מפרשי רש"י על שמות ה א
רש"י
"ואחר באו משה ואהרן וגו'" - אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין לפי שיראו ללכת (ש"ר) ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו החזירם לאחוריהם
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְגוֹמֵר – אֲבָל הַזְּקֵנִים נִשְׁמְטוּ אֶחָד אֶחָד מֵאַחַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כֻּלָּם קֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּלָטִין, לְפִי שֶׁיָּרְאוּ לָלֶכֶת. וּבְסִינַי נִפְרַע לָהֶם: "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ" (שמות כד,ב), הֶחֱזִירָם לַאֲחוֹרֵיהֶם (שמ"ר ה,יד).
מפרשי רש"י
[א] אבל הזקנים נשמטו כו'. הקשה הרא"ם דהא בהך קרא כתיב (ר' להלן כד, א-ב) "ועלית אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל ונגש משה לבדו והם לא יגשו", אם כן קרא איירי אף באהרן נדב ואביהו, ואם ע' זקנים חטאו - אהרן נדב ואביהו מה חטאו, ונראה שלא הוחזרו רק ע' זקנים, לפי שכל אחד היה לו מחיצה בפני עצמו; למשה מחיצה בפני עצמה, ולאהרן מחיצה בפני עצמה, וכן לנדב ואביהו מחיצה בפני עצמה, ולע' זקנים מחיצה בפני עצמה, וכמו שפירש רש"י אצל "ועלית אתה ואהרן" (להלן יט, כד) 'אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו', וכיון שרצו שבעים זקנים לעלות - הוחזרו לאחריהם ואמרו להם אל תעלו, וממילא ידעו נדב ואביהו ואהרן שלכל אחד מחיצה בפני עצמו ועמדו במקום הראוי להם, ולא הוחזרו לאחריהם רק ע' זקנים, והוא גנאי. ועוד דכיון דלכל אחד היה לו מחיצה, ועלו נדב ואביהו למקום שלא הורשו לבא שם ע' זקנים, יש להם הגשה, אבל ע' זקנים לא נגשו כלל. וכך משמע הכתוב - "ונגש משה לבדו אל ה'", אבל אהרן נדב ואביהו לא נגשו אל ה', מכל מקום נגשו קצת, אבל שבעים זקנים לא נגשו כלל:
[ב] נשמטו אחד אחד. דאם לא כן כיון דכלל אותם הקב"ה ללכת לפרעה, כדכתיב (לעיל ג, יח) "ובאת אתה וזקני ישראל", למה לא הלכו, אלא שנשמטו (כ"ה ברא"ם):