מפרשי רש"י על ויקרא ב ו
רש"י
"פתות אותה פתים" - לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה לפתיתה (שם)
"ויצקת עליה שמן מנחה הוא" - לרבות כל המנחות ליציקה יכול אף מנחת מאפה תנור כן ת"ל עליה אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת"ל היא (שם)
רש"י מנוקד ומעוצב
פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים – לְרַבּוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת קוֹדֶם קְמִיצָה לִפְתִיתָה (ספרא שם פרק יב,ה).
וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא – לְרַבּוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת לִיצִיקָה (שם,ו). יָכוֹל אַף מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר "עָלֶיהָ", אוֹצִיא אֶת הַחַלּוֹת וְלֹא אוֹצִיא אֶת הָרְקִיקִין, תַּלְמוּד לוֹמַר "הִוא".
מפרשי רש"י
[כ] לרבות כל המנחות. לפי הנראה מפשטא דמלתא - מ"פיתים" יתירה קדריש 'לרבות כל המנחות לפתיתים'. אבל אין זה כך, דתניא בגמרא בפרק אלו מנחות (מנחות דף עה.) "פתות אותה פיתים מנחה היא" לרבות כל המנחות לפתיתה, דמשמע מייתורא ד"מנחה" קדריש. אבל קשה, אם "מנחה היא" קאי נמי על "פתות אותה", אם כן מעוט "היא", דכתיב "מנחה היא" והוא מעוט, קאי גם כן על "פתות", ויהיו שני מעוטים על "פתות"; מעוט "אותה" ומעוט "היא", ואם כן היה לנו למעט חלות ורקיקין מן "פתות" כמו שאנו ממעטין רקיקין וחלות מן "עליה" ומן "היא" לענין יציקה (מנחות ריש עה ע"ב), ולא יהיה רקיקין וחלות צריכין פתיתה, ובפרק כל המנחות (שם) משמע אילו היו לנו שני מעוטין גבי פתיתה היינו ממעטין גם כן חלות ורקיקין כמו שנפרש בסמוך (אות כא), ויש לתרץ דלא קשה, דודאי רבוי מנחה, מפני שהוא רבוי - יש לרבות הכל, לומר שהרבוי קאי על הכל, בין איציקה ובין אפתיתה, אבל מעוט אינו דומה לרבוי, ולא מוקמינן ליה רק איציקה, דבה קאי קרא, וחילוק זה מבואר:
[כא] אוציא החלות וכו'. ולעיל גבי פתיתה דכתיב מעוטא "פתות אותה" דרשו בפרק אלו מנחות (מנחות דף עה.) מן "אותה" [למעט] שתי הלחם ולחם הפנים, והכא ממעטינן חלות ורקיקין, דיותר מסתבר לרבות כל המנחות שהם לאישים, ולפיכך מרבינן כל המנחות, וממעטינן שתי הלחם ולחם הפנים שאינם לאישים ממעוטא ד"אותה", וכיון דמיעט אותם מפתיתה - אין צריך למעט עוד מיציקה. והא דלא ממעט הכא מנחת כהנים מיציקה, דמתרץ שם (מנחות דף עה:) איזה דבר צריך שני מיעוטים - הוי אומר מנחת מאפה תנור. ולכך אין לומר (דרבוי) [דמיעוט] אחד (לרבות) [למעט] חלות (ורבוי) [ומיעוט] אחד (לרבות) [למעט] מנחת כהנים, דזה אין סברא, דיותר מסתבר לאוקמי קרא בחד ענינא מבשני ענינים: