מפרשי רש"י על ויקרא ב ה
רש"י
"ואם מנחה על המחבת" - שאמר הרי עלי מנחת מחבת (מנחות סג) וכלי הוא שהיה במקדש שאופין בו מנחה על האור בשמן והכלי אינו עמוק אלא צף ומעשה המנחה שבתוכו קשין שמתוך שהיא צפה האור שורף את השמן (שם עד) וכולן טעונות ג' מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן
"סלת בלולה בשמן" - מלמד שבוללן בעודן סלת (ת"כ)
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת – שֶׁאָמַר: "הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַחֲבַת". וּכְלִי הוּא שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאוֹפִין בּוֹ מִנְחָה [זוֹ] עַל הָאוּר בַּשֶּׁמֶן, וְהַכְּלִי אֵינוֹ עָמֹק אֶלָּא צָף, וּמַעֲשֵׂי הַמִּנְחָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָשִׁין (ספרא נדבה, פרק יב,ז; מנחות ס"ג ע"א); שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא צָפָה, הָאוּר שֹוֹרֵף אֶת הַשֶּׁמֶן. וְכֻלָּן טְעוּנוֹת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת שֶׁמֶן: יְצִיקָה, וּבְלִילָה, וּמַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי קֹדֶם לַעֲשִֹיָּתָן (ספרא שם,א-ב; מנחות ע"ד ע"ב).
סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן – מְלַמֵּד שֶׁבּוֹלְלָן בְּעוֹדָן סֹלֶת (ספרא שם; מנחות שם).
מפרשי רש"י
[יז] שאומר הרי עלי מנחת מאפה וכו'. דאם לא פירש - יביא מנחת סולת:
[יח] והכלי אינו עמוק אלא צף. כרבי חנינא בן גמליאל דסבירא ליה כך בפרק כל המנחות (מנחות דף סג.). ופירוש 'צפים', רוצה לומר שהכלי מתפשט לרחבו ולא לעומקו, וזה נקרא שהכלי צף. ורש"י פירש שם ששולי הכלי צפין אצל אוגנו, שאמצעית קרקעית הכלי נקפל מלמטה למעלה כעין כלי זכוכית שלנו שהוא כעין תל באמצעיתו, כך פירש רש"י שם:
[יט] וכולן טעונות יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי. פירוש, מתחלה נותן שמן בכלי, ואחר כך נותן סולת בתוכה, ואחר כך נותן שמן ובוללה, וחוזר ויוצק עליה שמן. ומה שהזכיר קודם היציקה והבלילה ואחר כך מתן שמן, לפי שהיציקה והבלילה נתונות בגוף המנחה, אבל מתן שמן בכלי, שאינו נותן אלא בכלי, ואינו עיקר כאלו שתי מתנות, מזכיר אותה בסוף, ואין מתן שמן בכלי רק שלא תשרף המנחה: