מצוה:להכיר במציאות ה'
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.
(שמות כ, ב)
אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ.
(דברים ה, ו)
תרגום אבן תיבון
היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים. והוא אמרו: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ, ב).
ובסוף גמרא מכות (דף כג:) אמרו: תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, מאי קרא "תורה צוה לנו משה" (דברים לג, ד), ר"ל מנין תור"ה. והקשו על זה ואמרו: "תורה בגימטריא תרי"א הוי", והיה המענה: ""אנכי" ו"לא יהיה" מפי הגבורה שמענום".
הנה נתבאר לך ש"אנכי ה'" מכלל תרי"ג מצות, והוא צווי באמונת האלהות כמו שבארנו.
תרגום ר"ח הלר
היא הצווי אשר צונו להאמין[1] האלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאות והוא אמרו "אנכי ה׳ אלהיך" (שמות כ ב) ובסוף גמרא מכות (ד' כג:) אמרו תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני מאי קרא "תורה צוה לנו משה" כלומר מנין תור"ה והקשו על זה ואמרו תורה בגימטריא *הכי הוו* תרי״א הוי והיתה התשובה 'אנכי' ו'לא יהיה' מפי הגבורה שמעום הנה כבר התבאר לך שאנכי ה׳ מכלל תרי״ג מצות והוא צווי באמונה כמו שבארנו.
- ^ בראש ס׳ היד כתב רבנו יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכן בהל׳ ד׳ שם דקדק לכתוב וידיעת דבר זה מ״ע ובס׳ מעשה רוקח הספרדי שם כתב דלכן כתב הרמב״ם לידע ולא להאמין לפי שעיקר המצוה היא על ידי הידיעה האמתית כדרך שעשה אברהם אבינו ע״ה ועל דרך דע את אלהי אביך ועבדהו כו׳ ע״ש וכן במנין המצות שבראש ס׳ היד כתוב לידע ועי׳ בס׳ ראש אמנה להר״י אברבנאל (פרק ז) שהביא שהרב בן חסדאי בתחלת ספרו כתב ולזה טעה טעות מפורסם מי שמנה במ״ע להאמין מציאות האל ית׳ כו' ואין ספק שכיון על הרמב״ם ע״ש מה שהאריך ואמנם בגוף הערבי כתובה מלת אעתקאד שבאמת יש לה גם מובן דעת ושפיר נוכל לתרגם שצונו בידיעת האלהות והוא שנדע וידידי הרב החכם הגדול הפרופיסור מ׳ יצחק מטראך הי״ו מברלין העירני מספרו של ר״ס גאון שנקרא בערבית כתאב אל־־אמאנאת ואל״אעתקאדאת ותורגם לעברית בשם האמונות והדעות. וע"ל שרש ג' (אות א)
להאמין שיש לעולם אלוה אחד, שהמציא כל הנמצא ומכוחו וחפצו היה כל מה שהוא ושהיה ושיהיה לעדי עד, וכי הוא הוציאנו מארץ מצרים ונתן לנו את התורה. שנאמר בתחילת נתינת התורה (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. ופירושו כאילו אמר תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה, כי מלת "אנכי" תורה על המציאות. ואשר אמר "אשר הוצאתיך וכו'" -- לומר שלא יפתה לבבכם לקחת ענין צאתכם מעבדות מצרים ומכות המצרים דרך מקרה, אלא דעו שאנכי הוא שהוצאתי אתכם בחפץ ובהשגחה, כמו שהבטיח לאבותינו אברהם יצחק ויעקב.
שורש מצוה זו אין צריך באור. ידוע הדבר ונגלה לכל כי האמונה הזו יסוד הדת, ואשר לא יאמין בזה כופר בעיקר ואין לו חלק וזכות עם ישראל. וענין האמונה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן ושאי אפשר חילוף (בחילוף) זה בשום פנים. ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפועל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו יבין ובעיניו יראה (ישעיהו ו י) במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה -- אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר.
דיני מצוה זו, כגון מה שמחייב עלינו להאמין עליו שכל היכולת וכל הגדולה והגבורה והתפארת וכל ההוד וכל הברכה וכל הקיום – בו, ושאין בנו כח ושכל להשיג ולהגיד גדלו וטובו, כי לרוב מעלתו והודו לא יושג רק לעצמו, ולשלול ממנו בכל כוחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות וכל מעלה. והעניינים היוצאים מזה, כגון לדעת שהוא נמצא שלם, בלתי גוף ולא כח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא ברוך הוא לא ישיגהו מין ממיני החסרון, כמו שאמרנו. ושאר דברים רבים הנאמרים בעניין זה, כולם מבוארים בספרי יודעי חכמת האלהות. אשרי הזוכים אליה, כי אז יקיימו מצוה זו על בוריה (פ"א מהל' יסודי התורה).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה, אין לו חלק וזכות עם ישראל, כמו שאמרנו. וזאת מן המצות שאין להם זמן ידוע, שכל ימי האדם חייב לחיות במחשבה זו.