מצוה:לא לעשות מלאכה ביום חג השבועות
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם.
(ויקרא כג, כא)
הזהיר מעשות מלאכה ביום עצרת, והוא אמרו "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כג, כא).
שלא לעשות מלאכה ביום עצרת, שזהו יום שישי בסיון, שנאמר "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום וגו'" (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז). ופירוש "ממחרת השבת", כלומר מחרת יום טוב ראשון של פסח שבו דיבר תחילה, דאי בשבת בראשית אם כן לא יודיעונו איזהו. ונמצא שחמישים יום כלים בששה בסיון. כיצד? חמישה עשר ימים מניסן שהוא מלא לעולם, ועשרים ותשעה מאייר שהוא חסר לעולם, ושישה מסיון, הרי חמישים. ויום החמישים זה שהיה יום שניתנה בו תורה, הוא חג העצרת ונקרא גם כן חג השבועות. וכתוב בסוף הפרשה על זה היום הנכבד "כל מלאכת עבודה לא תעשו". כבר כתבנו כי "מלאכת עבודה" נקראת כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש.
שרש מצות המועד הזה רמוז במצות ספירת העומר שבסדר זה (מצוה שו) וקחנו משם.
ודיניה כתבתי קצתם כמנהגי במצות שביתת מלאכה ביום ראשון של פסח שבסדר זה. ואין צורך להאריך בשאר ימי מועדי השנה, כי ששת ימי המועדים הידועים – והם ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג ועצרת וראש השנה – דין אחד לכולם לכל היתרן ולכל איסורן. וביאור כל דיניה בארכה במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת ביצה.