אמר והתקן עצמך וכו' עם מה שאז"ל לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם כי משלשה דורות והלאה תורה מחזרת על אכסניא שלה ואם כן מי שהיו אבותיו שלשה דורות חכמים הרי התורה כאלו ירושה היא לו ואינו צריך לתקן עצמו כל כך כדי להשיגה כי התורה מחזרת אחריו ורבי יוסי דבר עם מי שהתורה אינה ירושה לו מאבותיו כי זה צריך תיקון רב ללמוד תורה וז"ש והתקן עצמך ללמוד תורה כשאינה ירושה לך מאבותיך שצריך לך שתהיה יגע להשיגה ואמר וכל מעשיך יהיו לשם שמים הכונה שכל מה שיעשה בין בקיום המצות בין כשאוכל ושותה וישן ומשמש ולובש והולך למרחץ אפילו שכל אלו נראים הנאות גופניות עם כל זה אם יעשה האדם לשם שמים לצדקה יחשב לו וכמו שכתב רשב"ץ כי במ"ש וכל מעשיך יהיו לשם שמים כלל שלשה מינים מצות עבירות דרך ארץ והוא כי רצון האל ית' שהאדם יעסוק בתורה ובמצות לקיים מאמר האל בלבד לא ליטול עטרה ולא להתגאות על הבריות אלא אדרבה יבזה עצמו כדי לקיים מאמר האל. ונראה לי הכותב שלזה כוון דהמע"ה במ"ש גל מעלי חרפה ובוז וגו' כלומר אף גם זאת הטובה יש לי שאיני מתבייש כלל במצותיך אף שאתבזה עליהם וז"ש גל מעלי כלומר הוסר ועבר מעלי חרפה ובוז ואיני חושש אל החרפה כשעדותיך נצרתי ואף שילעיגו עלי שרים רבים ונכבדים אעפ"כ איני חושש וז"ש גם אף שישבו שרים ומדברים בי ומלעיגים עלי ואני מרגיש שמלעיגים עלי איני חושש להם כלל אלא עבדך ישיח בחקיך ואיני נמנע בשביל הלעג. והעבירה בכל ענין היא מגונה אבל אם יצטרך האדם לעבור על דעת קונו לצורך שעה יכוין בזה לעשות רצון אביו שבשמים והעד אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לאבד ע"א ועל זה נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך ועל זה אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שהרי יעל שמשה עם סיסרא בין רגליה כרע שכב וגו' ואמרו ז"ל ז' תשמישים שמש אותו רשע ועשתה כן כדי להתיש את כחו כדי להרגו ושקל אותה הכתוב לאמותינו הקדושות שנאמר מנשים באהל תבורך וכן בדרך ארץ יכוין בעת האכילה שהוא אוכל ושותה לא להנאת גופו אלא לקיים אותו כדי שיוכל לעסוק בתורה ובמצות וכשירבה בתענוגים בשבתות וימים טובים ובסעודה של מצוה יכוין בזה שיקיים מצות אביו שבשמים שצוה כן ואז תהיה אכילתו ושתייתו מצוה רצויה כענויו ביוה"כ וכשישן יכוין לנוח מעט כדי שיוכל אח"כ לעסוק בתורה ובמצות ועל זה אמרו והנה טוב מאד זו שינה וכשילבש כסות נקיה יכוין בזה שלא יתזלזל בפני הבריות ויזלזלו אותו ותורתו וכמו שאז"ל כל ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות ורבי יוחנן היה קורא אותם מכבדותא וכשיעסוק האדם במלאכתו יכוון בזה כדי שלא יצטרך לבריות ולא לבא לידי לסטיות וכשיאסוף הון יכוין בזה כדי שתמצא ידו לקנות ספרים ולעשות מצות ולהנחיל לבניו כדי שיזכו לתורה ועל זה נאמר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד וכשידבר עם הבריות יכוין בזה לקרבן לתורה ולהרחיקן מן העבירה וכשימצא גופו חלוש מהלמוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים וברחובות יכוין בזה כדי להרחיב לבו ללמוד. ואני הכותב נ"ל שז"ש דהמע"ה ואתהלכה ברחבה כלומר לטייל ברחבה לפי שפקודיך דרשתי וחליש דעתאי מן הגרסא ולזה אני הולך לטייל ולזה לא אמר ואהלך ברחבה אלא ואתהלכה מן ההתפעל שהוא מורה על הטיול. וכמו שארז"ל כי הוו רבנן חלשי מגרסייהו אמרי מילי דבדיחותא וזהו ענין ההגדות הנמצאות בגמרא וכשרוצה שיכבדוהו הבריות יכוין בזה כדי שיתכבד ויתגדל שמו ית' ותורתו בקדושה וכמו שהיה אומר ר"נ אי לאו תורה כמה נחמן איכא בשוקא. וכשילך לבית הכסא יכוין משום אל תשקצו את נפשותיכם וכן הלל כשהיה נכנס לבית הכסא היה אומר לעשות מצוה אני הולך שלא יתקלקל הגוף היה הולך למרחץ והיה אומר לנקות הגוף לפי שנברא בצלם ודמות ק"ו מאיקונין של מלך והואלתי לכתוב ולהאריך רוב דבריו של רשב"ץ ז"ל ואף אם הוא האריך יותר ויותר לפי שזה הוא עיקר גדול בהנהגת האדם ובכל פרטיו עכ"ל. ועל דרך זה אמר הכתוב בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך הכוונה שדבר עם האדם ואמר בכל מעשיך ודרכיך דעהו כלומר כוונתך תהיה לש"ש ואז הקב"ה יישר אורחותיך כלומר אפי' אם תהיה עבירה לשמה שכינוי הליכתו בעבירה תקרא אורח אשר סתם אורח הוא מעוקל כמו שאה"כ ארחות עקלקלות ואומר אשר ארחותיהם עקשים וגו' ואז כשתעשה העבירה לשמה לצדקה ולמצוה יחשב לך והעד אליהו ויעל וז"ש והוא יישר אורחותיך כלומר אפי' העבירות שהם ארחות יחשוב אותם ליושר ולמצות. ואל זה כוון שהע"ה במה שאמר את הכל עשה יפה בעתו כי הוראת שעה יפה בעתה כי הכל תלוי במחשבת הלב שתהיה טובה וז"ש גם את העולם נתן בלבם כי כל העולם תלוי בלב שיהיה לו לב טהור. ואל זה כוון דהמע"ה במה שאמר גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך נכנס במעשה ויצא במחשבה אלא רוצה לומר כל מעשיך גול אל ה' ועשה אותם לש"ש ולא מבעיא כאשר זאת הכוונה תהיה בקיום המצות כי אז המעשה בעצמו וגם המחשבה כלם טובים ופשיטא שיכונו יחדו אלא אפי' בענין העבירות אשר שם המעשה בעצמו הוא מכוער ולא יש טוב רק המחשבה בלבד ואפ"ה אותה המחשבה תכונן לפניו יתברך וז"ש ויכונו מחשבותיך וזאת היא כוונת הכתוב שמרתי פקודיך ועדותיך כי כל דרכי נגדך והכוונה לפי שהאדם אשר בכל דרכיו ואפי' בדברי הרשות יכוין בהם לעשות רצון אביו שבשמים מי שהורגל בזה מובטח לו שלעולם יקיים מצותיו יתברך עשה ול"ת וז"ש שמרתי פקודיך ועדותיך והשבה היתה כי הורגלתי בעצמי לעולם כי כל דרכי נגדך כלומר אפי' הדרכים שלי והם דברי הרשות הייתי מכוין בהם נגדך כלומר לשמך לש"ש וכיון שהורגלתי בזה ההרגל על כל דבר שלטון וזאת היתה לי ששמרתי פקודיך ועדותיך מפני כי לעולם כל דרכי היו נגדך ולשמך כמ"ש:
אי נמי אמר והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך הכוונה לפי שידוע שגוזרים על האדם חכם יהיה או טפש. ולמי שגוזרים עליו להיות חכם הלא הוא כאלו מורישים לו התורה מן השמים ומי שגוזרים עליו שיהיה טפש נמצא שזה התורה אינה ירושה לו כי לא הורישוה לו מן השמים וכיון שיראה את עצמו שהוא טפש אפשר לו יתקין עצמו ללמוד תורה כי ראמות לאויל חכמות על כן אמר והתקן עצמך וכו' כי יגעת ולא מצאת אל תאמין וכל מעשיך יהיו לש"ש כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים והמעט שלך יהיה חשוב לפניו ית' כמרובה של החכם:
ואפשר שהשמיענו מה שאז"ל גדול הלמוד שהלמוד מביא לידי מעשה וז"ש והתקן עצמך ללמוד תורה והוא הלמוד ובזה וכל מעשיך יהיו לש"ש כלומר תהיה שלם במעשה כי הלימוד הוא תבלין ליצה"ר וכמ"ש דוד המע"ה אודך ביושר לבב שאף היצה"ר יהיה ישר ונאמן וז"ש לבב בשני היצרים וזה בלמדי משפטי צדקך כאמרם ז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש הרי כי מלמדי התורה יכנע יצרי הרע ואודך ביושר לבב ובפרט בלמדי המשפטים והתוכחות שבפרשת אם בחקותי פשיטא שאז יכנע לבבי הערל ואודך ביושר לבב כי אף הערל יהיה ישר. ולפי פי' זה מ"ש וכל מעשיך הוא הבטחה לא אזהרה ומהשלשה דברים שאמר השנים אזהרה והאחד הבטחה. ואפשר לומר שהזהיר למי שמתגאה בתורתו אשר למד שאין אדם שלם ממנו בשום דבר כדי שיוכל הוא ללמוד ממנו כי חושב שכבר השיג הוא הכל ואין למעלה הימנו ולכך אינו רוצה ללמוד משום אדם בעולם לזה אמר התקן עצמך וטבעך במדה זו הלא היא ללמוד תורה כלומר שלעולם תחשוב שאתה חסר כה ואתה צריך ללמוד מאחרים שאינה ירושה לך כלומר אם היתה התורה ירושה לך לבדך היה אפשר שכולה נמסרה לך ואין שום אדם יכול ללמדך. אמנם אינה ירושה לך לבדך וכיון שכן אפשר כי נגלה לאדם אחר מה שלא נגלה אליך וכמ"ש דהמע"ה מכל מלמדי השכלתי וגו' וזה היה מפני שהיה לומד את התורה לשמה לא להתגדל בה כמו שאמר כי עדותיך שיחה לי כלומר כי כאשר היה לומד תורה מן הקטן שבקטנים היה חושב כי התורה בעצמה היתה משיחה עמו ועל כן סמך ר' יוסי אזהרת וכל מעשיך יהיו לש"ש כי בקנייתו זאת המדה שכל מעשיו יהיו לש"ש גם לימוד התורה יהיה לשמה ובזה תתקיים האזהרה האחרת של התקן עצמך ללמוד תורה כי הא בהא תליא. ואינו רחוק לומר שהזהיר לאדם שגם יתקן עצמו ללמוד חכמות חיצוניות שהיא אינה ירושה לו כי תורה שצוה לנו משה היא מורשה קהלת יעקב. אמנם התורה של העכו"ם אינה ירושה לנו וכדי שידע בזה שישיב לאפיקורוס צריך שילמד וידע בדתיהם שבזה נמצא ש"ש מתקדש אמנם צריך שכל מעשיך יהיו לש"ש כלומר שלא תלמוד אותה כדי להתגדל אלא כדי לקדש ש"ש ברבים ולידע מה להשיב לאפיקורוס: