מצוה:לא להקטיר מאימורי בעלי מומין
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָה.
(ויקרא כב, כב)
הזהירנו מהקטיר בעלי מומין.
והוא אמרו יתעלה "ואשה לא תתנו מהם" (ויקרא כב, כב). ולשון ספרי (ספרא על ויקרא כב כב): "'ואשה לא תתנו' – אלו החלבים. 'לא תתנו' – אין לי אלא כלם, מנין אף מקצתן? תלמוד לומר: 'מהם' – אף מקצתן."
הנה התבאר לך שמי שיקריב בעל מום כבר עבר על ארבעה לאוין כשנמנה הקטר אימורין לאו אחד. אמנם כשנמנה אותו שני לאוין כמו שמנאן זה התנא המדבר בכאן, הנה יהיה עובר בחמשה לאוין, שהוא ימנה קצת האימורין ענין אחד וכלן ענין שני. כמו שאמר, "מהם – אף מקצתן" אף על פי שהוא לאו אחד, שזה התנא סובר לוקין על לאו שבכללות. לפיכך אמרו בספרי (ספרא על ויקרא כב כ): "המקדיש בעל מום למזבח עובר משום חמשה לאוין: משום בל תקדיש, ומשום בל תשחט, ומשום בל תזרוק הדם, ובל תקטיר הכל, ובל תקטיר מקצתו."
רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות. מיתיבי המקדיש בעלי מומין לגבי מזבח עובר משום ה' שמות, אלמא לוקין על לאו שבכללות, תיובתא דרבא.
הנה התבאר לך שזה שאמרו עובר בה', אמנם הוא עם סברתו שסובר שלוקין על לאו שבכללות, ולכן ימנה הלאו שכולל כלם ומקצתם בשני שמות. וזהו המפורסם מדעת אביי בכל מקום, כמו שבארנו בשרש ט' בזה המאמר. ולדעת רבא, שאמר אין לוקין על לאו שבכללות, אמנם יתחייב מלקות אחד על הקטר כמו שהתבאר בגמרא סנהדרין לפי מה שהמשלנו בשרש ט'. וכלן יהיו ארבעה לאוין לבד כמו שבאר הכתוב, שמי שהקדיש והקריב בעל מום לוקה ארבע מלקיות על אלו ארבעה לאוין כמו שבארנו. ואלו הלאוין כלן בבעל מום קבוע, כמו שהמשיל הכתוב ואמר "שרוע וקלוט... ומעוך וכתות ונתוק וכרות" (ויקרא כב, כג), ואלו כלן מומין קבועין.
והתבארו משפטי מומי הבהמה כלם, קבוע ועובר, בששי מבכורות. וכן התבארו משפטי אלו הארבעה לאוין בהקרבת בעל מום במקומות מפוזרים במסכת תמורה וזבחים.
קישורים
שלא נקטיר אימורי בעלי מומין
שלא להקטיר אמורי בעלי מומין, פרוש אמורין, כתבתי בסדר צו במצות מעשה החטאת (מצוה קלח). ועל זה נאמר (ויקרא כב כב) ואשה לא תתנו מהם על המזבח. ענין המצוה זו גם כן ובאור מקום דיניה, כתוב במצוה הקודמת לחברתה. אבל אין לחשב אסור זה עם הנוהגים היום, לפי שאין לנו מקדש בעונותינו להקטיר בו.
נשלמו אזהרות האסורין להקריב ואלה האסורין להיות קרבים:
מצוות שי–שיג:
שלא להקדיש בעל מום למזבח ושלא לשוחטו ושלא לזרוק דמו ושלא להקטיר חלבו, שנאמר "עורת או שבור" וגו' וכתיב בתריה "ואשה לא תתנו מהם על המזבח". ותניא בת"כ [אמור פר' ז'] ומביאה בתמורה [דף ג'] ואשה לא תתנו מהם אלו אישים. אין לי אלא כולם, מקצתן מניין? ת"ל "מהם". זריקת דמים מניין? ת"ל "על המזבח". לשחוט מניין? ת"ל עורת או שבור וגומ' וכתיב לא תקריבו אלה לה' ותניא בת"כ. [שם] מביאה בתמורה [שם] לא תקריבו מה ת"ל אי משום כל תקדישו הרי כבר נאמר למעלה ואם להקרבה הרי כבר נאמר למטה פי' דכתיב ואשה לא תתנו מהם הא אינו אומר כאן לא תקריבו אלא לא תשחטו. להקדיש מניין? דכתיב שם באותו עניין כל אשר בו מום לא תקריבו. ותניא שם [בתמורה דלעיל] מה ת"ל אם לבל תשחטו הרי כבר נאמר למטה פירוש לא תקריבו דכתיב גבי עוורת או שבור וגו' הא אין אומר לא תקריבו אלא בל תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין פי' שוחטן ומקריבן עובר משום ה' שמות בל תקדישו ובל תשחטו ובל תזרקו ובל תקטירו כולן ובל תקטירו מקצתן, ורש"י פירש בפירוש חומש [שם] ג' לא תקריבו כתובין בפרשה להזהיר על הקדשן ושחיטתן וזריקת דמן כשהוא אומר ואשה לא תתנו מהן להזהיר על הקטרה, ובת"כ [בפ' ו'] דורש זריקת הדם מעל המזבח, ובתמורה [דף ו'] מקשה לה ואומר כי על המזבח אורחיה דקרא הוא ולא בא לזריקת דמים.
ובתמורה [דף ו' ונשמטו זה מן הדפוסים ובספר מוגה מצאתיו וכ' הוא גם בת"כ פ"ו דלעיל] ת"ר כל אשר בו מום לא תקריבו אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל אשר בו מום, ורבי' משה הביא [בפ"א דהלכות איסורי מזבח] ברייתא אחרת לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום הר"ז אזהרה לבעל מום עובר והיא שנויה בספרי דתניא אין לי אלא נולד תם ונעשה בעל מום ממעי אמו, מניין ת"ל כל, גרב וילפת שהוא מום עובר מניין ת"ל כל דבר רע, עוד למד שם מכל דבר רע וחכ"א אף השוחט חטאת בדרום עובר בל"ת שנ' כל דבר רע ועוד למד ממנו בפרק כל הפסולים [לא מצאתיו שם אלא בספרי דלעיל] אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.