מ"ג ויקרא טז כד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכפר בעדו ובעד העם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַסְחֵי יָת בִּשְׂרֵיהּ בְּמַיָּא בַּאֲתַר קַדִּישׁ וְיִלְבַּשׁ יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיִפּוֹק וְיַעֲבֵיד יָת עֲלָתֵיהּ וְיָת עֲלַת עַמָּא וִיכַפַּר עֲלוֹהִי וְעַל עַמָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַסְחֵי יַת בִּישְרֵיהּ בְּמוֹי בַּאֲתַר קַדִישׁ וְיִלְבַּשׁ יַת לְבוּשׁוֹי וִיצַדֵד וְיִפּוֹק וְיַעֲבֵיד יַת עֲלָתֵיהּ וְיַת עוֹלַת עַמֵיהּ וִיכַפֵּר עֲלוֹי וְעַל עַמֵיהּ: |
רש"י
"במקום קדוש" - (ת"כ יומא שם) המקודש בקדושת עזרה והיא היתה בגג בית הפרוה וכן ד' טבילות הבאות חובה ליום אבל הראשונה היתה בחיל
"ולבש את בגדיו" - שמנה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה
"ויצא" - מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם
"ועשה את עולתו" - איל לעולה האמור למעלה בזאת יבא אהרן וגו'
"ואת עולת העם" - (יומא ע"ג) ואיל לעולה האמור למעלה ומאת עדת בני ישראל וגו'
[לד] אבית הפרוה. שם מכשף שבנאה אותה לשכה, שהיה נקרא כך (יומא לה., ורש"י שם):
[לה] [אבל הראשונה] לא היתה חובת היום. פירוש, שלא היתה רק לתמיד של שחר, וכל יום היה תמיד של שחר ולא היה שם טבילה, ואם כן למה יהיה היום טבילה, אלא שהיתה הטבילה היום לכהן גדול כדי שיזכור טומאה ישנה שעליו ויפרוש (יומא סוף ל.). פירוש, אחר שהצריכו טבילה יזכור שטמא אסור לעבוד, ומתוך כך יזכור אם היתה טומאה עליו ויפרוש היום מעבודה, לכך היתה הטבילה הראשונה. ומפני שלא היתה חובה ליום, לא היתה בקודש, כי בטבילה של חובת היום כתיב "ורחץ את בשרו במקום קודש", אבל תמיד של בין הערבים היה עמו מקצת מוספין, ולפיכך היתה בקודש:
[לו] שמונה בגדים. דבגדי חול אי אפשר לפרש, שהרי היה עושה אילו ואיל העם, אלא בגדים שמונה, ונקראים "בגדיו" מפני שעובד בהם כל ימות השנה:
[לז] ויצא מן ההיכל אל החצר. דאם לא כן, מאי שייך יציאה. אף על גב דלא נזכר בכתוב שלפני זה שהיה בהיכל עד שיאמר "ויצא", מכל מקום צריך לפרש כך, דאם לא כן מהיכן יצא:
[לח] איל העולה האומר למעלה. והקשה הרא"ם, דפשיטא דלא נזכר בכתוב שום עולה אחרת עד שצריך לפרש, ויראה דלא קשיא, מפנישכתוב למעלה (פסוק ג) "בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו' [ואיל לעולה]", דמשמע שגם אילו עבודת פנים כמו פר חטאת, דבשניהם כתיב "בזאת יבא אהרן אל הקודש", והיה משמע שאיל העם ואילו מבחוץ - אחרים היו, ולפיכך פירש שהוא האמור למעלה, וכמו שפירשנו למעלה (ריש אות ד) שעל ידי הקרבנות הכתובים הוא נכנס לפני ולפנים, אף על גב שאין עולתו ועולת העם בפנים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ – הַמְּקֻדָּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֲזָרָה. וְהִיא הָיְתָה בְּגַג בֵּית הַפַּרְוָה, וְכֵן אַרְבַּע טְבִילוֹת הַבָּאוֹת חוֹבָה לַיּוֹם. אֲבָל הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בַּחֵיל.
וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו – שְׁמוֹנָה בְּגָדִים שֶׁהוּא עוֹבֵד בָּהֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.
וְיָצָא – מִן הַהֵיכָל אֶל הַחָצֵר שֶׁמִּזְבַּח הָעוֹלָה שָׁם.
וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ – אַיִל לְעוֹלָה הָאָמוּר לְמַעְלָה: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן" וְגוֹמֵר (פסוק ג).
וְאֶת עֹלַת הָעָם – וְאַיִל אֶחָד לְעוֹלָה הָאָמוּר לְמַעְלָה: "וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (פסוק ה).
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ח] "ורחץ בשרו במים במקום קדוש"-- בלשכת בית הפרוה. וחמשה טבילות היו שם באותו היום, כולם בקדש בבית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים.
"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם"-- עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם.