מצוה:לא להקריב בעל מום מיד הנוכרי
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם. (ויקרא כב, כה)
הזהירנו מהקריב קרבנות נכרים כשהם בעלי מומין ולא נאמר "אחר שהוא נכרים, נקריב בעבורו בעל מום".
והוא אמרו יתעלה ומיד בן נכר לא תקריבו.
ומי שעבר והקריב לוקה.
הערות
רמב"ן לא הביא מצוה זו במניין המצוות.
קישורים
שלא להקריב קרבן בעל מום מיד הגוים
שלא להקריב בעלי מומין מיד הגוים, שנאמר (ויקרא כב כה) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, שלא נאמר, אחר שהוא גוי נקריב בעדו בעל מום. והצרכה האזהרה בזה עליהם, לפי שכבר התירתנו התורה לקבל מידם קרבנות תמימים, כמו שנאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם. ובא הפירוש על [1] "איש", לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות, ומקבלין אותן מהם.
משרשי המצוה. כבוד הבית, וכמו שכתבתי בלאו שלא ינתן מום בקדשים בסדר זה (מצוה רפז).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (תמורה ז א) שכל מום מן המומין הפוסלין בקרבנותינו כגון השבעים ושלשה מומין הידועים פוסלין גם כן במה שנקבל מהם, ולא נאמר שלא יהיה מום בקרבנותם אלא מה שהם מחשבים אותו מום כמו מחסר אבר. וקצת יתר פרטיה, מפזרים במקומות מהתלמוד.
ונוהגת בכהנים בזמן שישראל שרויין על אדמתן, כי אז הוא זמן ההקרבה. וכהן שעבר על זה והקריב בעל מום, אף על פי שהוא מבן נכר לוקה.
הערות
- ^ (מנחות עג ב , חולין יג ב)
קישורים
שלא להקריב בעל מום מיד העכו"ם שנ' ומיד בן נכר לא תקריבו ודורש בת"כ [בפ"ו? דלעיל] מכאן שאין מקבלים שקלים מן הגוים לקנות מהן תמידין אין לי אלא תמידין שנקראו לחם את קרבני לחמי לאשי מניין לרבות שאר קרבנות ציבור ת"ל מכל אלה כלומר תמימין ובעלי מומין שנזכרו במקרא למעלה, והא דתניא בחולין [דף י"ג] איש איש לרבות העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות כישראל זהו בקרבנות יחיד ומרבה עכו"ם שיהא כישראל שלא יביא אלא תמים אבל קרבן צבור אפי' תמים אין מקריבים אע"פ שמסרו העכו"ם לצבור, ועל קרבן יחיד עונה פשוטו של מקרא שלא יקבלו ממנו בעל מום:
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.