מפרשי רש"י על שמות כ כ
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ' • פסוק כ' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • טו • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
רש"י
"מזבח אדמה" - מחובר באדמה שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים (נ"א בסיס) (מכילתא) ד"א שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן
"תעשה לי" - שתהא תחילת עשייתו לשמי
"וזבחת עליו" - אצלו כמו (במדבר ב) ועליו מטה מנשה (מכילתא) (זבחים נח) או אינו אלא עליו ממש ת"ל הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ואין שחיטה בראש המזבח
"את עלתיך ואת שלמיך" - אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי" - אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם וזהו בית הבחירה שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם
רש"י מנוקד ומעוצב
מִזְבַּח אֲדָמָה – מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים אוֹ עַל גַּבֵּי בָּסִיס (נ"א: כֵּפִים) (זבחים נ"ח ע"א). דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת חֲלַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲדָמָה בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן.
תַּעֲשֶׂה לִי – שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ לִשְׁמִי.
וְזָבַחְתָּ עָלָיו – אֶצְלוֹ, כְּמוֹ "וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה" (במדבר ב,כ). אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָלָיו מַמָּשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב,כז), וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ.
אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ – אֲשֶׁר מִצֹּאנְךָ וּמִבְּקָרֶךָ; "אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ" – פֵּרוּשׁ לְאֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ.
בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי – אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתָּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָּאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵּית הַבְּחִירָה, שָׁם נִתָּן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח ע"א).
מפרשי רש"י
[כד] בא להזהיר על הכרובים כו'. דאם לא כן "אלקי כסף" למה לי. ואם תאמר, ולמה פירש "לא תעשון אתי" 'לא תעשו דמות שמשי', ולא דרשינן "לא תעשו אתי אלקי כסף" כמשמעו, על הכרובים, שאם שינה אותם לעשותם כסף הרי הם כאלקי כסף, ויש לומר, דאם כן מה כתב עוד "לא תעשו לכם", הוי ליה למכתב "לא תעשו אתי אלקי כסף ואלקי זהב", ומדכתיב עוד "לא תעשו" שמע מינה דרישא דקרא במילתא אחריתי איירי, לא בכרובים. והא דהוצרך לומר 'על הכרובים אשר אתה עושה לעמוד איתי', אף על גב ד"אתי" דכתיב בקרא אתא לשמשים המשמשים במרום, היינו דכתיב "אלקי כסף" בלא וי"ו, והוי למכתב 'ואלקי כסף', אלא על כרחך ד"אתי" הכתוב דבוק למטה גם כן, ורוצה לומר לא תעשון אתי דמות שמשי, גם כן "אתי", שהם הכרובים, לא תעשו של כסף (כ"ה ברא"ם). והא דקאמר בסמוך "לא תעשו לכם" בא להזהיר שלא יעשה כרובים בבתי כנסיות, מפיק ליה מ"לכם" יתירה לפי זה, ולא מ"לא תעשו", דהא אי לאו "לא תעשו" הייתי אומר דרישא דקרא "לא תעשו אתי" איירי בשמשים כדלעיל, אלא דרש "לכם" יתירה שלא יעשו כרובים בבתי כנסיות:
[כה] שאם אתה עושה אותם ד'. ומכל שכן אם אתה עושה ג', לפי שד' הם זוגות גם כן, יותר דומים לשנים ממה שדומה ג' אל שנים: