מפרשי רש"י על ויקרא טז כד
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק ט"ז • פסוק כ"ד |
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • יח • יט • כא • כג • כד • כז • לב • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם׃
רש"י
"ורחץ את בשרו וגו'" - (יומא לב) למעלה למדנו מורחץ את בשרו ולבשם שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה (שבאותה טבילה פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר ולובש בגדי לבן לעבודת היום) וכאן למדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה
"במקום קדוש" - (ת"כ יומא שם) המקודש בקדושת עזרה והיא היתה בגג בית הפרוה וכן ד' טבילות הבאות חובה ליום אבל הראשונה היתה בחיל
"ולבש את בגדיו" - שמנה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה
"ויצא" - מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם
"ועשה את עולתו" - איל לעולה האמור למעלה בזאת יבא אהרן וגו'
"ואת עולת העם" - (יומא ע"ג) ואיל לעולה האמור למעלה ומאת עדת בני ישראל וגו'
רש"י מנוקד ומעוצב
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם – לְמַעְלָה לָמַדְנוּ מִ"וְּרָחַץ... אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם" (פסוק ד), שֶׁכְּשֶׁהוּא מְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן טָעוּן טְבִילָה, שֶׁבְּאוֹתָהּ טְבִילָה פָּשַׁט בִּגְדֵי זָהָב, שֶׁעָבַד בָּהֶן עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם. וְכָאן לָמַדְנוּ, שֶׁכְּשֶׁהוּא מְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי לָבָן לְבִגְדֵי זָהָב טָעוּן טְבִילָה.
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ – הַמְּקֻדָּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֲזָרָה. וְהִיא הָיְתָה בְּגַג בֵּית הַפַּרְוָה, וְכֵן אַרְבַּע טְבִילוֹת הַבָּאוֹת חוֹבָה לַיּוֹם. אֲבָל הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בַּחֵיל.
וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו – שְׁמוֹנָה בְּגָדִים שֶׁהוּא עוֹבֵד בָּהֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.
וְיָצָא – מִן הַהֵיכָל אֶל הַחָצֵר שֶׁמִּזְבַּח הָעוֹלָה שָׁם.
וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ – אַיִל לְעוֹלָה הָאָמוּר לְמַעְלָה: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן" וְגוֹמֵר (פסוק ג).
וְאֶת עֹלַת הָעָם – וְאַיִל אֶחָד לְעוֹלָה הָאָמוּר לְמַעְלָה: "וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (פסוק ה).
מפרשי רש"י
[לג] למעלה למדנו מורחץ וכו'. ואם תאמר, לא לכתוב כשהוא משנה מבגדי זהב אל בגדי לבן שצריך טבילה, ונילף מקל וחומר, ומה מבגדי לבן לבגדי זהב, שקדושתה אינה כל כך חמורה, שלא נכנס בם לפני ולפנים (רש"י פסוק ד), צריך טבילה, כשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן, שקדושתה חמורה, אינו דין שצריך טבילה, בגמרא בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לב:) מתרץ, מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה כל השנה, אבל בגדי לבן אין כפרתן מרובה, אימא לא:
[לד] אבית הפרוה. שם מכשף שבנאה אותה לשכה, שהיה נקרא כך (יומא לה., ורש"י שם):
[לה] [אבל הראשונה] לא היתה חובת היום. פירוש, שלא היתה רק לתמיד של שחר, וכל יום היה תמיד של שחר ולא היה שם טבילה, ואם כן למה יהיה היום טבילה, אלא שהיתה הטבילה היום לכהן גדול כדי שיזכור טומאה ישנה שעליו ויפרוש (יומא סוף ל.). פירוש, אחר שהצריכו טבילה יזכור שטמא אסור לעבוד, ומתוך כך יזכור אם היתה טומאה עליו ויפרוש היום מעבודה, לכך היתה הטבילה הראשונה. ומפני שלא היתה חובה ליום, לא היתה בקודש, כי בטבילה של חובת היום כתיב "ורחץ את בשרו במקום קודש", אבל תמיד של בין הערבים היה עמו מקצת מוספין, ולפיכך היתה בקודש:
[לו] שמונה בגדים. דבגדי חול אי אפשר לפרש, שהרי היה עושה אילו ואיל העם, אלא בגדים שמונה, ונקראים "בגדיו" מפני שעובד בהם כל ימות השנה:
[לז] ויצא מן ההיכל אל החצר. דאם לא כן, מאי שייך יציאה. אף על גב דלא נזכר בכתוב שלפני זה שהיה בהיכל עד שיאמר "ויצא", מכל מקום צריך לפרש כך, דאם לא כן מהיכן יצא:
[לח] איל העולה האומר למעלה. והקשה הרא"ם, דפשיטא דלא נזכר בכתוב שום עולה אחרת עד שצריך לפרש, ויראה דלא קשיא, מפנישכתוב למעלה (פסוק ג) "בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו' [ואיל לעולה]", דמשמע שגם אילו עבודת פנים כמו פר חטאת, דבשניהם כתיב "בזאת יבא אהרן אל הקודש", והיה משמע שאיל העם ואילו מבחוץ - אחרים היו, ולפיכך פירש שהוא האמור למעלה, וכמו שפירשנו למעלה (ריש אות ד) שעל ידי הקרבנות הכתובים הוא נכנס לפני ולפנים, אף על גב שאין עולתו ועולת העם בפנים: