סמ"ג לאו שיג
נשלמו אזהרות האסורין להקריב ואלה האסורין להיות קרבים:
מצוות שי–שיג:
שלא להקדיש בעל מום למזבח ושלא לשוחטו ושלא לזרוק דמו ושלא להקטיר חלבו, שנאמר "עורת או שבור" וגו' וכתיב בתריה "ואשה לא תתנו מהם על המזבח". ותניא בת"כ [אמור פר' ז'] ומביאה בתמורה [דף ג'] ואשה לא תתנו מהם אלו אישים. אין לי אלא כולם, מקצתן מניין? ת"ל "מהם". זריקת דמים מניין? ת"ל "על המזבח". לשחוט מניין? ת"ל עורת או שבור וגומ' וכתיב לא תקריבו אלה לה' ותניא בת"כ. [שם] מביאה בתמורה [שם] לא תקריבו מה ת"ל אי משום כל תקדישו הרי כבר נאמר למעלה ואם להקרבה הרי כבר נאמר למטה פי' דכתיב ואשה לא תתנו מהם הא אינו אומר כאן לא תקריבו אלא לא תשחטו. להקדיש מניין? דכתיב שם באותו עניין כל אשר בו מום לא תקריבו. ותניא שם [בתמורה דלעיל] מה ת"ל אם לבל תשחטו הרי כבר נאמר למטה פירוש לא תקריבו דכתיב גבי עוורת או שבור וגו' הא אין אומר לא תקריבו אלא בל תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין פי' שוחטן ומקריבן עובר משום ה' שמות בל תקדישו ובל תשחטו ובל תזרקו ובל תקטירו כולן ובל תקטירו מקצתן, ורש"י פירש בפירוש חומש [שם] ג' לא תקריבו כתובין בפרשה להזהיר על הקדשן ושחיטתן וזריקת דמן כשהוא אומר ואשה לא תתנו מהן להזהיר על הקטרה, ובת"כ [בפ' ו'] דורש זריקת הדם מעל המזבח, ובתמורה [דף ו'] מקשה לה ואומר כי על המזבח אורחיה דקרא הוא ולא בא לזריקת דמים.
ובתמורה [דף ו' ונשמטו זה מן הדפוסים ובספר מוגה מצאתיו וכ' הוא גם בת"כ פ"ו דלעיל] ת"ר כל אשר בו מום לא תקריבו אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל אשר בו מום, ורבי' משה הביא [בפ"א דהלכות איסורי מזבח] ברייתא אחרת לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום הר"ז אזהרה לבעל מום עובר והיא שנויה בספרי דתניא אין לי אלא נולד תם ונעשה בעל מום ממעי אמו, מניין ת"ל כל, גרב וילפת שהוא מום עובר מניין ת"ל כל דבר רע, עוד למד שם מכל דבר רע וחכ"א אף השוחט חטאת בדרום עובר בל"ת שנ' כל דבר רע ועוד למד ממנו בפרק כל הפסולים [לא מצאתיו שם אלא בספרי דלעיל] אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע.